בממשלת ישראל הנוכחית ממהרים להוקיע כ"אויב ישראל" כל אדם שמעז לבקר את מדיניותה. מנגד, "ידידי ישראל" הם רק מי שמסכימים עם הממשלה, והנשיא ברק אובמה איננו אחד מהם. דוגמה בוטה לכך היא תגובתה של הממשלה להחלטת האיחוד האירופי לסמן מוצרים מיובאים מהתנחלויות. ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו מתח ביקורת על האיחוד האירופי, שמסמן מוצרים ישראלים במקום לדאוג לישראל בזמן שהיא מותקפת על ידי מחבלים ערבים. חברי כנסת מהליכוד אף רמזו לאנלוגיה בין סימון המוצרים מההתנחלויות לסימון יהודים (בטלאי צהוב) בזמן השואה ולפניה. כל זה הוא חלק מאותו הלך מחשבה: "אם אתה לא איתנו, אתה אנטישמי". מקורו של הלך המחשבה הזה עוד בימי כהונתה של גולדה מאיר כראש ממשלה, בתפיסתה ש''העולם כולו נגדנו;'' מנטליות של גטו.
אין ספק שנקודת ההשקפה הזו היא חלק בלתי נפרד מהאידאולוגיה וממדיניות התעמולה של הממשלה הנוכחית. היא נובעת מתחושה של פרנויה וקסנופוביה. דוברי הממשלה מאמינים באמת ובתמים שמדיניות האיחוד האירופי בנושא ההתנחלויות, לדוגמה, מושרשת עמוק באיבה ההיסטורית של אירופה כלפי העם היהודי וישראל. הלך מחשבה שכזה הופך כל דיאלוג פוליטי עם מדינה אחרת לבלתי אפשרי, וודאי שאינו תורם למדיניות חוץ יעילה. הוא תורם בעיקר לקידום האינטרסים הפנימיים של הממשלה. תיאור העולם במונחים של שחור-לבן, עולם של "טובים ורעים" ושל אנטגוניזם מתמיד כלפי היהודים, מטפח מנטליות מבוצרת, ולשיטתו של העומד בראש הממשלה הנוכחית נראה שזו התשובה היחידה. למעשה, הלך המחשבה הזה הוא אסטרטגיה יעילה מאוד של יחסי ציבור, המותאמת היטב לעם ששקוע עדיין בעברו הטראומטי.
