הבחירה של נתניהו: מדינה פלסטינית או מלכות יהודה
במקום להמשיך לרדוף אחרי טרוריסטים יהודיים באמצעות מעצרים מינהליים, נתניהו צריך לייבש את הביצה שבה הם גדלו ולפנות מאחזים. כך הוא יבטיח את עתידה של מדינת ישראל - ולא של מדינת המתנחלים בגדה.
בפוסט שהעלה בסוף השבוע כתב ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, באירוניה מרירה כי ישראל נהפכת למשטר אפרטהייד, או במלים שלו, "למדינת מיעוט יהודי מפולג, המבוססת על הלכה דתית יהודית, ושולטת בכוח על הרוב הפלסטיני שבתוכה". לדבריו, במקום הקמת מדינה פלסטינית בשטחים שנכבשו ב-67', "קמה שם "מדינת יהודה'', שבה שולטות ''אידיאולוגיות אנרכיסטיות, אנטי-ממלכתיות, אלימות וגזעניות". מי שעמד במשך שש שנים (2011-2005) בראש שירות הביטחון הדגיש כי הטרור היהודי -"סרטן בגוף המדינה" - מתפתח זה שנים לנגד עיניהם של הדרג המדיני, המשפטי והביטחוני הבכירים. הוא אבחן את היעדרה של מנהיגות והיעדר דרך כגורם המרכזי למחלה הקשה.
ואמנם, ישראל סובלת ממחסור חמור בוויטמין מנהיגות. ראש הממשלה בנימין נתניהו יכול היה להנהיג בהצלחה חברת יחסי ציבור. אולי הוא ימצא "סופר טנקר" לכבות את האש הרעה במלכות יהודה, ששורפת בני אדם בשנתם, מבעירה מסגדים ומציתה שדות. אך כיבוי שריפות אינו מנהיגות. דה-לגיטימציה שקרית של המיעוט הערבי ("נעים בכמויות אל הקלפי") והתהדרות במוסר היהודי הנעלה ("אנחנו מגנים רוצחים ורודפים אותם") המוצגת אל מול הרצחנות הפלסטינית ("הם קוראים כיכרות על שמם"), הם במקרה הטוב דרך ללא מוצא. במקרה הפחות טוב, הדרך הזאת מובילה לתהום.
