דגל שחור מתנוסס מעל ישראל

השנה ימלאו 60 שנה לטבח שעשו חיילי צה"ל ב-49 תושבי כפר קאסם, בהם נשים וילדים, שהיו בדרך מהשדות לבתיהם חצי שעה לאחר שעת עוצר שהוכרז בלא ידיעתם (לרגל פתיחת מבצע סיני). בפסק הדין המפורסם שלו קבע שופט בית המשפט העליון, בנימין הלוי, כי הפקודה לירות באנשי הכפר הייתה "בלתי חוקית בעליל", והוסיף כי "מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה ככתובת אזהרה האומרת: 'אסור!'". לדבריו, "אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב - אם העין איננה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת – זוהי מידת אי החוקיות בעליל הדרושה כדי לבטל את חובת הציות של חייל ולהטיל עליו את האחריות הפלילית למעשיו". 11 קצינים וחיילים נידונו לשלוש עד 14 שנות מאסר (לימים זכו הנאשמים להפחתת העונש ולחנינה).

הממשל הצבאי המפלה והאכזרי שהיה נהוג בריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית בישראל בוטל בשנת 1966. בשנת 1967 הוקם שלטון צבאי מפלה ואכזרי בשטחים שישראל כבשה ביוני באותה השנה. בימים אלה שב הדגל השחור להתנופף ברוח הרעה שפוקדת את ישראל. חבר קבינט, השר לביטחון פנים גלעד ארדן, קבע באוקטובר האחרון כי "כל מחבל צריך לדעת שהוא לא ישרוד את הפיגוע שהוא עומד לבצע". מנהיג מפלגה, יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, הודיע באותו שבוע כי "מי שמוציא סכין או מברג או מה שלא יהיה, ההנחיה צריכה להיות לירות כדי להרוג". ניצב משה אדרי, עד לאחרונה מפקד משטרת מחוז ירושלים, היה נחרץ עוד יותר ואמר ש"כל מי שדוקר יהודים או פוגע בחפים מפשע – דינו להיהרג". לעתים קרובות מדי מחבלים פצועים או חשודים בכוונת דריסה, או אפילו עוברי אורח חסרי מזל, נורים למוות בידי כוחות הביטחון.

בעצם הימים האלה שרת חוץ ממדינה חברה באיחוד האירופי, שמעזה לדרוש מישראל לחקור את האירועים הקטלניים הללו, נכנסת לרשימה השחורה של משרד החוץ. ראש הממשלה ושר החוץ, בנימין נתניהו, מכנה את דרישתה של השרה השבדית מרגרט וולסטרום "אבסורדית ומטופשת" ומסרב להשיב לשאלה אם השרה פועלת ממניעים אנטישמיים. הדיפלומטים שלנו שומרים את דאגתם הגוברת מהידרדרות מעמדה הבינלאומי של ישראל לשיחות פרטיות. הם פותחים את פיהם לרווחה רק כאשר מעליבים אותם באופן אישי. ועד העובדים עשה שריר לשר החינוך נפתלי בנט, שהעז להטיל דופי בעובדי המשרד בגלל תמיכתו הפעילה של מנכ"ל המשרד לשעבר, אלון ליאל, בלחץ אירופי על ישראל לסיים את הכיבוש.

איש מעמיתיו לשעבר של ליאל במשרד החוץ לא אמר מילה וחצי מילה להגנתו. הם כנראה עסוקים מדי במתן הסברים לעולם על ההשוואה הנואלת שעשה בנט בין רוצחי משפחת דוואבשה בכפר דומא לארגוני זכויות האדם "שוברים שתיקה" ו"בצלם".

כשבנט הדיח בנובמבר 2015 את סגן ראש המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), הפרופסור חגית מסר-ירון, אשר הכינה רפורמה להעמקת החופש האקדמי, חברי המועצה הצביעו פה אחד בעד מינוי מחליפה - מרצה שאינה פרופסור אך חברה בבית מדרשו של השר. הם שומרים את כוחם למאבקים נגד פגיעה בשכרם. אצלנו מעמידים למשפט פלילי אמנית צעירה שעושה את צרכיה על דגל המדינה, אבל ציבור האמנים עובר על כך לסדר היום. ההצגות חייבות להימשך. שחקני הקאמרי שקועים בחזרות למחזהו של קלאוס מאן "מפיסטו", על גלגוליה של התקרנפות.

בסרט "שומרי הסף" לא היסס ראש השב"כ לשעבר, אברהם שלום, למתוח קו ישר בין הפשיזציה שהכיבוש עושה לישראל לבין מעשי הזוועה של שלטון הרייך השלישי. "העתיד שחור", אמר שלום, "הוא גורם לשינוי באופי של האוכלוסייה. כי אתה מכניס את רוב הצעירים שלנו לצבא, והם רואים שם דבר והיפוכו: מצד אחד זה רוצה להיות צבא עממי, ומצד שני צבא כיבוש אכזרי, שדומה לגרמנים במלחמת העולם השנייה".

בסרט מוצג גם טקסט שכתב הפרופסור ישעיהו ליבוביץ' ב-1968: "מדינה השולטת על אוכלוסייה עוינת של מיליון זרים תהיה בהכרח מדינת שב"כ עם כל מה שמתחייב מזה, כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי. השחיתות האופיינית לכל משטר קולוניאלי תדבק גם במדינת ישראל. המינהל יצטרך לעסוק בדיכוי תנועת מרי ערבית מזה, וברכישת קוויזלינגים, בוגדים ערבים, מזה".‏ יובל דיסקין,  ששימש ראש השב"כ מ-2005 עד 2011, הגיב בקצרה על דבריו של ליבוביץ': "אני מסכים עם כל מילה".

שלום, דיסקין וארבעת "שומרי הסף" האחרים שרואיינו לסרט, כמו עשרות קצינים, ראשי מוסד ושגרירים בדימוס שהצטרפו לארגוני שלום וזכויות אדם, ראו את האור רק לאחר שסיימו את שירותם. במשך שנים ארוכות הם הצדיקו את שיתוף הפעולה שלהם עם כיבוש הרה האסון בתקווה להשפיע מתוך המערכת. נכון, בדמוקרטיה לובשי מדים חייבים לציית לפקודות הדרג המדיני. על פקידים מוטל להוציא אל הפועל ולבטא את מדיניות הממשלה הנבחרת. ואולם, פאשזיציה וצייד מכשפות הם דמוקרטיה שדגל שחור מתנוסס מעליה. מי שמשתף עמה פעולה, במעשה וגם בשתיקה, מבצע פקודה בלתי חוקית בעליל.