האם בנט הופך את החינוך הממלכתי לבתי ספר של הבית היהודי?

חג הפסח, כידוע, קרוי גם חג החירות. סדר הפסח מקדש ומפאר את יציאתם של היהודים ממצרים כיציאה מעבדות לחירות. זהו חג יהודי-דתי, עם מסר אוניברסלי חיובי. אם תרצו, ההגדה של פסח היא מהדורה קדומה של סיפור השואה והתקומה, בתוספת של נסים שעשה אלוהים לאבותינו.

הלקחים האקטואליים שילדי ישראל - חרדים, דתיים לאומיים וחילונים - שואבים ממערכת החינוך הם אלה: העם היהודי היה מאז ומתמיד קורבן לרדיפות; ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל ביחד עם תורת ישראל; יש אלוהים והוא בחר בנו מכל העמים. פולחנים דתיים ומיתוסים לאומיים כאלה שעוברים מדור לדור, לא נהוג לקלקל לא בתהיות "אפיקורסיות", כמו העדרה המוחלט של יציאת מצרים - אירוע אזורי עצום - מכתבים מצריים מתקופת הפרעונים. בנוסף לכך, עשרות משלחות ארכיאולוגיות מרחבי העולם חיפשו לשווא ראיות לנוכחותם של המוני בני אדם בקדש ברנע - המקום שבו, על פי הסיפור המקראי, חנו בני ישראל בדרכם ממצרים לארץ כנען. הבעיה היא שהמיתוסים הללו, שדוגמתם נפוצים בכל הדתות, תורגמו בשנים האחרונות למצע פוליטי ונהפכו למעין קושאן משפטי.

בשבוע שעבר התייחסתי כאן לשימוש שעשה ראש הממשלה בנימין נתניהו בקיומם של בתי כנסת עתיקים ברמת הגולן כ"הוכחה" לכך שהגולן היה ונשאר חלק מארץ ישראל. הנרטיב של יציאת מצרים טומן בחובו "הוכחה" עתיקה שבעתיים לבעלות שהעם היהודי רכש על ארץ כנען לפני דורי דורות. בסיפור הזה אין לשום עם אחר שום זכות על שום חלק מארץ הקודש. הבעיה חמורה במיוחד כשמשרד החינוך, האחראי על תכניות הלימוד, מופקד בידי פוליטיקאי דתי מהימין הקיצוני. היא עוד יותר חמורה כשמדובר בפוליטיקאי השואף להנהיג את המדינה ושואב את כוחו מהפצת רגשות לאומניים-פונדמנטליסטיים.

שר החינוך ויו״ר הבית היהודי, נפתלי בנט, מקפיד לדבר בנשימה אחת על השילוב בין לימוד ערכי היהדות והציונות והקניית ערכים אוניברסליים (כך עשה בנאומו ב-29 בפברואר, בכנס השנתי הראשון לקובעי מדיניות במדעי הרוח, שנערך במכון ון ליר בירושלים). ואולם, כשבנט מדבר על ערכי היהדות הוא מתכוון ליהדות אורתודוקסית מ"בית אבא" שלו. כך למשל, על פי תוכנית הלימודים החדשה ב"תרבות יהודית ישראלית" לבתי ספר ממלכתיים, אשר השר הציג בשבוע שעבר (20 באפריל), הנושא המרכזי בכיתה ה' יהיה "הזיקה לעם ולארץ". התלמידים ילמדו על סידור התפילה והמורים יתנו דגש לצומות החורבן. הארגונים האורתודוקסיים, המנוהלים על ידי מקורבי הבית היהודי, זכו ביותר מ-95 אחוזים מהתקציב המיועד לתמיכה בתרבות יהודית. הארגונים הפלורליסטיים, כמו "זהות" ו"פנים", שמציעים  למידה ביקורתית של ההיסטוריה היהודית ושל התרבות היהודית החילונית, נאלצים ללקט פירורים ולחזר על פתחיהם של בתי הספר כדי שיתירו את כניסתם. 

לא רק לשם שמים בנט טורח להשקיע את מיטב כספי הציבור בחינוך על פי דרכו. הוא יודע שהתלמידים של היום הם המצביעים של מחר. בבוא היום, הוא יקצור ברינה את הזרעים הקלריקלים שהוא זורע בשקידה במערכת החינוך. לא בכדי המפלגות החרדיות, יהדות התורה וש"ס, מנהלות רשתות חינוך עצמאיות ומנהלות מלחמת חורמה נגד החדרת לימודי ליבה למערכות החינוך שלהם. גם חברי הכנסת יעקב ליצמן ואריה דרעי מבינים את הסכנות הפוליטיות הטמונות בלימוד מדעי הטבע. חלילה שילדיהם ישמעו על קיומה של תורת האבולוציה. הליכוד, העבודה ובאחרונה גם יש עתיד, אינן מעיזות להתגרות במפלגות החרדיות, מחשש שיום הבחירות יהפוך ליום נקם. את המחיר משלמים רבבות תלמידים שיצאו לחיים ללא כישורי חיים.

באוקטובר האחרון הגישה עמותה של חוזרים בשאלה "יוצאים לשינוי" תביעת נזיקין יחידה במינה נגד המדינה. בשמם של 52 צעירים טוענת העמותה שהמדינה הניחה לבתי הספר ולישיבות שבהם למדו לחמוק מחובתם להקנות להם את היכולת לרכוש מקצוע ולהתפרנס בכבוד. כתוצאה מכך, הם זכו לידע בסיסי בלבד במקצועות חיוניים דוגמת מתמטיקה, אנגלית ומדעים. המדינה התנערה מאחריות ואף הודיעה בשבוע שעבר לבית המשפט כי בכוונתה לתבוע את הוריהם של התובעים ואת עשרות הישיבות ובתי הספר חרדיים שבהם למדו היוצאים בשאלה. משמע, המדינה מתכוונת לתבוע הורים ששלחו את ילדיהם למוסדות חינוך שהיא –המדינה - מאשרת את פתיחתם ואת המוסדות שהיא מממנת.

הנימוק של הפרקליטות מחזיר אותנו לתוכנית "תרבות יהודית ישראלית" של בנט; הפרקליטות טוענת כי לחוזרים בשאלה ולהוריהם ניתנה זכות הבחירה שאפשרה להם לבחור ממגוון בתי הספר הקיימים. ואכן, מבחינה תיאורטית תושב מאה שערים שמבקש להבטיח לילדיו השכלה רחבה במסגרת החינוך הציבורי, רשאי לרשום אותם לבית ספר ממלכתי—דתי או בית ספר ממלכתי. לעומת זאת, הורה שמבקש שילדיו יכירו את התרבות היהודית בלי למהול אותה במסרים דתיים, יאלץ לחפש להם מקום מחוץ למערכת הציבורית.

במהלך המגעים להרכבת הממשלה, פורסם בהרחבה שבנט תובע  לעצמו את אחד משני התיקים "היוקרתיים"- חוץ או ביטחון. לכאורה מנהיג הבית היהודי "הסתפק" בתיק החינוך. רק לכאורה. בגיל 44  לא אצה לו הדרך. מאות שנים יהודים נשאו את עיניהם מזרחה, אל "ירושלים הבנויה". בנט יכול להמתין עוד כמה שנים בלשכת שר החינוך ברחוב הנביאים, ולשאת משם עיניים מחייכות מערבה, לבית ברחוב בלפור.