נשיא המדינה ראובן ריבלין קרא השבוע [22 ביוני], ולא בפעם הראשונה, לשקם את רצועת עזה. ריבלין טוען כמעט בכל הזדמנות, כי שיקומה של הרצועה הוא אינטרס ישראלי. עמדתו העיקשת לסיים את הטרגדיה האנושית, כהגדרתו, אף קוממה עליו בעבר פעילי ימין קיצוני.
אמנם, לאחר מבצע "צוק איתן" [2014] הבטיחו מדינות העולם להקצות כ-5.4 מיליארד דולר לשיקום התשתיות ברצועת עזה שנהרסו במהלך המבצע. פרויקט הסיוע הזה - שעיקרו ממדינות האיחוד האירופי ומארה"ב – אמור היה להציל את הרצועה מפני קריסה. כדי למנוע מצב בו כספי התרומות יעברו לידי חמאס, הוחלט על הקמת מנגנון משותף לישראל, הרשות הפלסטינית והאו"ם.
על פי המתווה שסוכם, כספי התרומות יועברו בהתאם להתקדמות הפרויקט ותחת פיקוח לידי מינהלת שיקום, המופקדת על ביצוע העבודות בתוך עזה – מינהלת אותה אמורה הייתה להקים הרשות הפלסטינית.
מנגנון דומה הוקם על ידי האו"ם, שתפקידו היה לקבוע סדרי עדיפויות בניהול פרויקט השיקום האדיר, לאשר את העבודות ולפקח עליהן.
התפקיד של ישראל במנגנון המשולש הזה היה לאפשר העברת חומרי גלם, ציוד כבד וכוח אדם של חברות בנייה בינלאומיות לתוך הרצועה.
אחרי כמעט שנתיים, אפשר לקבוע שהמנגנון נכשל. שיקומה של עזה נראה רחוק מתמיד. השיקום מתנהל באיטיות, ללא תוכנית עבודה מסודרת, קביעת תאריכי יעד ומטרות שימנעו את קריסתה של הרצועה.
לפני כארבעה חודשים [פברואר 2016], בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הדגיש ראש אמ"ן הרצי הלוי כי "המצב ההומניטרי בעזה הולך ומתדרדר". הלוי אף הזהיר כי אם לא יחול שינוי מהותי אזי עד שנת 2020 עזה לא תהייה ראויה למגורי אדם, כפי שקבע דו"ח של האו"ם מחודש ספטמבר אשתקד [2015].
"מי שחשב שבתוך חמש שנים עזה תשתקם, יודע היום שזה לא מציאותי", אמר השבוע [23 ביוני] גורם ביטחוני ישראלי לאל-מוניטור. "חשבנו בתחילה ששיירות של ציוד ייכנסו לעזה, ואנחנו נצפה מכאן איך מתנהל פרויקט ענק ומתוכנן שיש לו יד מכוונת וזרוע מבצעת. בפועל זה לא קורה. משאיות וציוד כבד עוברים לרצועה דרך מעבר קרני בתיאום עם מינהלת הפרויקט, אבל זה לא קרוב אפילו לתוכנית המקורית".
הגורם הישראלי העריך, שאם העבודות יימשכו באופן ובקצב הנוכחי, שיקום עזה עלול להימשך שנות דור.
מאז החל פרויקט השיקום טוענים גורמים בעזה ובישראל, כמו גם נציגי המדינות התורמות, כי הרשות הפלסטינית של אבו מאזן תוקעת מקלות בגלגלי השיקום. נציגי חמש המדינות הגדולות באיחוד האירופי – גרמניה, צרפת, בריטניה, איטליה וספרד, הביעו בעבר מחאה על כי הרשות הפלסטינית אינה עושה די, לטענתם, כדי לקדם פרויקטים לשיקום הרצועה [מארס 2015]. נציגי האיחוד אף העבירו מסרים תקיפים לבכירי הרשות על דרך התנהלותם, אבל שום דבר לא השתנה בשטח. ההערכה היא כי הרשות הפלסטינית של אבו מאזן אינה מעוניינת בשיקום עזה, שעשוי לסייע בדרך עקיפה לשלטון חמאס.
מנהיגי חמאס ותושבי הרצועה משוכנעים כי אבו מאזן, בעצת יועציו הקרובים, קיבל החלטה אסטרטגית למנוע את שיקומה של עזה מתוך הנחה שהמצב הכלכלי העגום יוביל בסופו של דבר לקריסת שלטון חמאס ברצועה.
"אנחנו יודעים את זה ואמרנו את זה אלף פעמים. אבו מאזן לא רוצה לעזור לאנשים (בעזה)", אומר לאל-מוניטור אחד ממנהיגי חמאס ברצועה. "יש שם (ברשות) אנשים, ואנחנו יודעים בדיוק מי הם, שאומרים לו (לאבו מאזן) שהאינטרס שלו ייפגע אם השיקום יקודם. ברשות חושבים שאם הם יעצרו את העבודות, הם יוכלו בכך ללחוץ על חמאס. אבל זה לא יקרה".
לדברי איש החמאס, ראשי התנועה בעזה היו מוכנים לסייע ככל שניתן כדי לקדם את פרויקט השיקום, ואף העבירו מסרים ברוח זו לאנשי הרשות הפלסטינית, כדי שאלה שיאפשרו להם פעילות עצמאית ללא התערבות בשטח, אך תמיד נתקלו "בהסברים משונים והבטחות שלא מומשו. יש יד מכוונת שתוקעת את השיקום, זה ברור וכל אחד יכול לראות את ההתנהגות הזאת. אבו מאזן פועל נגד העם שלו ומוכן ש[העם] יסבול רק בשביל לפגוע בחמאס", הוא אומר.
זו לא הפעם הראשונה שאבו מאזן, בכירי הרשות הפלסטינית וראשי תנועת הפת"ח יוצאים מתוך הנחת עבודה, שהמצב הכלכלי העגום יכריע בסופו של דבר את תנועת חמאס ויאלץ אותה לוותר על שליטתה. לאחר ההפיכה שביצע חמאס [יוני 2007], סילוק בכירי הרשות מעזה ומיטוט שלטונו של אבו מאזן ברצועה, הטילה ישראל סגר על עזה שנמשך עד היום.
אנשי הרשות היו משוכנעים אז מעל כל ספק, כי חמאס תחת לחץ וסגר הרמטי לא תצליח לספק את צרכי תושבי הרצועה; לפי אותה סברה, מנהיגי חמאס צפויים היו להבין את מצבם בתוך מספר חודשים, ולוותר על שלטונם ושליטתם ברצועה. מסרים בטון הזה הועברו בזמנו לישראל ועודדו אותה להדק את הסגר כדי להביא למיטוט שלטון חמאס. מאז חלפו כאמור תשע שנים. חמאס עדיין שולט בעזה ומצב תושביה בכי רע.
תושבי הרצועה מוחזקים כבני ערובה בידי ארגון טרור – כך טען השבוע הנשיא ריבלין בנאומו בבריסל. אבל גם ראשי הרשות הפלסטינית ובכירי הפת"ח עושים בתושבי עזה שימוש ציני לצרכים פוליטיים. המשמעות היא ש-1.8 מיליון תושבי הרצועה הם קורבנות של הנהגה פלסטינית מפוצלת.