דילוג לתוכן העיקרי

מצודה מבוצרת בלב המזרח התיכון

קו הגבול הפרוץ האחרון של ישראל – במזרח המדינה, ייחסם בקרוב עם הקמתה של גדר מודרנית ומשוכללת. כשהמסגרות המדינתיות מתפרקות והאויבים פחות צפויים ויותר אלימים, כל שנותר לישראל זה להגביה את הגדרות ולקוות לטוב.
An Israeli worker repairs a fence damaged by a tank in Kibbutz Nahal Oz , just outside the northern Gaza Strip, September 3, 2014. Israelis living on the Gaza border have warily returned home after fleeing constant mortar and rocket fire during a seven-week war, feeling it is just a matter of time before their villages are targeted again. Picture taken September 3, 2014. REUTERS/Amir Cohen (ISRAEL - Tags: POLITICS TPX IMAGES OF THE DAY CONFLICT) - RTR44YGI

ראש האופוזיציה בישראל, ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג, לא העריך איזו סערה יעוררו דבריו, בראיון שהתקיים בשבת האחרונה [5 בספטמבר] בתל אביב. הרצוג קרא לממשלה לקלוט פליטים סורים ואמר: "שוחחתי היום עם בכיר באופוזיציה הסורית שגולה היום באירופה, לאופוזיציה הסורית טענות קשות כלפי מדינות... יהודים לא יכולים להיות אדישים כשמאות אלפי פליטים מתדפקים על חוף מבטחים".

דבריו של הרצוג התפשטו במהירות ועוררו סערה עזה. כמעט כל שרי הליכוד תקפו אותו בחריפות, גם ראש הממשלה נתניהו לא דילג על ההזדמנות להציג את הרצוג, פעם נוספת, כמי שלא מחויב לביטחונה, שלמותה וצביונה היהודי של ישראל. "ישראל היא מדינה קטנה, אין לה עומק דמוגרפי ואין לה עומק גיאוגרפי, ולכן אנו חייבים לשלוט על גבולותינו גם נגד מסתנני העבודה הבלתי חוקיים וגם נגד מחוללי טרור ", אמר נתניהו בפתיחתה של ישיבת הממשלה ביום ראשון האחרון.

במחנה הציוני לא נשארו חייבים ופרסמו הודעה לפיה מנחם בגין, שהסכים לקלוט פליטים ויאטנמיים שספינתם נטרפה [1979-1977], "היה מתהפך היום בקברו",

וכך נמשכו חילופי הדברים לאורך רוב השבוע. כל זה קרה בעקבות פרסום תמונתו קורעת הלב של הפעוט הסורי איילן כורדי, שגופתו הקטנה קרעה לבבות ברחבי העולם, וגם בישראל. הוויכוח סביב הפליטים הסורים, שמציפים את אירופה, הדגיש מחדש את התהום הפעורה בין שני המחנות הפוליטיים בישראל: הימין המסתגר ומתבצר במצודה הישראלית המודרנית החדשה, אל מול השמאל המנסה להיאחז בערכים ליברליים והומאניים יותר, ושואף להתחבר לסביבתה הטבעית של ישראל ולעולם הנאור.

להגנתו, אומר בנימין נתניהו שישראל מנסה לסייע לשכנותיה ולסביבה ברמה ההומניטארית. ברמת הגולן הוקם בית חולים צבאי שמטפל במאות פצועים סורים הזורמים מאזורי הקרבות בין המורדים לצבא הסורי. ישראל לא בודקת את זהותם של הפצועים, חלק מהם מועברים לבתי חולים בתוך המדינה וכשמחלימים, מוחזרים לסוריה. ישראל מנסה לסייע למדינות אפריקניות המתנדבות לקלוט מסתנני עבודה שחדרו לתחומה. ישראל מוכנה לתרום אמצעים, ידע ותשומות, באופן מוגבל, אבל מתנגדת בתוקף לקליטת פליטים.

המושג "פליטים" הוא נפיץ מאוד בציבוריות הישראלית, לאור הדרישה הפלסטינית ההיסטורית לחזרת פליטי מלחמת השחרור [1948] ומלחמת ששת הימים [1967] לבתיהם בישראל, מהלך שיביא את קיצה של המדינה היהודית. כל זה מתנגש עם העובדה שההיסטוריה של העם היהודי רצופה פליטות, אין עם שהיה פליט יותר מהיהודים, שנדדו יותר מאלפיים שנה בגלות לאחר שגורשו פעמיים ממולדתם.

רצה הגורל, ודווקא ביום ראשון האחרון, בעיצומו של הוויכוח, החלו בישראל עבודות שמוגדרות כאן "היסטוריות" של הקמת גדר גבול מודרנית ומשוכללת בגבולה המזרחי של המדינה, הגובל בממלכת ירדן. זוהי החזית האחרונה בגבולות ישראל שאינה מוגנת בגדר משוכללת. הקטע שבין אילת למצדה, לאורך כ-235 ק"מ, קו הגבול הפרוץ האחרון של ישראל. כל שאר הגבולות כבר חסומים בגדרות גבוהות, עם מערכות התראה משוכללות, מצלמות, חיישנים ואמצעים רבים נוספים, המשדרים ישירות לחמ"לים אזוריים המסוגלים להגיב במהירות לכל חדירה.

כשתושלם הגדר הזו, תוכל ישראל להכריז על עצמה, באופן סופי, כמצודה מבוצרת בלב הג'ונגל המזרח תיכוני. אך סמלי הוא שההשלמה של המבצע ההיסטורי הזה תקרה כשהגדר תגיע למצדה, המבצר הקדמון המתנשא מעל מדבר יהודה בו התבצרו אחרוני הקנאים לאחר המרד הגדול ברומא, שם הם גם קפצו אל מותם, כדי לא להיכנע לאימפריה.

העבודות הנוכחיות מתמקדות ב-30 הקילומטרים הראשונים מאילת צפונה, לאורך כביש הערבה. מטרתן היא להגן על שדה התעופה החדש שמקימה שם ישראל. לאחר מכן יתוקצב הקטע הבא, עד השלמת הפרויקט במצדה. משם צפונה, ועד משולש הגבולות עם סוריה, יש גדר מערכת משוכללת המתריעה על כל נגיעה בה. ברמת הגולן הוקמה גדר לאחרונה, בעקבות החלטה של הרמטכ"ל הקודם, רב אלוף בני גנץ, שהחליט לשנות את ההיערכות הישראלית ברמה בעקבות אירועי האביב הערבי והמלחמה בסוריה (צה"ל ביצע הערכה מחדש ושינה גם את סוג הכוחות שהוא מחזיק ברמת הגולן, כפי שפורסם במאמר מיוחד באל-מוניטור).

משם והלאה, מערבה, משתרע קו הגדר בין ישראל ללבנון, המכונה "הקו הכחול", והוא מגודר כהלכה ומגובה במכשולים טבעיים שישראל מגביהה ומחזקת (גם על זה פורסם כאן מאמר מפורט), עד הים התיכון. גבולה המערבי של ישראל הוא היחיד שלא נזקק לגדר, היות ובמערב היא גובלת בים, עד רצועת עזה.

כאן אנחנו חוזרים לביצורי גדר אינסופיים המקיפים את הרצועה ומונעים ממחבלי חמאס וג'יהאד לחדור לישראל. משם מזרחה, משתרע קו הגבול הארוך בין ישראל למצרים, שהיה פרוץ עשרות שנים עד שנתניהו החליט לחסום גם אותו בגדר גבוהה, שהוקמה בשנים האחרונות והצליחה לבלום את גלי מסתנני העבודה שחדרו לישראל מאפריקה. גטו של כ-60 אלף מסתננים כאלה קיים היום בדרום תל אביב ומהווה פצצת זמן חברתית ודמוגרפית קשה איתה מתקשה המדינה להתמודד.

למי ששכח, קונספציית הגדר לא מוגבלת דווקא לגבולות בישראל. לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, ובעקבות מבצע "חומת מגן" [2002], הקימה ישראל את גדר ההפרדה המפורסמת, החוצה את המדינה בטבורה, מזרחית לקו הירוק המפריד בין גבולותיה המוכרים של ישראל לבין יהודה ושומרון. הגדר הזו הוקמה במאמץ אדיר ותוך פרק זמן קצר, ומטרתה המקורית הייתה למנוע מגלי המתאבדים הפלסטינים להגיע בקלות למרכזי האוכלוסייה הישראלים בתל אביב, גוש דן ושפלת החוף. הגדר השיגה את המטרה והיא עדיין מתפתלת בלב הארץ, מצפון השומרון ועד לדרום מדבר יהודה, מצבה אילמת לקו הגבול האלטרנטיבי שיכול היה לחצוץ בין ישראל למדינה הפלסטינית שטרם הוקמה.

עכשיו, כאמור, הטבעת נסגרת במזרח. ישראל משקיעה אמצעים עצומים, כסף, אנרגיה ומחשבה, במאמץ לשמור על הבועה הישראלית נקייה, מבודדת, כמעט סטרילית מהגיהינום המשתולל מחוצה לה.

עד עכשיו, לפחות באופן יחסי, זה מצליח. מפעם לפעם יש זליגה של מרגמות תועות מהעימות בין המורדים לצבא אסד בגולן, עזה מתפרצת פעם בשנתיים בערך ומטפטפת רקטות פה ושם בשגרה, הגבול עם לבנון מתוח מאוד אך שקט יחסית מאז מלחמת לבנון השנייה [2006] והחיים, בסך הכל, יפים ורגועים. האביב הערבי, שהפך לחורף אלים, גרם לישראל להאיץ את הסתגרותה והתקפדותה בתוך עצמה.

החדשות הטובות הן שהמלחמות העקובות מדם המשתוללות עכשיו בכל רחבי המזרח התיכון מוכיחות את טענתה של ישראל לפיה לא היא הגורם לאי היציבות באזור. החדשות הרעות הן שהחיים הפכו הרבה פחות ברורים, המסגרות המדינתיות מתפרקות, האויבים הופכים הרבה פחות צפויים והרבה יותר אלימים, ואף אחד לא מסוגל לנסות לנבא או לנחש מה יילד יום. במצב הדברים הזה, מה שנשאר לישראל זה להגביה את הגדרות ולקוות לטוב.

More from Ben Caspit

Recommended Articles