דילוג לתוכן העיקרי

לפיד המרוויח הגדול, האם יעלון יצטרף אליו?

״יש עתיד״ יוצאת מהדרמה הפוליטית האחרונה כמרוויחה הגדולה, ולפיד מבסס את מעמדו כאלטרנטיבה היחידה לנתניהו. צירופו של שר הביטחון המתפטר עשוי לאפשר לו, בפעם הראשונה, לקחת קולות מהליכוד ולהפוך למועמד אמיתי לראשות הממשלה.
Yesh Atid leader Yair Lapid (R) and his wife Lihi walk past Likud election campaign posters depicting Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu as they walk to a polling station in Tel Aviv March 17, 2015. Netanyahu's march towards becoming the longest-serving leader of Israel could be halted on Tuesday in an election that has exposed public fatigue with his stress on national security rather than socio-economic problems. Once a heartthrob television news anchor, Lapid, 51, was the rising star of Israeli po

זמן קצר לאחר הצהרתו של שר הביטחון המתפטר, משה יעלון, ביום שישי (20 במאי) כי יתמודדד על הנהגת המדינה, מיהר יו"ר הקואליציה החדש, ח"כ דוד ביטן מהליכוד, להעניק פרשנות לדבריו ולקבוע כי יעלון יצטרף כמספר 2 של יאיר לפיד ביש עתיד.

ספק רב אם ביטן מסתמך על מידע ממשי. סביר יותר להניח שמדובר בהערכה שמסתדרת היטב עם סחרור האירועים המפתיעים אשר טרף את הקלפים במערכת הפוליטית, ואפשר לראש הממשלה בנימין נתניהו לפתוח ביום שני את מושב הקיץ של הכנסת עם קואליציה יציבה בת 66 חברים.

כעת, אחרי שהתפטר מהממשלה ומהכנסת, נראה כי יעלון בדרך החוצה גם מהליכוד, והתרחיש של ביטן  כלל אינו מופרך. בהנחה ששר הביטחון לשעבר מתכוון לשמור על הבטחתו ולהמשיך להיות גורם מרכזי בפוליטיקה הישראלית, יש עתיד - המפלגה השנייה בגודלה בסקרים כיום - תואמת את מידותיו. הוא רק יצטרך לאפסן את האגו בבוא העת, כי ליו״ר המפלגה יאיר לפיד אין כל כוונה לפנות את כיסא היו״ר לאף אחד אחר.

כמעט מכל מבחינה אפשרית, יש עתיד יוצאת מהטלטלות הפוליטיות האחרונות כמרוויחה הגדולה, ולפיד מבסס את מעמדו כאלטרנטיבה היחידה בשלב הזה לשלטון נתניהו. עם עשרים מנדטים בממוצע בסקרים האחרונים, שר האוצר לשעבר נמצא בנקודת זינוק מצוינת לבחירות הבאות. מה שחסר לו זו דמות ביטחוניסטית עם נטייה ימנית בצמרת המפלגתית, כדי לפרוץ את גבולות מחנה השמאל-מרכז ולקחת קולות גם מהליכוד.

לא בכדי החיזור הממושך ביותר של לפיד עד כה היה אחרי הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי. אולם כעת יש על המדף דמות אטקרקטיבית לא פחות: שר ביטחון מוערך מהליכוד שמסתובב עם בטן מלאה ויצר נקמה בנתניהו.

ליעלון יש אפשרויות נוספות לפעולה. אחת מהן היא הקמת מפלגת ימין-מרכז חדשה. אבל המסלול הזה הוא ארוך ומורכב יותר, ועשוי לכלול קרבות אגו קשים בין דמויות המפתח שאמורות להוביל גוף כזה. במקרה הנוכחי השמות שעל הפרק הם השר לשעבר גדעון סער ושר האוצר משה כחלון.

זאת לא החדשה הטובה היחידה מבחינת לפיד. גם הפלטפורמה שהייתה אמורה לכבוש את השלטון בבחירות האחרונות מידי נתניהו, סיעת המחנה הציוני, קורסת בימים אלה כמו בניין קלפים. מפלגת הליבה שלה, העבודה, מצויה באחד הסכסוכים הקשים בתולדותיה – סכסוך שעשוי להיגמר בפילוג נוסף.

לפיד כבר שאב מנדטים מהמחנה הציוני, אולם ידו עוד נטויה. ככל שיימשכו הקטטות הנמוכות והייצריות בין היו״ר לשעבר, שלי יחימוביץ׳, ליו״ר הנוכחי, יצחק הרצוג, תימשך זליגת הקולות אל יש עתיד.

לפיד פותח את מושב הקיץ כשהוא יו"ר האופוזיציה דה-פקטו. הרצוג טובע עד מעל לראשו בבוץ המפלגתי ומנהל קרב הישרדות אכזרי, תוך אובדן חלק גדול מתפישת המנהיגות שלו כיו"ר המחנה הציוני. כמי שניהל מו"מ קואלציוני שנתפש בעיני רבים במפלגה כטעות, וכמי שהעיד בקולו על העדר אמונה בו מצד גורמים במפלגתו כחלופה לראש הממשלה הנוכחי, איזה תוקף יש לו כעת כיו"ר אופוזיציה שאמור לעלות על בריקדות מול נתניהו?

בחודשים הקרובים תישאב מפלגת העבודה אל תוך קרב הנהגה קשה ומלוכלך, מה שלא ישאיר לה זמן רב למאבקים אופוזיציונים. במרחב הזה ימשיך לפיד לפעול באין מפריע, תוך שהוא מאגף את העבודה מימין ומחזק את מעמדו כאלטרנטיבה שלטונית, ובמקביל ממשיך במסעות מדיניים בבירות העולם.

גם עד לדרמה של השבוע האחרון לפיד התנהל היטב בתוך האופוזיציה, כאשר מצד אחד הוא שיתף פעולה עם אביגדור ליברמן ודאג ליחצ"ן את הקשר, ומצד שני ברח כמו ממגיפה ממפלגות השמאל, המחנה הציוני ומרצ. לפיד נצמד בלי להרפות למסר שלפיו הוא אינו שמאל, אלא מפלגת מרכז עם אוריינטציה ימנית. גם כאן מדובר בקו אסטרטגי שלפיד אינו סוטה ממנו: הדרך לבית ברחוב בלפור עוברת בימין, ולפיד הוא חייל ממושמע של קמפיינים.

בהיותו שליט יחיד במפלגה שהקים, הוא גם נהנה ממנגנון מפלגתי פשוט ויעיל, עם משאבים מרובים שעומדים לרשותו ושקט פנימי. בניגוד למתחולל במחנה הציוני, איש אינו קורא עליו תיגר. בשבוע שעבר [16 במאי], בעוד הרצוג ויחימוביץ׳ לא מפסיקים להחליף מהלומות מילוליות, לפיד שהה בוושינגטון במה שהוגדר כביקור מדיני, וניהל סדר יום של יו"ר אופוזיציה.

בחודשים האחרונים לפיד עובד בחריצות על פי תוכנית אסטרטגית שאמורה להצניח אותו אחרי הבחירות הבאות אל לשכת ראש הממשלה. האמביציה הזאת נתפסת בעיני לא מעט עיתונאים ופוליטיקאים כיומרנית ולא רצינית, אולם ככל שחולף הזמן נראה כי מדובר בהערכת חסר. גם ניסיונותיו של יו"ר יש עתיד להתחנף לחרדים, שכוללים פרסום תמונותיו עטוף בטלית עם כיפה לראשו, עוררו לא מעט לעג. אפשר להבין זאת, היות והמאבק בחרדים היה אחד הנושאים המרכזיים בקמפיין הכניסה לפוליטיקה של העיתונאי לשעבר ב-2013. אבל לפיד, שמבין את הצורך בתמיכת הסיעות החרדיות בדרך לראשות הממשלה, מעדיף כעת לבלוע את גאוותו למען המטרה.

גם כאן מדובר בחלק מתוכנית מסודרת: יותר משהמסר הזה מופנה לראשי המפלגות החרדיות הוא מופנה לקולות המסורתיים של הליכוד  -הימין הרך שהולך בשבת לבית הכנסת. גם השבירה של לפיד ימינה ברטוריקה ובסדר היום היא מחושבת ונועדה למשוך קולות מתונים מהליכוד. אמנם עד כה זה לא ממש הצליח לו, ומפלגתו עדיין אינה נתפסת כבעלת סמכות ביטחונית, אבל לפיד אינו מתייאש וממשיך לבקר בחוגי בית של הליכוד בניסיון לשבור את המחיצות עם הציבור הזה. יעלון הפורש יכול לעזור לו להשיג את המטרה הזו.

גורם בכיר בסביבת נתניהו אמר לאל-מוניטור שראש הממשלה אינו מודאג מלפיד, מכיוון שאין לו יכולת להרכיב קואליציה גם אם יגיע ל-25 מנדטים. הבכיר טען כי ״החרדים לא ישבו בממשלה בראשותו". זו הסיבה, לדבריו, שנתניהו לא ניסה לצרף את יו״ר יש עתיד לממשלתו - כדי לא להיות זה שמושיב את יש עתיד והחרדים בממשלה אחת ומביא לפיוס בין המפלגות. זוהי אמנם הנחת עבודה הגיונית בשלב זה, אבל כבר הוכח בעבר שכמו כל סיעה אחרת, גם לסיעות החרדיות יש מחיר.