השבוע [10 בינואר] אישרה הממשלה כי אריה דרעי יו"ר ש"ס – מפלגה המייצגת יהודים ממוצא מזרחי, ימונה לשר הפנים, במקביל לתפקידו כשר לפיתוח הפריפריה. זאת לאחר ששר הפנים סילבן שלום התפטר מתפקידו בעקבות פרסום עדויות של נשים שטענו כי הטריד אותן מינית. דרעי, עד לאחרונה שר הכלכלה, חוזר למשרד הפנים כ-22 שנים אחרי שפרש ממנו [ספטמבר 1993] בעקבות הגשת כתב אישום חמור נגדו. לימים הורשע דרעי בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים וריצה עונש מאסר.
חזרתו של אריה דרעי ל"זירת הפשע"– כפי שהגדירו זאת כמה כלי תקשורת ישראלים, הפכה לחגיגה של ממש ברחוב החרדי המזוהה עם ש"ס, שרואה בכך תיקון עוול היסטורי. מנגד, גופים ועמותות הפועלים למען טוהר השלטון רואים בחזרתו של דרעי למשרד הפנים הידרדרות ציבורית-מוסרית חמורה. התנועה לאיכות השלטון אף עתרה לבג"ץ בדרישה לפסול את המינוי, שאושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין.
מבחינת דרעי ותומכי ש"ס, חזרתו למשרד בו החל את פעילותו בממשלה ב-1988, כשהוא בן 29 בלבד, כשר הצעיר בתולדות המדינה (שיא שלא נשבר עד היום), תפקיד שהפך אותו למטאור פוליטי, היא סמלית מאין כמותה. בעיני תומכיו, חזרתו מהווה הוכחה לכך כי הצליח להתגבר על כל אלו שניסו לכאורה להזיזו מדרכו.
"הציבור לעולם לא יבין את השמחה שלנו", אומר לאל-מוניטור איציק סודרי, לשעבר דובר ש"ס. "מבחינת אריה דרעי זוהי באמת חזרה לזירת הפשע – הפשע שנעשה לו. אריה דרעי הושלך לכלא לא בגלל שהוא אריה דרעי, הוא הושלך לכלא בגללנו, בגלל שהוא הרים את המאבק המזרחי. הוא הפך לאיום על הממסד האשכנזי, ולכן הוא שילם מחיר. חזרתו למשרד הפנים היא ניצחון אמיתי גם מעבר לסמליות".
סודרי משוכנע שחזרתו של דרעי למשרד הפנים תהיה טובה לכלל הציבור, בעיקר למיעוטים ובהם ערביי ישראל. "דרעי היה הראשון שדיבר על האפליה נגד ערביי ישראל, שמיר (ראש הממשלה דאז) רצה לפטר אותו בעקבות כך. זו הסיבה שלנציגות הערבית בכנסת יש רק מילים טובות להגיד על המינוי הזה. חזרה של דרעי למשרד הפנים היא ניצחון לכל מי שרוצה לפעול למען האוכלוסיות המוחלשות בישראל".
בקרב תומכי ש"ס התחושה היא של אחרית הימים. "חזרתו של דרעי למשרד הפנים נותנת תחושה כי ש"ס חוזרת לימיה הגדולים", מודה בשיחה עם אל-מוניטור מזכיר סיעת ש"ס אשר מדינה. "בהחלט יש כאן סגירת מעגל. הרבה מאוד אנשים חיו שנים בתחושה שנעשה לו עוול, והמהלך מסמל בעינינו תקומה סופית מהמשבר ההוא שעבר על ש"ס".
מצביעי ותומכי ש"ס מצפים כעת להכרעתו של בית המשפט העליון בעתירה נגד מינויו של דרעי לשר הפנים. "אם בית המשפט יעצור את דרעי מלהתמנות לשר הפנים, תפרוץ כאן מהומה. הציבור ייצא לרחובות", אומר לאל-מוניטור איציק בוחבוט, תומך ש"ס מירושלים. "במקרה כזה ש"ס תכפיל את כוחה בבחירות הבאות, והמהלך הזה יוכיח שהרדיפה נגדו היא על בסיס אישי. האליטה המשפטית היא זו ששלחה אותו לכלא על זוטות, וכעת היא מנסה למנוע ממנו, לאחר שתקופת הקלון תמה ולאחר שריצה את עונשו, לשוב ולשרת את הציבור שבחר בו".
פרופ' מרדכי קרמניצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה טוען בשיחה עם אל-מוניטור, כי מקומו של דרעי, לאור העבירות שבהן הוא הורשע ולאחר שכלל לא הביע חרטה על מעשיו, אינו בפוליטיקה, בכל תפקיד שהוא. "למרות התמיכה הציבורית בש"ס, והרצון של בוחריה לראות את אריה דרעי שב למשרד הפנים, עדיין הדבר פוגע בשלטון החוק ומשדר מסר בעייתי למערכת המשפט ולמערכת אכיפת החוק בישראל", אומר פרופ' קרמניצר.
במישור הפוליטי כמעט שלא נשמעה התנגדות פומבית למינוי. מלבד חברי הכנסת איתן כבל ומיקי רוזנטל (המחנה הציוני) שהתנגדו למינוי בקולניות, שאר חברי הכנסת לא מיהרו להתבטא בנושא.
"מניסיוני בכנסת", אומר לאל-מוניטור ח"כ רוזנטל, "הח"כים מעדיפים שלא לעסוק בנושאים האלה. מחר אתה צריך משהו מדרעי, אז אנשים אומרים 'למה לנו להתעסק איתו?' אבל זה לא מכשיר את העניין. המינוי הזה הוא בעייתי מאוד. תחשוב מה היה קורה אם משה קצב היה ממונה לנשיא אחרי שהיה יוצא מהכלא".
ח"כ רוזנטל מספר כי לבקשת אנשי דרעי הוא התבקש להימנע משימוש בטרמינולוגיה "חזרה לזירת הפשע", והוא אכן נמנע מביטוי זה. "זה לא אישי נגד דרעי", הוא מסביר. "זאת שאלה של איזה אנשים אנחנו רוצים לראות בפוליטיקה שלנו".
לטענת אשר מדינה, דרעי עצמו הופתע מחולשת ההתנגדות הציבורית למינויו. "הציבור כבר קיבל את העובדה שדרעי שר בממשלה, והציבור לא רואה בעיה בכך שהוא יהיה שר הפנים. צריך לזכור שאין כל קשר בין העבירות שהוא הואשם בהן, למשרד הפנים דווקא". להערכתו, בג"ץ ידחה את העתירה נגד המינוי. "אין כאן עניין משפטי", הוא אומר. "יש כאן עניין ציבורי, והציבור אמר את דברו בקלפי ובחר באריה דרעי. זאת התגלמות הדמוקרטיה, התערבות במקרה הזה תהיה חריגה ולא מידתית".
ש"ס היא ללא כל ספק מפלגה ייחודית. הנרטיב המרכזי שעומד בבסיס הזהות של המפלגה הזו, אפילו ביחס למפלגות חרדיות אחרות, איננו רעיוני בעיקרו, אלא עדתי. על הבסיס העדתי יושבים כמובן רעיונות חברתיים וכן רעיונות נוספים. אולי זו הסיבה שש"ס מייחסת חשיבות כה גדולה לעניין הסמליות שבחזרת דרעי למשרד הפנים. רבים בש"ס מדברים על "הגאווה" שש"ס נותנת לבני עדות המזרח, אל מול האפליה וההשפלה שחשו לפני הקמתה [1982]. כשהבסיס המרכזי של מפלגה הוא להעניק גאווה עדתית, אפשר להניח שהם לא יסלחו בקלות על השפלה כמו עצירת מינוי היו"ר שלהם לתפקיד מיניסטריאלי חשוב.