ישראל אינה יכולה להתעלם עוד מיוזמת פריז

פריז. "חששנו שאולי נשיג רק אישור מן השפה ולחוץ; ששותפינו יגיעו להסכמה, אבל לא יגלו מעורבות אמיתית. בסופו של דבר, השותפים הנוכחים כאן וגם אחרים הפגינו התלהבות ומחויבות ליוזמה הזאת", כך אמר היום דיפלומט צרפתי לאל-מוניטור, עם תום ועידת פריז [3 ביוני].

ואכן, "התלהבות" היא המילה שהוזכרה היום שוב ושוב במסדרונות משרד החוץ הצרפתי. אחרי שבועות ארוכים בהם דובר על טיוטה בת חמישים ומשהו עמודים, הציג שר החוץ הצרפתי ז'אן מארק ארו הודעה קצרה, ברורה ותמציתית, המשרטטת את קווי המסגרת (החלטות האו"ם 242 ו-338 ויוזמת השלום הערבית) ואת לוח הזמנים (ועידה בינלאומית לפתרון שתי המדינות עד סוף השנה, 2016) שעליהם הסכימו 29 המשתתפים בוועידה.

נציגי ישראל והפלסטינים לא נכחו באולם משרד החוץ הצרפתי, כשנשיא צרפת פרנסואה הולנד נשא את נאום הפתיחה של הוועידה, אבל דבריו כוונו לירושלים ולרמאללה גם יחד. כשמזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי יושב מצדו האחד והמזכיר הכללי של האו"ם באן קי-מון מצדו האחר, ציין הולנד כי חלל ריק דינו להתמלא והוסיף כי אנו יכולים לראות עדויות לתהליך כזה בעיראק, בסוריה ובלוב. לדבריו, הסטטוס קוו מחזק את הקיצוניות. "האיומים וסדרי העדיפויות [במזרח התיכון] השתנו. השינויים מגבירים עוד יותר את הצורך הדחוף במציאת פתרון לסכסוך [הישראלי-פלסטיני], והתהפוכות הללו באזור יוצרות מחויבויות חדשות לשלום", אמר הנשיא הצרפתי.

בניסיון להרגיע את ישראל, הדגיש הולנד כי בסופו של דבר שני הצדדים הם אלה שיצטרכו לקבל את ההחלטה האמיצה לבחור בשלום, ואמר כי לצרפת אין כל מניע נסתר מלבד השאיפה לקדם את השלום.

במסר שכוון אל ישראל בלבד, הזכיר הולנד את נאומו של נשיא צרפת המנוח פרנסואה מיטראן בכנסת ב-1982, והזהיר מפני צעדים ישראלים חד צדדיים עתידיים. לכל אורך הוועידה הדגישו הצרפתים, כי יוזמת השלום הערבית היא הבסיס להסדר עתידי – בסיס שיניב לישראל יתרונות רבים בכל הנוגע לשיתוף פעולה כלכלי אזורי.

אבל בירושלים לא נרגעו – אף רחוק מזה. בעוד הפלסטינים גילו עניין ביוזמת פריז ותמכו בה מהרגע הראשון, ישראל מצדה שללה את היוזמה לכל אורך הדרך במסר חד משמעי שהועבר לשליח הצרפתי השגריר פייר וימון במגעיו הרבים עם פקידים ישראלים, ולאחר מכן גם לשר החוץ הצרפתי ארו ולראש ממשלת צרפת מנואל ואלס בעת שביקרו בישראל.

בפריז לא באמת ציפו שישראל תאמץ את היוזמה, אבל מקור דיפלומטי צרפתי רמז שלא לייחוס כי הן ישראל והן הפלסטינים הסכימו ש"אולי ייצא משהו טוב מכך שיתחילו בלעדיהם". ישראל, הוא הוסיף, לא ביקשה שיזמינו אותה כמשקיפה, והצרפתים מצדם לא הציעו זאת. מקור דיפלומטי ישראלי ביטא תחושה אחרת, וטען כי לצרפתים יש הרגל לתרגם כל היעדר "לא" ברור כ"אולי", "ייתכן" או "כן" – "וזה מן הסתם מה שקרה גם במקרה הזה".

בניסיון להקדים תרופה לסירוב הישראלי (הצפוי), פיתחו הצרפתים אסטרטגיה שעיקרה הזמנת "שני הצדדים" מבלי להזמין את ישראל ואת הפלסטינים: הם הזמינו 28 מדינות וישויות (האו"ם, האיחוד האירופי והליגה הערבית היו המשתתפים שאינם מדינות), כולל דרום אפריקה ושבדיה, התומכות בעמדה פרו-פלסטינית, מצד אחד; וקנדה ואיטליה, הנחשבות קרובות יותר לעמדה הישראלית, מצד אחר. בדרך זו ניסו הצרפתים לגייס את כו-לם ולעורר בהם תחושת מחויבות עוד לפני שהייתה הצעה ממשית להתחייב אליה.

ישראל בעצם נתפסה לא מוכנה ליוזמת פריז הנוכחית. היוזמה הצרפתית הקודמת שהשיק שר החוץ הצרפתי לשעבר לורן פביוס, שעיקרה החלטת או"ם המכירה במדינה פלסטינית וכופה תאריך יעד בחלוף שנתיים, נדונה מתחילתה לכישלון. אפילו בפריז הבינו זאת לבסוף. אבל ועידת פריז הנוכחית היא כנראה סיפור אחר לגמרי.

בתנאים הנוכחיים, כשהאמריקאים עסוקים בבחירות לנשיאות ולאחר מאמצי התיווך הכושלים של קרי ב-2014, זיהה שר החוץ הצרפתי ארו חלל דיפלומטי בינלאומי והסתער קדימה. בעיתוי של שנה וחצי בלבד לפני הבחירות בצרפת, זאת הייתה ההזדמנות הגדולה שלו – והוא מיהר לאחוז בה.

בירושלים חשבו שיוזמת ועידת פריז תתפוגג לאטה, בערך כמו היוזמה של פביוס, אבל טעו. העובדה שארצות הברית לא יצאה מגדרה להשתתף בהרפתקה הצרפתית, לא הרתיעה את צרפת. הולנד שינה את מועד הוועידה כדי שגם קרי יוכל להשתתף, והצליח לשכנע את באן קי-מון להגיע. שני האישים האלה העניקו ליוזמה גושפנקה בינלאומית, ובכך הפכו אותה מ"סתם עוד יוזמה צרפתית" לדבר האמיתי. מקור במשרד החוץ הצרפתי אמר כי ההתלהבות והנכונות של מצרים, לצד התמיכה הפלסטינית, עודדו את הצרפתים במאמציהם להתקדם הלאה.

כשהבינו בירושלים שהוועידה אכן עומדת להתקיים ושהצרפתים הצליחו לגייס את נציגי מועצת הביטחון, כבר היה מאוחר מדי. ראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה להפחית מערכה של הוועידה, באומרו כי המדינות [המשתתפות] בפריז לא יכולות לכפות פתרון, שכן פתרון חייב להיות תוצאה של משא ומתן ישיר בלבד. מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד אף כינס ביום חמישי בערב [2 ביוני] מסיבת עיתונאים שאורגנה בחופזה, ובה הצהיר כי היוזמה תיכשל "בדומה ל[הסכם] סייקס-פיקו" וכי "[ההסכם] היה בשיא של הקולוניאליזם באזורנו. זה נכשל אז וייכשל גם היום".

למרות הדברים הללו, מבינים בירושלים שלא תהיה ברירה אלא להתמודד עם תהליך שהחל להתגלגל ולא יהיה קל לעוצרו. ישראל תהיה חייבת למצב את עצמה באופן אחר לקראת השלב המעשי של היוזמה הצרפתית, שאמור להתחיל עוד לפני סוף יוני, כאשר הצרפתים יחלקו משימות לקבוצות עבודה שונות.

דו"ח הקוורטט על המכשולים להשגת פתרון שתי המדינות והסוגיות העיקריות שיש להתמודד אתן, אמור להתפרסם בקרוב מאוד והוא ישמש כלי עבודה מרכזי ביוזמה הצרפתית. ישראל לא תוכל להמשיך להתעלם נוכח מעורבות בינלאומית נרחבת כל כך.