ישראל נשארה לבד

אם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, יצליח לגבור על מתנגדי ההסכם עם איראן מקרב חברי הקונגרס, ישראל תירשם בהיסטוריה כמדינה היחידה בעולם שניסתה לבטל הסכם בינלאומי שאושר פה אחד במועצת הביטחון. אם ידם של המתנגדים תהיה על העליונה, ישראל תישא לבדה באחריות לעימות בין ארה"ב לאיראן ולפגיעה אנושה ביוקרתה של המעצמה החשובה בעולם - חשובה במיוחד לביטחונה של ישראל. בנאום לאומה שנשא ב-5 באוגוסט אמר אובמה בביטחון כי "כל אומות העולם אשר התבטאו בנושא, חוץ מממשלת ישראל, הביעו תמיכה בהסכם [הגרעין]". בהמשך טען כי "זאת תהיה בגידה בתפקידי לפעול בניגוד לשיפוט דעתי [לגבי ההסכם] רק מפני שהוא גורם נזק זמני ליחסים עם חבר ובעל ברית יקר". בעל ברית בלשון יחיד. לא "בעלי ברית".

איך קרה שישראל נותרה הילד הרע היחיד במערכה נגד ההסכם? להיכן נעלמו סעודיה ושאר המדינות הסוניות בסביבה, אשר הגרעין השיעי מהלך עליהן אימים? הרי מאז ראשיתו של המשא ומתן הממושך בין שש המעצמות לבין איראן קראנו בעיתונים שכל מדינות המפרץ שוחות לצד ישראל נגד הזרם. גם לאחר שההסכם נראה כעובדה מוגמרת, פקידים בכירים בירושלים ומומחים ידועי שם סיפרו כי "סעודיה איתנו", במאמץ לעצור את אובמה בדרך לחתימה על "הסכם רע" עם טהרן.

ב-7 במאי הכריז נתניהו כי האיום האיראני "מייצר אינטרסים משותפים...הזדמנויות לקידום בריתות ואולי אפילו לקידום שלום". הוא אפילו הבטיח לבחון את העניין. אשליית "שותפות האינטרסים" עם החזית הסונית המתונה התנפצה כבר בפסגת קמפ דיוויד ב-15 במאי בין אובמה לבין ראשי מדינות המפרץ. בהודעה המסכמת של הפסגה נאמר כי "המפגש הבהיר כי העסקה (עם איראן) בת מימוש באופן מלא וכי היא מטפלת במלואם בחששות האזוריים והבינלאומיים לגבי תוכנית הגרעין האיראנית, וכי הדבר הוא לתועלת ביטחון מדינות מועצת שיתוף הפעולה במפרץ וכן ארה"ב והקהילה הבינלאומית". גם לאחר הפסגה, נתניהו הוסיף להציג את ההפך הגמור ביחס לעמדות מדינות המפרץ ובראשן סעודיה.

בשיחה עם תא הכתבים המדיניים ב-28 במאי נשאל נתניהו מה עמדתו ביחס לתוכנית השלום הערבית מ-2002, שנולדה בסעודיה, נהפכה ליוזמת הליגה הערבית, ואומצה על ידי ארגון מדינות האיסלאם. אחרי ששלל חלקים מרכזיים מהיוזמה בטענה ש"הרבה דברים השתנו מאז במזרח התיכון", ציין נתניהו כי "הרעיון הכללי של ניסיון להשיג הבנות עם מדינות מובילות בעולם הערבי, הוא רעיון טוב". אכן, הרבה דברים השתנו במזרח התיכון. מאז אביב 2015 השתנו עוד כמה דברים במזרח התיכון, כמו היחסים בין איראן לארה"ב ושאר העולם, שהשתנו לטובה, ובקרוב אולי גם היחסים בין טהרן לריאד. גם היחסים בין ישראל לארה"ב ולשאר העולם השתנו. לרעה.

בראשית יוני פורסם בקול תרועה גדולה כי הד"ר דורי גולד, אז יועצו של נתניהו וכיום מנכ"ל משרד החוץ, נועד בכינוס של המועצה ליחסי חוץ של ארה"ב בוושינגטון עם הד"ר אנוואר אשקי, מי שהיה יועץ בכיר לממשלת סעודיה. ישראל היום דיווח כי השניים "דנו במאבק של ישראל וסעודיה באיראן". ממש רומן ישראלי-סעודי. ראש מטה שר החוץ, תת-אלוף (מיל') שמעון שפירא, שהשתתף אף הוא במפגש, סיפר לסוכנות בלומברג: "גילינו שיש לנו [לישראל ולסעודיה] אותן בעיות, אותם אתגרים ופתרונות משותפים לחלק מהבעיות". השניים "שכחו" לספר שאשקי אמר להם שאם ישראל תעמוד בסירובה לנהל מו"מ על בסיס היוזמה הערבית, היא יכולה לשכוח מקידום היחסים עם סעודיה ומשיתוף פעולה גלוי עמה.

לא רק שסעודיה משקיפה מהיציע על קרב האגרוף בין נתניהו לאובמה, ריאד אף שולחת מסרים פיסניים לעבר איראן. בשבוע שעבר (10 באוגוסט) אמר שר החוץ הסעודי, עאדל אל –ג'ובייר, במסיבת עיתונאים בברלין, כי ארצו תהיה מוכנה לקיים יחסים דיפלומטיים עם איראן, בתנאי שטהרן תחדל להתערב בענייניה הפנימיים. המדינאי הסעודי לא אמר מילה וחצי מילה על הצורך לבטל את ההסכם עם איראן. במקרה, ואולי לא במקרה, הנהגת הכוחות השיעים בתימן, החות'ים, הביעה בשבוע שעבר נכונות לסגת מצנעה. על פי דיווח בשארק אל אווסט, החות'ים שוקלים להעביר את סמכויות השלטון לנשיא הגולה, עבד רבו מנסור האדי, הנתמך על ידי הקואליציה בראשות סעודיה.

באותו שבוע דווח על מאמציו של שר החוץ האיראני, מוחמד ג'אווד זריף, לסלק מחלוקות בדרך לבחירות לנשיאות בלבנון וכן לשתף פעולה עם סוריה בניסיון להביא לסיום המלחמה בסוריה. לשם כך פקד זריף את ביירות ודמשק ונועד עם מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה ועם הנשיא בשאר אסד. לראשונה מאז חיסולו ב-2008 של בכיר הזרוע הצבאית של חיזבאללה, עימאד מורנייה, פסח אורח איראני בכיר על אתר הנצחה לזכרו.

בשעה שנתניהו היה טרוד בגיוס יהודי ארצות הברית להסתערות על הבית הלבן, פתחה איראן את שעריה בפני העיתון היהודי הוותיק והנפוץ ביותר ביבשת אמריקה. סגן עורך השבועון פורוורד, לארי קוהלר־אסס, שהמתין במשך שנתיים לאשרת כניסה לאיראן, הורשה לפתע לבקר ברפובליקה האיסלאמית. בעוד שדוברים ישראלים ועסקנים יהודים אשר מבקשים לסכל את ההסכם מתאמצים לתאר את איראן כמדינה אפלה, אנטישמית ואלימה, לא מצא העיתונאי היהודי ראיות לכך שאיראן מבקשת להשמיד את ישראל. קוהלר-אסס מצא אצל אחדים מכוהני הדת את העמדה האיראנית המסורתית, של תמיכה בפתרון שתי המדינות, או בכל הסדר שהפלסטינים יאמצו.

בשבוע שעבר הצבעתי כאן על ההישגים המדיניים שצובר חמאס מאז המכה הצבאית הקשה שספג בקיץ שעבר במבצע "צוק איתן", לעומת הקיבעון בצד הישראלי, שניצח בקרב הצבאי ומפסיד בזירה המדינית. גם בקרב הבלימה נגד תוכנית הגרעין האיראנית ישראל צברה לא מעט הישגים, אך בשעה שהיא נותרת בבדידות לא מזהרת, איראן מקוששת הישגים בזירות המדיניות. זהו גורלה של מדינה שמנהיגיה שבויים ברטוריקת הפחד וההפחדה ומסרבים לנסות מדיניות של פיוס ותקווה.