האם הקרב על חאלב יקבע את גורלה של סוריה?

האופוזיציה הסורית במגננה בחאלב

מוחמד אל-חטיב מדווח מחאלב כי למרות ההתקדמות בנפת חאמה, "כוחות האופוזיציה [של סוריה] מתקשים לקנות אחיזה באזור הכפר שמדרום לחאלב, ואילו כוחות המשטר מתקדמים עוד ועוד, בסיוע קרקעי של חיזבאללה הלבנוני ושל איראן. משום כך, נאלצה האופוזיציה להסיג את כוחותיה מהקרב בחאמה ולשלוח אותם להגן על חאלב".

הצבא הסורי - שזוכה גם לתמיכה אווירית מצד רוסיה - כבש מחדש ב-10 בנובמבר את בסיס חיל האוויר קוואיריס, וכעבור שלושה ימים השתלט גם על העיירות אל-חאדר ואל-עיס. גבעת אל-עיס "משקיפה על קטעים מהכביש הבין-עירוני בין חאלב לדמשק, ונמצאת בטווח ירי מאזורי כפר נרחבים מדרום לחאלב", כותב חטיב.

בסיס חיל האוויר קוואיריס, כפי שמדווח ז'אן עזיז, "הוא אחד מנמלי התעופה הגדולים בסוריה, ויש בו גם בית ספר לטיסה. הוא מרוחק כ-40 ק"מ מחאלב, ומוקף בתעלת מים טבעית משלושה עברים. שליטה בקוואיריס מהווה צעד משמעותי לקראת שליטה בשלוש עיירות ממזרח לכאן: מנג'יב, אל-באב וג'ראבולוס, וכפי שטוען [וואסים] באזי... העיירות הללו חשובות מאוד לדאעש (המדינה האיסלאמית(, בשל קרבתן לגבול עם טורקיה", ולכן הן גם שימשו בסיס למעבר טרוריסטים לא-רקה.

מונה עלאמי מדווחת על ארגון איסלאמיסטי חדש יחסית, ג'ייש א-שאם, שפועל באדלב, בחאלב ובחאמה, "ומקווה ליהנות מתמיכת מרכז המבצעים של הצבא הטורקי".

לדברי עלאמי, "הקמתו של ג'ייש א-שאם מצביעה אולי על התרחבות הסדקים האידאולוגיים בתוך אחראר א-שאם ושאר התנועות הסלפיות. השנה בלטה במיוחד היריבות המתמשכת בין שני הזרמים המתחרים בתוך אחראר א-שאם, כלומר בין התנועה 'המתונה יותר' שמוביל לביב אל-נחאס, האחראי על יחסי החוץ בארגון, לבין הדעות השמרניות יותר של הזרוע הצבאית שמייצג מוחמד אבו צאדק, שעל פי הטענות מקורב לג'בהת אל-נוסרה".

בטור הזה הצבענו בשבוע שעבר על הנזילות הרבה של הארגונים האיסלאמיסטיים הקיצוניים בסוריה, כולל השפעתו של ארגון כמו ג'בהת אל-נוסרה, שנכלל ברשימת ארגוני הטרור של האו"ם ועל כן יורחק מכל תהליך למציאת פתרון פוליטי בסוריה.

מדינות המפרץ מתמקדות בתימן

ברוס ריידל מציין שהמרכיב הערבי בקואליציה הבינלאומית נגד המדינה האיסלאמית כמעט לא בא לידי ביטוי, גם עכשיו, כשארצות הברית, צרפת ורוסיה שוקלות לצאת למערכה צבאית מתואמת ומסיבית עוד יותר.

ריידל מדווח על תפקידן המידלדל והולך של חברות הקואליציה הערביות, שהסבו את תשומת לבן מהמלחמה בסוריה לזו שמתנהלת בתימן.

"כשהחלה המערכה האווירית נגד דאעש, לפני יותר משנה, חיל האוויר הסעודי היה אחד המשתתפים הראשונים. אבל מאז ספטמבר לא יצאו טייסיו אפילו לגיחה אחת נגד מטרות של דאעש, כך לדברי הניו יורק טיימס. הגיחה האחרונה של בחריין נגד דאעש היתה בפברואר. איחוד האמירויות הערביות הפסיק את הפעילות במארס - ואפילו ירדן כבר לא פעילה מאז אוגוסט", כותב ריידל.

זה ודאי מתסכל את אלו שמצפים משותפותיה הערביות של ארצות הברית להוביל את המערכה נגד דאעש. הנשיא הסורי בשאר אל-אסד, שהואשם לא פעם כי הוא לא עושה מספיק נגד ארגון הטרור, הוא זה שמוביל היום את הציר "הערבי" במלחמה נגד דאעש, בגיבוי איראן, רוסיה וחיזבאללה, וזאת בנוסף לכמה ארגוני אופוזיציה שזוכים למימון אמריקאי, אך עסוקים יותר במלחמה נגד אסד מאשר במיגורו של דאעש.

הבשורה הטובה היא שסעודיה ושאר מדינות מפתח ערביות חתמו על הצהרת וינה שקוראת "למגר" את דאעש "וארגוני טרור אחרים". אבל כדי שמדינות ערב ייקחו על עצמן תפקיד מוביל בקואליציה, הן ייאלצו להגביר את המעורבות הצבאית שלהן. ריאד חוואג'י, שכותב מדובאי, קורא להקים "ברית של כוחות סוניים מתונים שתוביל את המתקפה הקרקעית למיגורה של דאעש".

ריידל מסכם וכותב: "הנפקדות של חילות האוויר הערביים יוצרת ואקום פוליטי, ולא צבאי, למרות שרוסיה, צרפת ואמריקה בוודאי מסוגלות לנהל בעצמן מלחמה אווירית נגד דאעש. לקואליציה חסרה התשובה המוסלמית לזה שהכתיר את עצמו בתואר 'הח'ליף איברהים'".

מחלוקת בין טורקיה לארצות הברית בנושא סוריה בווע​ידת הג'י-20

ג'נגיז צ'נדאר מדווח מפסגת הג'י-20 שנערכה באנטאליה ב-15 בנובמבר, וכותב שזו הדגישה עוד יותר את המחלוקת בין הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן למנהיגים אחרים בעולם סביב המלחמה נגד דאעש.

"בזמן שמנהיגי הג'י-20 מיקדו את תשומת לבם בדאעש, כללה רשימת המטרות של ארדואן את הארגונים הכורדיים שפועלים בסוריה ונלחמים נגד דאעש, בהם המפלגה הדמוקרטית המאוחדת (PYD) ויחידות ההגנה העממיות (YPG), וגם מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) ומפלגת החזית המהפכנית לשחרור העם בטורקיה. אנשי ה-PKK השתתפו לאחרונה בשחרור סינג'אר שבעיראק מידי דאעש", כותב צ'נדאר.

בה בעת, בדברים שאמר לתקשורת נשיא ארצות הברית ברק אובמה בפסגה, הוא התייחס ספציפית לצורך "לחזק את הכוחות בסוריה ובעיראק וגם את הכוחות הכורדים שמוכנים להילחם בהם [בדאעש]", והסביר מדוע אין לו שום עניין לתמוך בסגר האווירי או באזור הביטחון שמנסה לקדם ארדואן בסוריה.

"אזור ביטחון אמיתי מחייב שימוש בכוחות קרקעיים. ורוב רובם של הקורבנות בנפש שגבתה המלחמה בסוריה הם לא תוצאה של הפצצות מצד המשטר, אלא דווקא של לחימה קרקעית בשטח. מי יוכל להיכנס לאזור הביטחון או לצאת ממנו; איך זה בדיוק יעבוד; האם הוא יהפוך יעד למתקפות טרור; מהו סדר הכוחות שיידרש כדי לתחזק אותו, ואיך זה בדיוק ייגמר - יש עדיין כל כך הרבה שאלות שדורשות מענה", אמר אובמה.

ישראל שוקלת מחדש את מדיניותה כלפי "הציר השיעי"

בן כספית מדווח השבוע שכמה מראשי הממסד הביטחוני בישראל עשויים לשקול מחדש את גישתם כלפי "הציר השיעי" שמובילה איראן, בעקבות תוכנית הפעולה המשותפת והמקיפה (JCPOA) שעליה חתמו ביולי מעצמות העולם ואיראן, וכן לאור מתקפת הטרור בפאריז ב-13 בנובמבר.

"על רקע הדברים הללו", כותב כספית, "הציר השיעי שנשען על טהרן ומכיל גם את דמשק וביירות, כבר מזמן לא מתפקד כבעיה, אלא כפתרון. בישראל יודעים שהאמריקאים והאירופאים כבר מזמן שם. הסכם הגרעין עם איראן אשרר את נוכחותה המעצמתית, ועל פי הדרג המדיני בישראל העניק לה 'רישיון להרוג'. האירועים האחרונים מייצרים מצב שבו הרישיון הזה שהונפק לאיראן מהווה ניצוץ של תקווה לעולם החופשי. נכון לעכשיו, הכוחות הקרקעיים היחידים שנלחמים בדאעש הם כוחותיו של הציר השיעי: איראן, חיזבאללה ושאריותיו של צבא סוריה, בשיתוף הכורדים".

כספית מוסיף, "כרגע, העמדה הרשמית מצדדת עדיין בסונים: ישראל מתחזקת יחסי שיתוף פעולה סמויים ומודיעיניים פורחים עם המדינות הסוניות הפרגמטיות, בראשן סעודיה, המפרציות, מצרים וירדן. אין לה סיבה לוותר עליהם. ישראל רואה בהשתלטות איראן על המרחב והתעצמות הציר בין טהרן לביירות, איום קיומי משמעותי... [אבל] השתוללותו האחרונה של דאעש בסדרת הפיגועים המרשימה שלו בימים האחרונים (המטוס הרוסי בסיני, הדאחייה בביירות ופאריז) מציבה סימן שאלה מעל הנחות היסוד הללו".