ליברמן הורה לצה"ל להיערך להפלת חמאס

ההוראה הראשונה שנתן אביגדור ליברמן כשנכנס למשרד הביטחון בתל אביב [31 במאי] הייתה להשלים את התכנית האופרטיבית להכרעת חמאס בעזה. לדברי גורם ביטחוני, בשיחות סגורות הביע ליברמן פליאה מהעובדה שלא הייתה בצה"ל תכנית כזו.

המדיניות של קודמו, משה (בוגי) יעלון, לא חתרה להכרעת חמאס, הפלת שלטון חמאס או כיבוש הרצועה. יעלון דגל במדיניות של "הכלת" רצועת עזה, בידודו של חמאס והרחקת העימות הבא מולו ככל האפשר, מתוך תפיסה שאין כרגע ברצועה אלטרנטיבה שפויה לחמאס ושישראל לא צריכה לעסוק בהחלפת שלטון במדינות או ישויות ערביות סביבה. ליברמן הגיע עם תזה אחרת לגמרי, וטלטל את המערכת.

לא, הוא לא חושב שישראל צריכה לכבוש את רצועת עזה, לקרוא למוחמד דחלאן ולהמליך אותו על התושבים. גם ליברמן יודע שתכניות כאלה סופן להתרסק בקול רעש גדול, ונזק גדול עוד יותר. בפעם האחרונה שישראל ניסתה לבצע מהלך כזה, במלחמת לבנון הראשונה [1982], זה נגמר בקרוב לעשרים שנות התבוססות דמים בביצה הלבנונית שהפכו את חיזבאללה לכוח הפוליטי-צבאי החזק בלבנון.

חוץ מזה, דחלאן, הנחשב ל״מקורבו״ של ליברמן, לא מתאים להנהגה בעזה, כך סבור ליברמן. לדחלאן יש חיים נוחים, הוא שבע, הוא משייט בעולם וחי מצוין, הוא לא בנוי בשלב הזה של חייו לשקוע בביוב של עזה.

מצד שני, ליברמן כן סבור שהמצב ברצועה בשל להפלת חמאס. מעמדו של הארגון בקרב האוכלוסייה מתערער, יש לא מעט חמולות ושבטים ברצועה שמחפשים אלטרנטיבה, המצרים יכולים למלא תפקיד פרודוקטיבי במקרה של הפלת חמאס ולהציע לעזתים שינוי מדיניות, פתיחת מעבר רפיח וסיוע בתנאי שישליטו על עצמם הנהגה שפויה יותר, שאינה מקורבת לאחים המוסלמים, המוקצים מחמת מיאוס בקהיר.

לשיטתו של ליברמן, חמאס הוא הרע האולטימטיבי ויש לשים קץ לשלטונו ולפרק את מאגר הרקטות התופח שלו מרחק נגיעה מאשקלון. אם לא נעשה את זה עכשיו, סבור שר הביטחון, נמצא מולנו בעוד כמה שנים חיזבאללה נוסף – על הגדר הדרומית. בהנחייתו של ליברמן, צה"ל משלים כעת את התכנית המבצעית להכרעת חמאס והפלתו בסבב הלחימה הבא.

האם נגיע לסבב הבא בקרוב? זו שאלה פתוחה. כרגע, יציבותה של ממשלת נתניהו תלויה בעיקר בחקירה/בדיקה המשטרתית המתנהלת נגד ראש הממשלה. ליברמן היה רוצה שנה אחת של כהונה כשר ביטחון, שתספיק לו לקיים את ההבטחה. לא ברור אם יש לו שנה כזו.

קצת יותר מחמישה שבועות לאחר שנכנס לתפקיד שר הביטחון הישראלי, ליברמן נהנה מכל רגע. הוא אף פעם לא עבד באינטנסיביות כזו. כשר החוץ היו לו חיים נינוחים ומפנקים. גם במיניסטריונים האחרים הוא לא נודע כמי שעובד מזריחה עד הלילה, סביב השעון. הקשב של ליברמן מוגבל, הוא מאלה שלא יורדים לרזולוציות אלא משאירים את הפרטים הקטנים לבעלי התפקידים השונים. הוא נותן לרמטכ"ל ולאלופי המטה הכללי לעבוד, לא מתערב במינויים, לא מתעניין בתהליכים הקטנים. הוא מתמקד בדירקטיבה, בהתוויית המדיניות.

ליברמן לא מוכן לקבל יותר את מצגת התרחישים השונים שצה"ל מציג לכל פעולה. התוצאה הסופית צריכה להיות אחת ויחידה, בכל מצב ובכל מגע ובכל עניין, הוא אומר: הכרעה. אסור לישראל לצאת מעימותים ללא הכרעה ברורה.

לדברי גורם ביטחוני, בשיחות סגורות ליברמן מתלהב מהפיקוד העליון של צה"ל. מטכ"ל כזה, הוא אומר, לא היה כאן מזמן. החיבור שלו עם הרמטכ"ל, רב אלוף גדי איזנקוט, מוצלח למדי.

באחת מישיבות הקבינט האחרונות [3 ביולי], כשהשר הימני-לוחמני נפתלי בנט התנפל על אחד האלופים שנתן סקירה לשרים בסדרה אינסופית של שאלות נוקבות, קטע ליברמן את הדיון והורה לאלוף להפסיק לענות לבנט. לדברי גורם ביטחוני, ליברמן אמר לבנט "אתה תמתין לסוף הדברים ותשאל את השאלות בסוף"; שר החינוך המשיך והתעקש לשאול, אך לא קיבל מענה. אחרי הישיבה הסוערת, קיבל ליברמן כמה תגובות נלהבות מאלופיו. "הרבה זמן אנחנו ממתינים שמישהו יעמיד את בנט במקומו", אמר לו אחד מהם.

בנוגע ליהודה ושומרון, לליברמן יש עמדה שונה מעמדת מערכת הביטחון. על הרקע הזה, צפויים לו עימותים לא פשוטים גם עם המטכ"ל וגם עם השב"כ. ליברמן מחזיק עדיין בדעה שאבו מאזן הוא האויב המר ביותר של ישראל ויש לחתור לסיום כהונתו. האופנסיבה המדינית של אבו מאזן נגד ישראל נתפסת בעיני ליברמן כאיום חמור, לא פחות מאופנסיבה צבאית.

גם כאן, ליברמן לא ממש יודע איך ייראה "היום שאחרי אבו מאזן". כמו רבים אחרים במערכת, הוא מעריך שלא יהיה לאבו מאזן יורש [אחד] שייטול את שלושת תפקידיו: ראש הפת"ח, ראש אש"ף וראש הרשות הפלסטינית. התפקידים הללו יתחלקו בין שלושה טוענים לכתר והשלטון בגדה המערבית יהיה ריכוזי פחות. מאידך, ליברמן מעריך שלא יהיה כאוס, ונבואות הזעם לפיהן ישראל תיאלץ לחזור לנהל את חיי הפלסטינים ולדאוג לבריאות, רווחה, תשתיות וחינוך הן משוללות כל יסוד.

במערכת הביטחון מזהים לא מעט פלסטינים בכירים שיכולים לשמש בתפקידיו של אבו מאזן. שמות כמו נאסר אל-קידווה, אחיינו של יאסר ערפאת; או מאג'ד פרג', ראש מנגנון המודיעין הפלסטיני, מוזכרים בתרחישים שונים.

אבו מאזן סיים את תפקידו ההיסטורי, סבור ליברמן, וחייב ללכת. אין שום סיכוי להגיע איתו להסדר כלשהו. אם הוא לא אמר "כן" להצעה המופרכת (לדעת ליברמן) של אהוד אולמרט ב-2008, הוא לא מסוגל להגיד כן לשום דבר אחר, ולכן חבל על הזמן.