הקרב האמיתי על אל-אקצא: בין התנועה האיסלאמית לירדן

בשבוע שעבר (29 באוקטובר) ציטטתי כאן מדבריהם של שני רבנים חשובים, שהטיפו להפיכתו של הר הבית מזירת מאבק בין יהודים למוסלמים למרכז לשלום עולמי ובית תפילה לכל העמים. משיחות עם גורמים ישראלים, ערבים ומערביים המעורים במחלוקת סביב הסדרי התפילה בהר הבית, מבצבץ סיפור מורכב יותר מסוגיית שניים אוחזים בטלית - יהודים קנאים מזה ומוסלמים קנאים מזה. בסיפור הזה השחקנים הראשיים הם התנועה האיסלאמית, הרשות הפלסטינית והממלכה ההאשמית. הישראלים ממלאים את תפקיד שחקן המשנה, שוטה ההר.

הסיפור אינו לגמרי חדש. כבר לפני כעשרים שנה, בספטמבר 1996, ראשית ימי ממשלת נתניהו הראשונה, השתלטו אנשי הפלג הצפוני בהנהגת ראאד סלאח (אז ראש עיריית אום אל-פאחם) על עבודות הכשרת שטח אורוות שלמה למסגד רחב ידיים. בספרו "מלחמות המקומות הקדושים", כתב ד"ר שמואל ברקוביץ כי בניית המסגד היוותה הפרה בוטה ומהותית ביותר של הסטטוס קוו בהר הבית, והשינוי הגדול ביותר בו מאז תקופת הצלבנים לפחות. אם בעבר עיקר המאבק התנהל בין ירדן לבין הרשות הפלסטינית, עתה הוא מתקיים בין ירדן לבין התנועה האיסלאמית בלב לבה של מדינת ישראל.

במאמר בביטאון הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, צות אל-חק ואל-חוריה ( 15 בספטמבר) חשף מנהיגה שייח סלאח את אסטרטגיית התנועה, ואת תוכניתו להנהיג את ערביי ישראל. הוא השתמש במונח  "העצמה" ("תמכין" בערבית) וציין כי בכוונתו להשיג את מטרתו באמצעות סיסמת "אל-אקצא בסכנה". לשם כך הוא הקים את המוראביטון והמוראביטאת - צמד הארגונים שמובילים את ההפגנות בהר הבית.

מקור ערבי שביקש לשמור על עילום שם אמר בסוף השבוע בשיחה עם אל-מוניטור כי הקמפיין של סלאח באל-אקצא מניב לתנועה פירות. תרומות שמגיעות ממסגדים ברחבי העולם מממנות את תשלום הקנסות, וכן את דמי הערבות ושכר עורכי הדין של הפלסטינים שנעצרים בהפגנות במקום. הכספים האלה גם משמשים לארגון עצרות ולשכירת אוטובוסים מהצפון לירושלים. קטאר שולחת אף היא כספים לכיסוי הוצאות המשפט של עצורי ההפגנות ואף לתשלום שכר טרחה של עורכי דין.

מאסרו של השייח והאיום להוציא את התנועה אל מחוץ לחוק, בטענה שהתנועה האיסלאמית הצפונית מובילה את "המאבק על אל-אקצא", העלו עוד יותר את יוקרתה בקרב הציבור המוסלמי בכלל והפלסטיני בפרט. המומחה לזירה הפלסטינית, סגן אלוף (מיל') ברוך ידיד, כתב  בשבוע שעבר כי הצגתו הרשמית בפומבי של סלאח כמי שמולך בכיפת הסלע חושפת את המלך ההאשמי במערומיו. הציבור הישראלי שומע את החרפות שהשייח מפזר נגד ממשלת נתניהו, בעוד שהציבור הערבי קורא את הכרזות שהוא מפזר בגנות ירדן אשר "מועלת בתפקידה" [לדבריו] כשומרת המקומות הקדושים.

ידיד מציין כי שלטונות ירדן ואמצעי התקשורת שלה עומדים על כך שהסערה סביב הר הבית אינה מהלך שיש לזקוף לזכותה של תנועה כלשהי, אלא התפרצות ספונטאנית. ואולם, התמונות של נערים ונערות מוסלמים "מוסרים את נפשם למען אל-אקצא", אל מול המראה של דגל ירדן אשר מתנוסס במבואות בניין השגרירות של הממלכה ברמת גן, מכרסמים במעמדה של ירדן בעולם המוסלמי - מעמד שממילא אינו מרקיע שחקים. איגודים שונים בירדן עצמה תובעים מהמלך להחזיר את השגריר מישראל.

דיפלומט בכיר אמר לאל-מוניטור שאין זה מקרה שמזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי הטריח עצמו לעמאן באוקטובר כדי לשוחח שם אבו מאזן בעניין המשבר בהר הבית. הביקור החטוף בבירה הירדנית היה  מחווה למלך שנועדה להפגין את בעלותה של ירדן על אל-אקצא. כך גם הציון לשבח שהאורח העניק למלך על הרעיון להציב מצלמות ברחבי האתר. למחרת המפגש החל חמאס במסע השמצות נגד פשרת המצלמות ואילץ את הרשות הפלסטינית להסתייג ממנה. החמאס אימץ את סיסמת "אל-אקצא בסכנה" –  בה נופף שייח ראאד סלאח באותו מאמר שפרסם בביטאון תנועתו. במאמר ההוא, סלאח גם הביע נכונות לשתף פעולה עם "זרמים נוספים" סביב אותו מכנה משותף, רמז ברור לחמאס וארגונים איסלאמיים נוספים.

לשומרי החומות המוסלמים, שרואים עצמם "נאמני אל-אקצא", יש שותפים נאמנים  בדמות "נאמני הר הבית" היהודים. ביקורים מצולמים של פוליטיקאים כמו השר אורי אריאל ודיבורים על חלומות להנפת דגל ישראל בפסגת ההר מפי ציפי חוטובלי, סגניתו של שר החוץ בנימין נתניהו, משחקים לידי סלאח וחמאס במאבקם נגד ירדן והרשות הפלסטינית. כל תמונה של שר או חבר כנסת ישראלי מתפללים על רקע המסגדים שווים עבורם יותר מרבבות מילות הסתה נגד שליטי ערב. אין "הוכחה" טובה יותר לטענתם בדבר אוזלת ידם של המלך עבדללה והנשיא אבו מאזן לנוכח "מזימתם של היהודים להשתלט על המסגדים הקדושים".

הגיבור של הסיפור הטראגי הזה הוא ממלא מקום המפכ"ל, ניצב בנצי סאו. במכתב ששלח ביום שני (2 בנובמבר) ליו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, הודיע סאו כי הוא אוסר באופן זמני על חברי הכנסת לעלות להר הבית. בכך נתן סאו תוקף מבצעי להחלטה של ראש הממשלה נתניהו להרחיק נבחרי ציבור דליקים מחבית חומר הנפץ.

אגב, אין זו הפעם הראשונה שהמשטרה סוגרת את הר הבית בפני יהודים כדי למנוע התנגשויות דמים בין מסיתי הר הבית למוסתי אל-אקצא - או להיפך. באוגוסט 1995, ערב תשעה באב, אסרה המשטרה על כניסת יהודים ומוסלמים למתחם. יושב ראש הליכוד, בנימין נתניהו, מתח אז ביקורת חריפה על הממשלה - ממשלת רבין – אשר ניסתה לקדם הסכם שלום עם התנועה הלאומית הפלסטינית. "עם ממשלה כזאת", אמר נתניהו, "הר הבית אינו בידינו".  עם ממשלה כזאת, כמו ממשלת הימין של נתניהו, שמשחקת לידי התנועה האיסלאמית, השלום בורח לנו מהידיים.