השלום הכלכלי של משה כחלון

קרן אור מהוססת, כמעט בלתי  נראית, מבצבצת בשבועות האחרונים בין הריסות תהליך השלום והיחסים בין ישראל לפלסטינים. אחראים עליה שניים: שר האוצר הישראלי משה כחלון, ושר האוצר הפלסטיני שוכרי בישארה. בשבוע שעבר [18 בפברואר] נפגשו השניים בפעם השלישית, ובקרוב יגיש כחלון חבילה של צעדים כלכליים שישראל מוכנה לנקוט למען הפלסטינים בתקווה לשינוי אווירה שיוביל, אולי, גם לשינוי באירועים הקשים שממשיכים להתרחש במציאות: גל טרור היחידים שיחגוג בקרוב חצי שנה. עד עכשיו נהרגו בו 30 ישראלים, נתין זר מאריתריאה ופלסטיני מחברון, ולמעלה מ-200 טרוריסטים פלסטינים, רובם צעירים מאוד.

"אני לא אביא שלום ואני לא מתעסק בתהליך המדיני", אמר כחלון לאל-מוניטור בשיחה שהתקיימה עמו לפני מספר שבועות, "אבל אני חושב שאפשר לקדם את העניין הכלכלי ולעזור לשנות את החיים של הפלסטינים. זה לא בשמיים, זה אפשרי, יכול להיות חיבור כלכלי יעיל וטוב בהרבה בינינו לבינם ויכול להיות שזה יסייע לשבירת הקיפאון, הגברת האמון ושינוי האווירה".

כחלון משקיע במהלך הזה מחשבה רבה ולא מעט אמצעים. השבוע דווח בערוץ 10 בישראל [21 בפברואר], כי בקרוב ישלים כחלון את גיבוש חבילת הצעדים הכלכליים ויציג אותה לראש הממשלה. נתניהו צפוי להציג את הצעדים, בגאווה, גם לאמריקאים ולאירופים. ראש הממשלה התחייב כבר מזמן, לנשיא אובמה ולשר החוץ שלו ג'ון קרי, כי ישראל תבצע סדרה של צעדים לשיפור חייהם של הפלסטינים. נתניהו לא קיים את הבטחתו. ניסיונו לאפשר לפלסטינים לבנות בשטחי "סי" טורפד על ידי הבסיס הימני בקואליציה. יוזמות נוספות עלו בתוהו אף הן. האווירה הנוכחית בישראל, שנאבקת בגל טרור לא פשוט, אינה מאפשרת מחוות מדיניות. לתוך הוואקום הזה נשאב כחלון. אם לא מדיני, שיהיה כלכלי.

לפני כחודש ימים [ינואר 2016] התקיימה הפגישה השנייה בין הצדדים. שר האוצר הפלסטיני בישארה הגיע עם בכירי משרדו והתקבל על ידי משה כחלון בלשכתו, מגובה אף הוא בבכירי המשרד. הפלסטינים הציגו את הקשיים הכלכליים שלהם, את בעיית הנזילות והאשראי הקשה, שמאיימים על יציבותה הכלכלית של הרשות. בראיון ל"הארץ" שנתן שנה קודם [מארס 2015], מתח בישארה ביקורת חריפה על מדיניות ישראל, שמעכבת את העברת כספי המסים שהיא גובה עבור הפלסטינים ומקשה ככל האפשר על הכלכלה הפלסטינית, בתגובה לאופנסיבה המדינית אליה יצא אבו מאזן באו"ם ובמוסדות בינלאומיים נוספים נגד ישראל.

כעת, מתברר, הטון הישראלי משתנה. כחלון מוביל רוח אחרת. ישראל מוטרדת פחות מהמתקפה המדינית בזירה הבינלאומית, ויותר מהמתקפה הפיסית של עשרות צעירים פלסטינים, חמושים בדרך כלל בסכינים, על ישראלים. גם בירושלים הבינו את הצורך הדחוף לשנות את סדר היום, להביא סוג של תקווה לצעירים הפלסטינים, שברוב המקרים יוצאים בעצם למסע התאבדות הרואי מול שוטרי מג"ב, כביטוי לייאוש, שנאה ומבוי סתום.

במהלך הפגישה שהתקיימה לפני כחודש, אמר כחלון לבישארה שיבדוק את כל הנתונים ואת כל הבקשות ויחזור עם תשובות מגובשות. ביום חמישי האחרון נערכה כאמור פגישת הגומלין. כחלון נענה לחלק מהבקשות של עמיתו הפלסטיני, והציע שורה נוספת של צעדים בוני אמון ומייצרי תקווה: לאפשר ליזמי נדל"ן וקבלנים פלסטינים לבצע עבודות תשתית ואפילו בניין בישראל. בצעד הזה מקווה כחלון לסייע להורדת מחירי הדיור האסטרונומיים תוך שהוא מתגבר את יכולת הייצור והבנייה ומסייע לתעסוקה ולכלכלה הפלסטינית.

צעד נוסף הוא שילוב פלסטינים בעבודה ובהתמחות בחברות הייטק ישראליות. הגיע הזמן, אומר כחלון, שגם הפלסטינים יתחילו ליהנות מפירותיו של קטר ההייטק הישראלי. צעד שלישי הוא לאפשר לרופאים פלסטינים לעבוד ולהתמחות בבתי חולים ישראלים. המטרה היא להעלות את רמתה של הרפואה ברשות הפלסטינית, שנזקקת לסיוע מתמיד מישראל. גם היום, את רוב הטיפולים הרפואיים המסובכים עוברים פלסטינים בבתי חולים ישראלים. אין סיבה לא לאפשר להם לבנות לעצמם רפואה ברמה טובה, אומר כחלון.

בשיחות סגורות אומר כחלון שהכוונה היא לייצר אמון כלכלי בין הצדדים. במקום להמשיך לשבור את הראש ולהתנפץ על "סוגיות הליבה", הגיע הזמן לדבר על החיים עצמם, וגם על רמת החיים. על פי מיטב המומחים בישראל, חלק מהתסכול של הצעירים הפלסטינים נובע מחוסר התוחלת והעתיד המעורפל שהרשות הפלסטינית מספקת לצעיריה. "הם מביטים מערבה, לישראל, ורואים את השפע, את החברה המפותחת, את ההייטק ואת רמת החיים. הם מבינים שלעולם לא יוכלו לחיות ככה, אז חלק מהם עוברים לקיצוניות", אמר לאחרונה גורם ביטחוני ישראלי בכיר.

כחלון מנסה עכשיו לשנות את זה. הכוונה שלו היא להמשיך הלאה: הקמת מפעלים כלכליים משותפים באזורי תעשייה שיוקמו באזורי "בי" או "סי", הורדת מכסים, קיצור הזמן שלוקח לישראל להעביר את כספי המסים והעלאת מספר רישיונות העבודה בישראל. בתחום הזה מתחוללת דרמה של ממש, כשבצה"ל לוחצים ללא הרף על הדרג המדיני להגדיל עוד ועוד את מספר הפלסטינים העובדים בישראל או בהתנחלויות. "אנחנו רוצים את הצעיר או בעל המשפחה הפלסטינית עובד בישראל", אומר לאל-מוניטור גורם ביטחוני ישראלי בכיר, "משתכר ומפרנס את משפחתו בכבוד. אנחנו לא רוצים אותו זורק אבנים בכבישים, מפגין בימי שישי או יוצא להסתער עם סכין על משמר הגבול בשער שכם. הסטטיסטיקה מוכיחה שמאז פרוץ גל הטרור, רק במקרה בודד בוצע פיגוע על ידי פלסטיני עם אישור עבודה בישראל. מי שעובד בישראל מרוצה ולא מבצע פיגועים. זו עובדה".