שירתם של קומץ מספרי הסיפורים הכורדים

דיארבקיר, טורקיה - מהמט אינג'ה סובב את חרוזי מחרוזת התפילה שבידו, ודקלם שירי מאבק ויגון בתוך חצר קטנה. האיש הזקוף והגבוה בן ה-62, עם הזקן האפור והקצוץ, למד את אמנות השירה בעל פה מאביו לפני כ-46 שנה. הוא נקרא דנגבג', ויש רק עוד כמה עשרות מספרי סיפורים כורדים כמותו שמנסים לשמר את המסורת הגוועת: מדקלמים את שירתם כדי להנחיל לדורות הבאים את ההיסטוריה של בני עמם.

אנשים כמו אינג'ה מתכנסים בבית שבנתה העירייה במיוחד עבורם בשנת 2007. הבית נמצא בעיר העתיקה של דיארבקיר, ומאות כורדים מוצאים בו מפלט מהטרגדיות ומהרדיפות שמלוות אותם.

"אנחנו שרים שירי אהבה ומלחמה," סיפר אינג'ה לאל-מוניטור, והצית סיגריה בבית הזה שמוקדש לדנגבג'ים. "אנחנו מגוללים את ההיסטוריה שלנו על לשוננו."

מזה שני רבות, הכורדים שחיים בטורקיה לא זכו להיסטוריה משלהם. ב-1980, הוצאה שפתם אל מחוץ לחוק, בעקבות הפיכה צבאית עקובה מדם [1980] שהובילה להכרזה על משטר צבאי, והעניקה לצבא יד חופשית לפשוט על אלפי פעילי שמאל וכורדים, לכלוא אותם ואפילו להרוג אותם.