הפרופסור שהכניס אצבע לעין של הממסד הישראלי

"נקמה מתוקה", כך מגדירים מעריציו של הפרופ' דוד שולמן, זוכה פרס ישראל בתחום חקר הדתות וחקר הפילוסופיה, את החלטתו לתרום את כספי הפרס (75 אלף שקל) לארגון ״תעאיוש״, שהוא אחד מפעיליו. אחרים מסבירים כי הוא בחר במחאה מקורית וחכמה כהרגלו כדי לצאת מהמלכוד הערכי שהזכייה הציבה בפניו: כמי שמתנגד לכיבוש, קבלת הפרס עלולה להתפרש כמו ביטול תפיסת עולמו בפני הממסד הישראלי שאחראי להמשך השליטה בפלסטינים; דחיית הפרס, וסירוב ללחוץ את ידיהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החינוך נפתלי בנט בטקס ביום העצמאות, תיראה כאילו הוא מוציא את עצמו מהמחנה.

ארגון תעאיוש (״חיים במשותף״, בערבית), שהפרופסור דוד שולמן ייסד יחד עם גדי אלגזי, הוקם בתחילת האינתיפאדה השנייה [2000], ושם לו למטרה להגן על הזכויות הבסיסיות של ערביי השטחים וערביי ישראל. האגון פעיל מאוד בסוגיות של החרמת קרקעות של פלסטינים על ידי המדינה ודחיקתם של תושבים בדואים מהאדמות שעליהן הם יושבים.

בחודשים האחרונים ניהלה תנועת הימין הקיצוני "עד כאן" מאבק מתוקשר נגד תעאיוש, כשאנשי התנועה התחזו לפעילי שמאל, הצטרפו לארגון וחשפו את שיטות הפעולה שלו. אחד מפעיליו הבולטים של תעאיוש, עזרא נאווי, הוצג בחומרים שאנשי ״עד כאן״ מסרו לתקשורת כמי שמסגיר לביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית ערבים שמכרו אדמות ליהודים. ״ב״עד כאן״ טענו שכמה מהפלסטינים שהוסגרו לכוחות הביטחון של הרשות הוצאו להורג, אולם הטענות האלה הוכחו כחסרות ביסוס.

בספרו "תקווה מרה, מיומנו של פעיל תעאיוש", תיאר הפרופ׳ שולמן את פעילותו בארגון בין 2002 ל-2006. "המתנחלים באים ראשונים, אלימים ואכזריים", הוא כתב בספר, אך את עיקר האשמה הפנה אל מנהיגי המדינה - אלה שאת ידם לחץ במעמד הענקת פרס ישראל: "מעליהם פועלת מערכת אדירה, מסועפת: ישראל הרשמית מקיימת את המתנחלים ומגוננת עליהם, ואף משחיתה את דעתנו ואת שפתנו, שפת האל, בפלפולים שפלים".

בעצת חבריו, הפרופ' שולמן החליט לקבל את הפרס, אך לתרום את המענק הכספי לארגון שנתניהו ובנט רואים בו אם כל חטאת. למעשה, הצ׳ק שראש הממשלה מסר לשולמן ביום העצמאות [12 במאי] הועבר ישירות לארגון אשר נתניהו עצמו מנסה לחנוק כלכלית באמצעות חוק העמותות, שנועד להילחם בארגוני זכויות אדם ועמותות שמאל בישראל. אין דרך טובה יותר לתאר את מחאתו של חתן הפרס לבד מהכנסת אצבע לעיני הממסד הישראלי וארגוני הימין שהגדירו אותו בעבר כסוכן וכבוגד.

בשיחה עם אל-מוניטור זמן קצר לפני הענקת הפרס אמר הפרופ' שולמן, כי היה לו ברור שקבלת פרס ישראל דווקא השנה, כמה חודשים אחרי העימות החריף והמתוקשר בין הימין ל״תעאיוש״, עשויה להוות רגע מביך עבורו. "זה דורש הבחנה בין מדינת ישראל לבין הנהגת ישראל. ההבחנה היא אפשרית אך קשה״, אמר שולמן. ״השתכנעתי אחרי הרבה שיחות עם בני משפחתי, חברים ופעילים בתעאיוש, כי בתקופה שבה מנסים להחרים אותנו, לעשות לנו דה-לגיטימציה ולהוציא אותנו ואת כל ארגוני זכויות האדם והשלום מחוץ לקהילה, אסור לנו לוותר ואסור להפקיר לימין הקיצוני את המדינה כולה ואת הסמלים שלה החשובים".

ההחלטה לתרום את כספי פרס ישראל לתעאיוש עוררה מחאה בקרב ארגוני הימין. הפרופ' הלל וייס, פעיל ימין רדיקלי בחוג הפרופסורים למען חוסן מדיני, קרא לנתניהו ולבנט לבטל לחלוטין את טקס פרסי ישראל, שהפך לדעתו להיות פוליטי מדי: "זו מחלת נפש יהודית שמבטאת את השנאה העצמית. זו תסמונת שטוקהולם. כל אדם שמחשיב את עצמו נאור מזדהה עם מי שמשמיד אותו".

מרבית מחאות הימין כוונו לעברו של שר החינוך בנט, שנאלץ להסביר למצביעיו איך כיו"ר הבית היהודי הוא העלה על דעתו להעניק פרס למי שנתפס בקרב לא מעט ממצביעי המפלגה כעוכר ישראל. בנט הסביר למבקריו כי ״אין לפסול אדם בשל דעותיו, משמאל או מימין, יהיו אשר יהיו".

הפרופ׳ שולמן אמר לאל-מוניטור כי "הוא (בנט) עשה את הדבר הנכון. מאוד שמחתי ואני אסיר תודה. זה לא מובן מאליו, אני יודע שהיו עליו לחצים קשים שהלכו והתעצמו כשהודעתי שאני מעביר את סכום הפרס לתעאיוש. שמעתי וקראתי את ההתקפות עליו, זה לא יאומן. עיקר הזעם היה עליו, אפילו לא עלי. כמעט עשו אותו חבר בתעאיוש״.

הצורך ללחוץ את ידו של בנט, ועוד יותר מכך את ידו של ראש הממשלה נתניהו, הטריד את שולמן מאוד לפני הטקס. "ידעתי שיהיה לי קשה ללחוץ את ידו [של נתניהו], אך כרגע אני לא חש את זה כך. בעבר הוא נתן לי פרס אחר, את פרס אמת שניתן ע"י קרן אמת, ולחצתי את ידו. אני חייב להגיד שלא עשיתי את זה בהתלהבות, אבל אמרתי לו משהו שהוא ודאי לא זוכר. בעשר השניות שהיו לי אמרתי לו שהוא חייב לעשות שלום". הפעם הפרופסור לא לחש לנתניהו דבר. היה לו ברור שגם מבחינתו של נתניהו זהו רגע מביך וקשה.

המחאה של שולמן אילצה את הממסד הישראלי להתעמת ביום העצמאות ה-68 של המדינה עם המחלוקת הטעונה ביותר בחברה הישראלית ועם השסע העמוק שהכיבוש יצר בתוכה. בשנים האחרונות, בעיקר לאחר בחירתו של נתניהו לקדנציה רביעית והקמתה של ממשלת ימין מובהקת [2015], החלה מתקפה ישירה או עקיפה [של הימין] על כמעט כל מוסד, ארגון ודמות ציבורית שאינם מתיישרים עם הקו של הממשלה. המחאה הזאת היוותה תזכורת לכך, גם בטקס הממלכתי של הענקת פרסי המדינה ביום חגה של ישראל.

הפרופ' שולמן הצליח בין השאר גם להאיר זרקור על ארגון שפועל במשך שנים למען זכויות אדם, כאשר בשנה האחרונה התמקד הארגון בעיקר בזכויותיהם של בדואים ופלסטינים בדרום הר חברון. התקשורת הישראלית ברובה והציבור הישראלי אינם מתעניינים בדרך כלל במה שמתרחש בגדה המערבית, ובאיזור הזה שלה בפרט. הפעמים המעטות בהן הדיון הציבורי בישראל כן מתייחס לדרום הר חברון ונושא זכויות האדם שם, הינן בזכות תעאיוש ותנועות נוספות.

"אנחנו מוגדרים על ידי מתנגדינו ועל ידי הימין כשמאל קיצוני״, אמר פרופ׳ שולמן לאל-מוניטור, ״אני בכל הזדמנות אומר: אנחנו לא אנשים קיצוניים. אם יש משהו שהוא קיצוני בהתנהגות שלנו, זה דווקא המתינות שלנו. מבחינה זו, אני מקווה שתרמתי לחשיפת תעאיוש לתקשורת״.