טורקיה מחטיאה בעיראק

האג'נדה הלא-כל-כך נסתרת של טורקיה

פריסתו של הצבא הטורקי בבאשיקה ליד מוסול שבעיראק ב-3 בדצמבר, הובילה למשבר נוסף שכפתה על עצמה ממשלתו של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן.

בטור הזה כבר דיווחנו לפני שבועיים שטורקיה מבודדת יותר מאי פעם, לאחר שהפילה את מטוס הקרב הרוסי ב-24 בנובמבר. אך מרגע שנפל לבור, נדמה שארדואן לא מצליח להפסיק לחפור. פריסתם של 400 חיילים ושל 25 טנקים במחנה אימונים טורקי המיועד לחיילים עיראקים ולפשמרגה הכורדים-עיראקיים בבאשיקה, כדי להילחם בכוחות המדינה האיסלאמית (דאעש), נתפסה בבגדד כפעולה שהיא מעבר לשגרת "אימונים". סמיח אידיז כותב שפריסת הצבא הטורקי היא ככל הנראה ניסיון של ארדואן "ליצור בסיס השפעה סוני במוסול ובסביבותיה". מטין גורג'ן כותב כי בנוסף לשאיפה "להוות את אחד משחקני המפתח שיכריעו את עתידה של מוסול", מנסה טורקיה לאזן את ההשפעה האיראנית, "וחשה אי-נוחות מיוחדת בעקבות ניצחונותיה שלמפלגת הפועלים של כורדיסטאן (PKK)בעיראק ובסוריה. טורקיה רוצה לשלוט צבאית באזור סינג'אר, המשמש גשר בין ה-PKK למפלגה הדמוקרטית המאוחדת (PYD) בסוריה, על מנת לנתק את החיבור ביניהן".

הפעולה הטורקית הניבה מחאה רשמית מצד ממשלת עיראק, ואף הציתה גל של גינויים והפגנות בניצוחן של המפלגות הפוליטיות והמיליציות השיעיות בעיראק - כולל גינוי מצד האייתוללה עלי סיסטאני, המנהיג השיעי הדתי המשפיע ביותר בעיראק. פהים טשטקין כותב: "בקרב החוגים הפוליטיים בעיראק, המדיניות הטורקית נתפסת כאחראית לנפילתה של מוסול ולהתעצמותו של דאעש".

ארדואן כינה את התלונה העיראקית שהוגשה לאו"ם "צעד חסר כנות", והוסיף שלטורקיה "אין את הלוקסוס" לחכות לממשלה המרכזית בעיראק שתפעל נגד איומים על ביטחונה הלאומי של טורקיה.

רוסיה מיהרה לצאת רשמית להגנתה של עיראק נגד מה שהיא מכנה "פלישה בלתי חוקית" של טורקיה לשטחים עיראקיים, ובכך האיצה את הנפילה החופשית ביחסי אנקרה-מוסקבה סביב הנושא הסורי. קאדרי גורסל מסביר שרוסיה מצליחה לבודד את טורקיה. "כתנאי מוקדם לכך שההתערבות הרוסית תשיג את מטרותיה, נדמה שמוסקבה החליטה להרתיע את אנקרה בכל דרך אפשרית מקידום מדיניותה הנוכחית בסוריה, וגיבשה את תוכנית הפעולה שלה סביב המטרה הפוליטית הזאת. בכך השתמשה רוסיה בהנדסת משברים מכוונת כדי לגרור את טורקיה לעימות שיפגע קשות בטורקיה עצמה בסופו של יום", כותב גורסל.

ייתכן שבקרוב תיאלץ טורקיה להכריע בין "מדיניות מראית העין" של תמיכה בקואליציה הגלובלית נגד דאעש, לבין "האג'נדה הנסתרת" שלה - חיסול אסד, ניתוק בין PKK ל-PYD, וקידום האיסלאם הסוני שתואם את השקפת העולם של מפלגת הפיתוח והצדק (AKP). אבל את "האג'נדה הנסתרת" הזו קשה מאוד להסתיר, והיא הפכה לסוד גלוי. ההחמצות [של הטורקים] בהתנהלות מול רוסיה ועיראק מעוררות דאגה, והשלכותיהן עלולות להיות הרות אסון. מהלכים שכאלה עלולים, לדוגמה, לדחוק ברוסיה ובאיראן לעודד פעולות ישירות או עקיפות שיובילו לנפגעים בקרב הכוחות הטורקים. המחאה העיראקית נגד טורקיה עלולה לבשר על הקמתה של תנועת התנגדות עיראקית נוסח חיזבאללה, חמושה ומיומנת היטב, שתתמזג איכשהו עם הכוחות הנכונים לפעולה שמזוהים עם מנהיג הדת השיעי הקיצוני מוקתדא א-סאדר. טורקיה כבר ספגה מהלומה קשה מרוסיה, ובינתיים היא מפלסת את דרכה אל סדר היום של מועצת הביטחון של האו"ם, לא רק בשל פעולותיה האחרונות בעיראק, אלא גם בשל הפרות אפשריות של החלטות מועצת הביטחון ביחס ללוחמים הזרים שנכנסים לעיראק ולסוריה. גורסל מזכיר לנו שוב את מה שהפך כעת לסוד גלוי: "אלמלא העמידה טורקיה את אדמתה לרשותם של ג'יהאדיסטים שעשו בה כרצונם מאז 2011, לא היו מבשילים בצפון סוריה התנאים שהובילו להתעצמותו של דאעש, והוא לא היה הופך לארגון חזק דיו כדי להציב איום ביטחוני של ממש על העולם כולו".

ישנם דיווחים שלפיהם טורקיה מנסה אולי לנטרל את המשבר ולהעביר את מחנה האימונים לסמכותה של הקואליציה נגד דאעש, ואולי אף להעמיק את שיתוף הפעולה עם עיראק בנושא ביטחון הגבולות והתיאום המודיעיני. אם כך הדבר, זה רק לטובה, שכן בטור הזה קראנו לשיתוף פעולה שכזה עוד מינואר 2014. נטל ההוכחה מוטל כמובן על ארדואן, שצריך להתרחק סופסוף מגישתו הפלגנית, ההרסנית והלא-כל-כך סודית לגבי האיזור, ולהצטרף לקואליציה נגד דאעש ללא אותם תנאים מוקדמים והעמדות פנים שאפיינו עד כה את מדיניותה של טורקיה.

הכורדים בטורקיה מביעים "זעם מבעבע" כלפי המדינה

את התערבותה של טורקיה בעיראק יש לראות גם בהקשר הכולל של הסלמת המלחמה נגד PKK. אירפאן אקטן כותב שהרצח של הפרקליט הכורדי לזכויות אדם טאהיר אלצ'י ב-28 בנובמבר, על רקע הקמפיין הממשלתי המסיבי נגד ה-PKK, "הצית באזור לא רק פחד אלא גם זעם מבעבע נגד המדינה".

לדברי אקטן, "מחיר העימותים מאז יולי האחרון אכן דרמטי מאוד, אך משתנה בהתאם למקור הדיווח. לפחות ב-14 מחוזות שורר היום עוצר מסביב לשעון, כולל מחוז סור שבנפת דיארבקיר, שם נרצח אלצ'י ביריות. על פי דיווחים יומיים של הקרן לזכויות אדם בטורקיה, לפחות 67 אזרחים וחברים בארגוני הנוער של PKK נהרגו באזורים שנמצאים בעוצר. האגודה לזכויות אדם, מבחינתה, מונה 63 הוצאות להורג, 43 רציחות שלא פוענחו ועוד 10 אזרחים, 105 מאנשי כוחות הביטחון ו-104 מלוחמי ה-PKK שנהרגו בהתנגשויות אלימות בדרום-מזרח המדינה בתשעת החודשים הראשונים של השנה. על פי התקשורת המזוהה עם הממשלה, נהרגו מ-22 ביולי עד 14 באוקטובר 925 איש, רובם חברי PKK. כ-3,600 איש נעצרו בידי כוחות הביטחון, בהם 864 שעדיין מוחזקים בכלא וממתינים למשפט. התקשורת הפרו-ממשלתית גם לא מהססת לחשוף שמניין ההרוגים כולל 169 אזרחים, בהם שבעה ילדים".

אקטן מסכם וכותב: "בהתחשב בעובדה שפקידי הממשלה נשבעים לפעול ביד קשה בדרום-מזרח המדינה, נדמה שעבור הכורדים קיים סיכוי אפסי לראות שוב את 'טורקיה הדמוקרטית', לפחות בעתיד הקרוב. האם לאור ההתפתחויות בכורדיסטאן העיראקית וברוז'אבה (השם שנתנו הכורדים למערב כורדיסטאן בסוריה), הם יראו במדינה עצמאית אפשרות מציאותית יותר? זה שוב תלוי בשאלה כיצד יתייחסו אליהם ממשלת AKP והמדינה".

האם עיראק עומדת בפני "מלחמה אתנית ארוכה"?

מוחמד סאליח כותב: "הסלמת הסכסוך בין כוחות הביטחון הטורקים ל-PKK העמידה בבעיה קשה את ממשלת כורדיסטאן העיראקית (KRG), והוסיפה עוד גורם פוטנציאלי לערעור היציבות בנסיבות הקשות שהיא מתמודדת איתן ממילא. הכורדים בעיראק ניצבים בפני האיום של דאעש לאורך גבול שאורכו מעל אלף קילומטרים, ובה בעת מתמודדים גם עם משבר כלכלי חמור. זליגת העימות בין PKK לטורקיה לתוך כורדיסטאן העיראקית מעמידה בפני KRG אתגר גדול נוסף".

הברית בין ברזאני לטורקיה אינה מתקבלת בעין יפה אצל רוב הכורדים בעיראק, שתומכים ב-PKK בטורקיה וב-PYD בסוריה. אין זה מפתיע, אם כן, שקיימת בכורדיסטאן העיראקית מעט מאוד תמיכה עממית בטורקיה. כל זה קורה על רקע משבר פוליטי וכלכלי בכורדיסטאן העיראקית, גם בשל הצניחה במחירי הנפט וחוסר האמון בינה לבין הממשלה המרכזית בבגדד. דניס נטלי כתבה בספטמבר: "ככל שמעמק המשבר הכלכלי, ככל שמשתרשת השחיתות, ככל שאין התייחסות ללגיטימציה פוליטית וככל שהקריאות לביזור נופלות על אוזניים ערלות, ה-KRG נמצאת בפני סכנה של קריסה, גם אם רק למעשה".

המתיחות האתנית ברחבי עיראק קרובה מתמיד לנקודת רתיחה. מוחמד סאליח מדווח מסינג'אר שבעיראק, ומסביר: "אג'נדות ואינטרסים מנוגדים הם האתגר הגדול ביותר שעומד היום בפני היציבות העתידית באזור שבשליטת היזידים".

"מנהיגים כורדיים ואנשי צבא בכירים בעיראק טוענים אמנם שעל המתקפה הקרקעית אחראים אך ורק כוחות הפשמרגה, אך גם ל-PKK, לבנות בריתה ולכמה ארגונים יזידיים קטנים כמו כוחות ההגנה של אזידחאן (HPE) היה תפקיד חשוב בסילוקו של דאעש מאזור סינג'אר". הוא כותב.

סאליח מוסיף ומסביר: "כשדאעש תקפו את סינג'אר ב-2014, כוחות הפשמרגה נטשו את עמדותיהם והניחו לארגון הג'יהאדיסטי לבצע זוועות נגד המיעוט הדתי באזור. האסון ההוא יצר קרע בין חלקים בקהילה היזידית להמפלגה הדמוקרטית של כורדיסטאן (KDP), בהנהגת מסעוד ברזאני, שעל סמכותו כנשיא כורדיסטאן העיראקית מערערים כעת כמה פלגים כורדיים הטוענים שתקופת כהונתו הסתיימה. ב-KPD ניסו מאז לאחות את הקרע עם הקהילה היזידית, ולהעניק תפקיד וסמכויות נרחבות יותר לדמויות כמו קאסם [ששו]. יש עדיין כתריסר כפרים ואזורים יזידיים בדרום סינג'אר שנתונים לשליטת דאעש, אך גם הכורדים וגם היזידים כבר מפתחים כל אחד את חזונו שלו לשליטה באזור סינג'אר בעידן שלאחר דאעש. במסיבת העיתונאים שכינס ב-13 בנובמבר ליד העיירה סינג'אר כדי לחגוג את ניצחונו, הבטיח ברזאני שיעשה הכול כדי להפוך את סינג'אר לנפה בתוך כורדיסטאן העיראקית".

עדנאן אבו זייד מדווח על התנגשויות בין הפשמרגה לבין כוחות ערבים וטורקמנים בעיר הרב-תרבותית טוז חורמאטו, שנמצאת עדיין רשמית בשליטת הממשלה המרכזית, באזורים בעיראק שמוכרים כעת כ''אזורי מריבה.'' העוינות באותם אזורים שבמחלוקת התפשטה גם אל בירת עיראק. אבו זייד מדווח על "מתקפות נגד כורדים בבגדאד ב-29 בנובמבר, כשארגונים חמושים המזוהים עם פלגים שיעים אילצו משפחות של כורדים לצאת מבתיהן, לעזוב את העיר ולעבור לכורדיסטאן העיראקית שבצפון המדינה. הכורדים גינו בחריפות את האירוע, שהוביל לשיחות בין הצדדים בבגדד, בתיווכן של איראן ושל מפלגות בתוך הממשלה העיראקית. התוצאה היא שקט יחסי בטוז חורמאטו".

אבו זייד משער שחוסר האמון כלפי הכורדים בעיראק נמצא בעלייה מתמדת, וכותב: "שליטתם של כוחות [הפשמרגה של KRG] באזורים שבמחלוקת עלולה להצית מלחמה אתנית ארוכה, בעיקר סביב כירכוכ, לאחר שדאעש יגורשו סופית משטחה של עיראק. בהתחשב באפשרות הזו, יש העלולים להטיל ספק בטענה של KRG שבכוונתה לשים קץ למלחמה נגד דאעש. למעשה, רבים חושדים שההפך הוא הנכון: ש-KRG מבקשת להאריך את הלחימה, כדי לבסס את הנוכחות הכורדית באזורים שבמחלוקת, כולל טוז חורמאטו".

בינתיים, בוועדה לענייני חוץ של הסנאט האמריקאי העבירו הצעת חוק לחימוש ישיר של הכוחות הכורדים בעיראק, כך שארצות הבית לא תחויב אלא "להיוועץ" בממשלה בבגדד. בשגרירות עיראק בוושינגטון גינו את הצעת החוק בטענה שהיא "לא נבונה ולא נחוצה", ואף הוסיפו שהיא יוצרת "מחלוקות מלאכותיות בתוך העם העיראקי, שעלולות רק להסיח את דעתנו מהמאבק באויב המשותף לנו", כפי שמדווח ג'וליאן פקת.

רוסיה מסתייגת מ"טרוריסטים" באופוזיציה הסורית

במשרד החוץ הרוסי פרסמו ב-12 בדצמבר הצהרה, שלפיה רוסיה "לא תוכל להסכים עם כל ניסיון של הקבוצה שהתכנסה בריאד לנכס לעצמה את הזכות לדבר בשם האופוזיציה הסורית כולה".

רוסיה מסתייגת מהשתתפותם של "טרוריסטים מכל הסוגים" בתהליך הפוליטי בסוריה. על פי הסכם וינה, הוטלה על הממלכה ההאשמית בירדן המשימה לבדוק מי מהארגונים החמושים בסוריה הם "טרוריסטים", כדי שאלו יורחקו מהמשא ומתן. הרוסים רואים באחראר א-שאם ובג'ייש אל-פתח ארגונים שראוי להתייחס אליהם כאל ישות טרור פוטנציאלית. על פי העמדה הרוסית, שליח האו"ם בסוריה סטפן דה מיסטורה, ולא סעודיה, הוא שצריך לכנס את הצדדים הנצים בסוריה, כפי שנקבע בהסכם וינה.

בטור הזה כבר התרענו לא פעם ולא פעמיים בשנתיים האחרונות מפני המגמה המדאיגה להפוך את הארגונים הסלפים, כולל אחראר א-שאם, לחלק מהזרם המרכזי.

אבו מוחמד אל-ג'ולני, מנהיג ארגון ג'בהת אל-נוסרה המסונף לאל-קאעידה בסוריה, גינה את הפגישה בריאד, והכריז שמדובר ב"מזימה" שחובה "לסכל". השאלה היא האם הארגונים הללו, כמו ג'ייש אל-פתח ואחראר א-שאם, שמשתפים פעולה "בשטח" עם ג'בהת אל-נוסרה, ינתקו את קשריהם עם הארגון, או ייכנעו ללחצים שהוא מפעיל עליהם ויתנגדו לכל משא ומתן פוליטי, או שאולי יתפצלו לכמה פלגים. וישנה גם האפשרות שהיוזמה הסעודית תוביל למלחמה גלויה בין דאעש לג'בהת אל-נוסרה מצד אחד, ולשאר הפלגים שהתתפו בפגישה הסעודית מהצד האחר.