לנתניהו אסור לתמוך במועמד הרפובליקאי

"אם יש מסקנה אחת שהסיקו רוב יהודי ארצות הברית מהתבוסה בקונגרס סביב נושא הגרעין האיראני, זו התקווה שראש הממשלה נתניהו לא ייתפס הפעם כמי שתומך במועמד הרפובליקאי, כפי שקרה בבחירות לנשיאות ב-2012". כך אמר לאל-מוניטור בעילום שם בכיר בליגה נגד השמצה, הידוע בעמדותיו הנציות והפרו-ישראליות.

ואכן, יהדות אמריקה סובלת מפוסט-טראומה בעקבות הדיון בקונגרס, וחוששת שבקרוב שוב תידחק לפינה ותעמוד למבחן הנאמנות הכפולה - לארצות הברית ולישראל גם יחד.

אותו בכיר הוסיף ואמר שהקהילה היהודית הממוסדת "השלימה" עם ההנהגה הדמוקרטית בממשל ובקונגרס, באמצעות שורה של פגישות חשאיות שהתקיימו לאחר ניצחונו של הנשיא ברק אובמה בקונגרס.

במאה השנים האחרונות, רובם המכריע של יהודי ארצות הברית - מעל שני שליש - מעניקים את קולם באופן מסורתי למועמד הדמוקרטי לנשיאות. אף שתואר בידי יריביו כאנטי-ישראלי וכפרו-מוסלמי, זכה ברק אובמה ב-78 אחוזים מקולות היהודים ב-2008 (קרוב מאוד לשיעור התמיכה שקיבל בזמנו הנשיא ביל קלינטון מיהודי אמריקה) וב-69 אחוזים ב-2012.

לקול היהודי יש משקל משמעותי באמריקה, הרבה מעבר לשיעור היהודים באוכלוסייה הכללית, שעומד על 2.5 אחוזים. 94 אחוזים מהיהודים מתגוררים ב-13 מדינות מפתח, ועשויים אף להכריע את הכף בפלורידה אם יחליטו לתמוך במפלגה הרפובליקאית. כל העיניים נשואות כעת לבחירות של 2016, והמפלגה הרפובליקאית ומועמדיה מתכוונים לנצל לטובתם את הקרע שנוצר בין אובמה לנתניהו.

על פי אותו מקור, הבקי מאוד בפוליטיקה האמריקאית ובבחירות לנשיאות, נראה כעת שרוב גדול של יהודי ארצות הברית יצביע שוב למועמד הדמוקרטי, במיוחד אם מועמדת המפלגה תהיה הילרי קלינטון - שזוכה לאהדתם של יהודי ניו יורק.

יהודי ארצות הברית מצביעים למפלגה הדמוקרטית משום שרובם המכריע ליברלים בנשמתם, כמו רוב קהילות המהגרים. נושאים כמו ביטוח בריאות, הפלות, הפרדת דת ומדינה ונישואים חד-מיניים חשובים להם מאוד. עבור רובם, הנושאים הללו בוערים הרבה יותר מעמדתו של המועמד כלפי ישראל. על פי סקר שערך מכון פיו ב-2013, רק 43 אחוזים מהיהודים הודו שהדאגה לישראל חיונית לזהותם כיהודים.

האם זה ישתנה ב- 2016? המועמדים הרפובליקאים יצאו באמירות נחרצות וברורות לטובת ישראל, ממשלתה ומדיניותה, כפי שלא עשו מעולם. אלו נישואי תועלת שנובעים מעמדות נציות. ועדיין, הילרי קלינטון משוכנעת שלא יקרה שינוי. אחד ממקורביה סיפר לאל-מוניטור בעילום שם, שבמחנה קלינטון סומכים על תמיכתם של 70 אחוזים ויותר מיהודי ארצות הברית, כך על פי סקרים פנימיים שלהם.

תמיכתם המסורתית של היהודים במפלגה הדמוקרטית ובמועמד שלה, למרות הסולידריות העזה של הרפובליקאים עם מדיניותה של ישראל (גם בנושא ההתנחלויות), חייבת להוביל את מקבלי ההחלטות בישראל - ובמיוחד את ראש הממשלה - למסקנות המתבקשות בדבר יחסיה של ממשלת ישראל עם הקהילה היהודית הממוסדת:

ההנהגה בישראל חייבת להבין שיהודי ארצות הברית מצביעים בעיקר בהתאם לאורחות חייהם באמריקה, מתוך נקודת ההשקפה הליברלית שמאפיינת את המיעוט היהודי (פרט לחרדים). ישראל חשובה להם מאוד, אך החיים באמריקה חשובים עוד יותר, שהרי הם בחרו להתגורר שם. ישראל חייבת לכבד את סדר העדיפויות הזה, אם היא רוצה לנהל דיאלוג של ממש עם יהדות אמריקה.

הזרם המרכזי של יהדות ארצות הברית יוני הרבה יותר גם בסוגיות כמו יחסי ישראל עם שכנותיה במזרח התיכון, הרבה יותר מדעת הקהל בישראל. על פי סקר אסטרטגי שערך ארגון "ג'יי סטריט" ביולי 2015, 60 אחוזים מיהודי ארצות הברית תומכים בהסכם הגרעין עם איראן. שורה ארוכה של סקרים שנערכו בשנים האחרונות מעידה על רוב דומה גם לטובת פתרון שתי המדינות. ישראל חייבת לכבד את זכותם של יהודי אמריקה להחזיק בדעות משלהם, ואסור לה לכפות עליהם את עמדת הממשלה. אם ממשלת ישראל תנסה לדכא את דעתה העצמאית של הקהילה היהודית בנושאים הקשורים לישראל, בסופו של דבר היא רק תזיק לאינטרסים של עצמה ותוביל לניכור מצד תומכיה. למרות שהדבר נשמע פרדוקסלי, יש להשאיר בידי היהודים האמריקאים את האפשרות לבקר את ישראל מבלי לנטוש אותה. הם צריכים לתמוך בישראל "לטוב או לרע", ולא "לטוב בכל מקרה".

ישראל חייבת להישאר דו-מפלגתית תמיד, ועוד יותר מזה בשנת בחירות, גם בהתקשרות בינה לבין יהדות ארצות הברית הממוסדת.

מסקנה חשובה נוספת מתייחסת אישית לנתניהו. אם ראש הממשלה יתמוך שוב בצורה פעילה במועמד הרפובליקאי לנשיאות, יהיו לכך השלכות הרות אסון הן על מעמדה של ישראל בארצות הברית והן על רווחתה של הקהילה היהודית באמריקה.

אשר לגישתה של ישראל כלפי אובמה - לנשיא האמריקאי נותרו עוד 16 חודשים בתפקיד. ממשלת ישראל חייבת להפנים את העובדה הזו ולתקן את הנזק העצום שנגרם לקשרים עם הבית הלבן; היא חייבת לקיים דיאלוג עם אובמה, ולכבד את מדיניות החוץ שלו. אובמה התווה את השקפת העולם שלו בנאום שנשא ב-29 בספטמבר באסיפה הכללית של האומות המאוחדות. גם אם ממשלת ישראל מחזיקה בעמדות מנוגדות בתכלית, יש לכבד את מדיניות החוץ שלו - העדפת הערוץ הדיפלומטי, בניית קואליציה ופשרות כואבות על פני השימוש בכוח - שכן לעת עתה הוא עדיין מנהיג העולם החופשי. ישראל לא תוכל לגייס את הקהילה היהודית בארצות הברית לתמוך בבידודה הגובר והולך בזירה הבינלאומית.