מי מלחיץ את אבו מאזן?

יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בלחץ. סקרים, עצות של יועצים קרובים ובעיקר קולות הרחוב הפלסטיני שהצליחו לחדור את חומת המוקטעה ברמאללה, גרמו לו להפנים שרוחות השינוי המנשבות בחוץ עלולות להפוך במהרה לסופה קטלנית. זה החל באינתיפאדת הסכינים, שגם המנוסים בתנועת הפת"ח ופעילים הבקיאים בשטח לא צפו את היקפה ובעיקר לא את אופייה. עכשיו הם חשים שהרוח מכה גם בחלונם.

הביקורת הפנים פלסטינית על תנועת הפת"ח ועל הרשות הפלסטינית אינה חדשה. הפער העצום בין ההבטחות לשינוי לבין המציאות בשטח מלווה את הפלסטינים מאז ימי אוסלו, אך מה שנאמר בעבר בשקט, בחיל וברעדה, נאמר עתה בקולי קולות ובלי חשש.

עד לפני מספר חודשים הזעם הופנה רק כלפי ישראל. לפתע נשמעים קולות אחרים. "עבאס הביתה" או "הלאה הרשות", כי נמאס. הסכרים הפסיכולוגיים נפרצו (תהליך שמזכיר את ההפגנות במצרים בתחילת המהפכה, 2011) – אולי הפלסטינים הגיעו לנקודת שבר, שבה הם חשים שאין להם יותר מה להפסיד; ואולי אינתיפאדת היחידים שפרצה באוקטובר [2015], הפיחה בקרב רבים אומץ להתייצב בגלוי נגד הנהגה שאכזבה ומסרבת לקבל עליה אחריות.

ח'אליל שקאקי, יו"ר המרכז הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות, שסקריו נחשבים לברומטר בשטחים, פרסם בחודש שעבר [14 בדצמבר] מחקר מקיף ממנו עולה ששני שליש מהציבור הפלסטיני דורשים מאבו מאזן להתפטר, ושני שליש תומכים באינתיפאדת הסכינים. שקאקי מעריך כי תוצאות הסקר שלו, שנערך בתחילת חודש דצמבר וכלל 1,270 נשאלים מרצועת עזה והגדה, משקפות את התסכול והייאוש של הדור הצעיר. בסקר הוא אף מעריך, שאם היו נערכות בחירות היום ברשות, איסמעיל הנייה המועמד של חמאס היה מביס את עבאס בקלות.

אבו מאזן לא רק קורא סקרים, אלא גם מקבל לידיו דו''חות מצב מהמודיעין הפלסטיני ומפעילי השטח של הפת"ח, החוששים אף הם למעמדם. אינתיפאדת הסכינים פרצה מעל ראשי הנהגת הרשות והנהגת הפת"ח והתנזים, שהבינו מיד כי המסקנה המתבקשת מכך היא שמאסו בהם ובדרכם. ג'יבריל רג'וב, הנחשב ב"חצר המוקטעה" כמי שמבין יותר מאחרים ברשות את הלכי הרוח של הרחוב הפלסטיני, הציע לאבו מאזן שאם חפץ חיים הוא, עליו לאמץ את הצעירים אל לבו ולמצוא פתרונות מעשיים למצוקותיהם, לפני שיהיה מאוחר מדי. המצוקות הן גדולות, אבל שני נושאים מטרידים במיוחד.

האחד, תסכול עצום מהמצב הכלכלי בהווה ועוד יותר מכך חשש שהמצב יחמיר בעתיד. כל צעיר פלסטיני מבין, שאם עתה הוא אינו מוצא תעסוקה ראויה והרשות אינה מציעה אופק של קידום ופיתוח התעסוקה, הרי שהמצב רק ילך ויחמיר בשנים הבאות.

הנושא השני שמעסיק את הדור הצעיר הוא ההשוואה לצעירי העולם. כשכדור הארץ הופך לכפר גלובלי, צעירי הגדה – הן אלה שסיימו את לימודיהם באוניברסיטאות והן אלה שיצאו לעבודת כפיים כדי לחלץ את משפחותיהם ממצוקה – חולמים לחיות חיים דומים לאלו של בני גילם בעולם מבחינת תעסוקה, כלכלה סבירה, חופש תנועה וגם משטר דמוקרטי כנהוג ברוב העולם החופשי. שלטון כזה אינו קיים ברשות הפלסטינית למעלה מעשור. הבחירות האחרונות ברשות (בהן נבחר אבו מאזן) התקיימו לפני 11 שנים [ינואר 2005]. הצעירים ברשות, אשר שואפים וחולמים על שינוי, חשים כי אינם יכולים לחדור אל תוך המערכת הפוליטית הסגורה והמסואבת שהקימו הפת"ח והרשות הפלסטינית.

הקולות נגד אבו מאזן ונגד הרשות נשמעים היטב בהפגנות ועצרות ברחבי הגדה. יש להדגיש, אין בשטחי הגדה הפגנות מחאה בהן הרשות הפלסטינית מסומנת כמטרה. בדרך כלל מדובר בהפגנות ותהלוכות שנועדו למחות על מדיניותה של ישראל, ובד בבד נשמעות בהן קריאות מחאה נגד הרשות והעומד בראשה. כך ישראל, נתניהו, הרשות ואבו מאזן מתערבבים לכדי מחאה אחת. המחאה הרבגונית הזו אינה מפתיעה, כיוון שצעירי הגדה רואים בישראל וברשות הפלסטינית גם יחד את האשמות העיקריות במצבם. לכל אחת מהן יש כמובן את החלק והמשקל היחסי שלה באחריות למצב, אבל התוצאה היא אחת: תסכול, ייאוש וחוסר תקווה.

אבו מאזן הבין, אולי באיחור, שעליו לעשות מעשה. שני הנאומים האחרונים שנשא מבטאים יותר מכל את הבנתו, שעליו לשנות את סדר העדיפויות שלו ולהתחיל לעשות מעשים שיקרבו אליו את הדור הצעיר ויעניקו להם זיק של תקווה. אחרת זה יהיה סוף שלטונו.

בנאום המרכזי שלו ליום ייסוד הפת"ח [31 בדצמבר], הקדיש אבו מאזן חלק ניכר מדבריו לצעירי הגדה. הוא אמר להם כי הוא מבין את מצוקתם וכי הוא ובכירי הרשות עושים הכל כדי לפתח את המולדת והחברה. באותו נאום הבטיח אבו מאזן, לראשונה מאז נבחר לתפקיד, להקים קרן לאומית לתמיכה בתעסוקת צעירים. מהי אותה קרן? בתוך כמה זמן היא תחל לפעול? איך בדיוק היא תסייע לצעירים המיואשים בגדה? את כל זה אבו מאזן לא פירט.

בנאום נוסף שנשא היו"ר בבית לחם [6 בינואר], הוא פרס בפני צעירי הגדה תוכנית גרנדיוזית לבניית יחידות דיור לזוגות צעירים, שממש עתה פועלים כדי לפתחה ולקדמה.

האם התוכניות שהפריח אבו מאזן לאוויר יצליחו להציל את שלטונו או לפחות להחניק את הביקורת על הנהגתו? ספק רב. בכירי הרשות, העסוקים במאבקי הישרדות פוליטיים, יתקשו להראות תוצאות בשטח לדור שדורש עכשיו ומיד מגורים, תעסוקה ותקווה. מבחינת הדור הזה, צריך לעשות למענו יותר ולא רק להאשים את הכיבוש של ישראל.