דרוש מאמץ מרוכז להצלת עתיקות המזרח התיכון

הקהילה הבינלאומית מזועזעת מממדי החורבן של אתרים עתיקים וייחודיים - זכר לתרבויות העבר של המזרח התיכון - ומהמסחר חסר-הבושה בחפצי אמנות שנבזזו באזורים שבשליטת המדינה האיסלאמית, אל-קאעידה ושאר ארגונים קיצוניים לוחמניים. הנזק הינו בלתי-הפיך גם במקומות שהפכו לאזורי מלחמה, והופגזו או הופצצו מן האוויר במהלך הפיכות, מרידות וסכסוכים פנימיים.

נקודות ציון ארכיאולוגיות שערכן לאנושות לא יסולא בפז נבזזו ונחרבו בעיראק, בסוריה, בתימן ובלוב. אבל מי שמאמין שתהליך זה החל רק עם פרוץ האביב הערבי בשנת 2011, טועה טעות מרה. כוחות הקואליציה כשלו במאמציהם למנוע מהלוחמים בעיראק להרוס ולבזוז אוצרות חשובים לאחר הפלישה ב-2003, אז נוצר במדינה ואקום פוליטי. לדברי מוסטפה אמין, יושב ראש המועצה העליונה לעתיקות במצרים, מעל 170,000 חפצי אמנות מעיראק נגנבו והוברחו מהמדינה מאז פרוץ המלחמה בעיראק.

אך החורבן המתמשך הזה הגיע לממדים טראגיים של ממש רק אחרי שארגוני הג'יהאד הקיצוניים השתלטו על אזורים נרחבים בעולם הערבי. בתהליך הזה של הרס וחורבן מורשתן התרבותית של מדינות ערב ניתן לזהות שלוש מגמות.

הראשונה היא הרס שיטתי של מונומנטים, ואובדן בלתי-הפיך של רבדים שלמים ממורשתה התרבותית של האנושות כולה. בכמה מקרים, ההרס הזה מכוון ומתוכנן, כמו במקרה של חורבן העיר הפרתית העתיקה חאטרה בעיראק (עיר שנוסדה במאה השלישית לפנה"ס), אתר מורשת העולם של אונסק"ו שהברברים של דאע"ש מחקו מעל פני האדמה. במקרה אחר, נהרסו עתיקות אכדיות ואשוריות מהאוסף העצום-לשעבר של מוזיאון מוסול. ויש עוד שפע של דוגמאות ידועות לשמצה להרס של עתיקות בעיראק ובסוריה. הקנאים הללו גם לא חסו על מסגדים רבים שאינם הולמים את אמות המידה הדוגמטיות שלהם.

במקרים מסוימים, החורבן הינו נזק משני של פעילויות איבה - הפצצות, הפגזות ומתקפות קרקעיות. דוגמה טיפוסית לכך היא תימן, והמתקפה שיזמו אנשי אנצאר אללה - החות'ים - ובני בריתם בפברואר האחרון, ושהציתה התנגשויות בין קבוצות יריבות. בעקבות התנגשויות אלה הגיעו גם תקיפות מן האוויר שיזמה הקואליציה בראשות הסעודים, והתוצאה היא אסון הומניטרי. ההפגזות בליל 11 במאי ובבוקר 12 ביוני הסתכמו בהרס של מבנים עתיקים בשכונת אל-קאסימי, בעיר העתיקה של צנעא, מהערים העתיקות והמרתקות ביותר בחצי-האי ערב ואתר נוסף של מורשת העולם.

על פי דו''ח של אונסק"ו שצוטט גם במפגש המומחים להגנה על מורשתה התרבותית של תימן, אירוע שנערך ב-16-15 ביולי במטה הארגון בפאריז, נהרס לחלוטין ב-12 במאי המוזיאון המרהיב של דמאר. הסכר האדיר במאריב, מונומנט ייחודי מממלכת שבא האגדית - ובעיני רבים הפלא השמיני של העולם - ניזוק קשות ב-2 ביוני, ובאותו יום נחרב לחלוטין גם המאוזוליאום עטור הכיפה של אל-חביב בין שייח' אבו באכר בין סאלם בחצרמוות. גורל דומה צפוי כנראה גם לקבריהם המפוארים של קדושים נוספים באזורים שנפלו לידי הג'יהאדיסטים של אל-קאעידה, שרואים בכל אנדרטה שכזו "שירק" - דהיינו עבודת אלילים או סטייה מהאמונה באל אחד. בפגישה בפאריז אמרה מזכ"ל אונסק"ו, אירינה בוקובה, "מורשת זו טבועה בנשמתו של העם התימני, היא סמל לאלפי שנות היסטוריה וידע, והיא שייכת לאנושות כולה."

מדי יום מתבצע הרס שיטתי של פסלים בדמות אנוש או בעלי חיים, כיוון שדאע"ש רואים בהם אלילים שאין להם מקום ב"מדינה" הזוועתית שמבקשים לייסד אותם מטורפים, שמעוותים לחלוטין את עיקרי האמונה המוסלמית.

המגמה השנייה היא של חפירות כאוטיות ובלתי-חוקיות, שכל מטרתן היא לבזוז חפצי אמנות יקרי ערך ולמכור אותם, ותוך כדי כך גם להרוס שרידים חשובים של תרבויות קדם-איסלאמיות. את החפירות הברבריות והפרועות הללו באזורים שבשליטת דאע"ש ערכו בתחילה כנופיות של פושעים, אך עם הזמן נראה שהמצב השתנה. הרצון למקסם את הרווחים מהפעילות הפלילית הזו הפך את ההרס לשיטתי יותר. הלוחמים של דאע"ש הקימו משרד לחפצי אמנות, לאחר שכבשו במאי את העיר תדמור. בעמוד אינטרנט שנוצר במיוחד, תחת הכותרת "חפצי האמנות של סוריה למכירה," מוצגים פריטים יקרי ערך שנבזזו מהמוזיאונים של חאלב, של דיר א-זור ושל אזור אל-קלמון - פסלים, תכשיטים, אבנים יקרות ומטבעות. חוקר מטג'יקיסטן סיפר לאל-מוניטור בעילום שם ששליחי דאע"ש מגייסים ארכיאולוגים באזור, ואולי גם בארצות אחרות, כדי לבצע חפירות בלתי-חוקיות באזורים שבשליטת הארגון בעיראק ובסוריה. על פי המרכז האזורי למחקרים אסטרטגיים בקהיר (RCSS), מומחים ממדינות האזור - בהן גם טורקיה - מגויסים כדי לבצע חפירות בא-רקה, בדיר א-זור ובאדלב, ולצד כלי-נשק הם קונים גם גלאי מתכות וכלי עבודה לצורך חפירות ארכיאולוגיות. הם מארגנים קבוצות חפירה מקרב הלוחמים הסוריים.

ב-RCSS שבקהיר אף טוענים שבדאע"ש הטילו מיסוי על חפירות ארכיאולוגיות - בשיעור של 20% מערכם של הפריטים שנמצאו בעיר חאלב, או 50% מערכם של פריטים שנתגלו בעיר א-רקה. פריטי זהב מהתקופה המוסלמית מוסו אף בשיעור גבוה מזה. אנשי דאע"ש גם משמידים מונומנטים ומבצעים חפירות ארכיאולוגיות בלתי-חוקיות לאורך קו החוף של לוב, כולל אזור לפטיס מגנה, עיר ידועה שנוסדה בשנת 1100 לפנה"ס כמושבה פניקית, רק 130 ק"מ מהבירה טריפולי. בלוב נבזזו גם האוספים העשירים של המוזיאונים החשובים ביותר.

לזכותו של המשטר הסורי נזקפת העובדה שהוא פינה אוצרות רבים מאתרים שעמדו על הכוונת של הטרוריסטים, והעבירו אותם למתקני אחסון בדמשק.

המגמה השלישית היא הברחה של עתיקות לארצות חוץ, ומכירתן בשוק השחור; כיום זה אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של דאע"ש. המסחר הזה ממשיך לפרוח, למרות מאמצים כבירים מצד הקהילה הבינלאומית, ארגונים בינלאומיים ומדינות מסוימות - בהן כמה ממדינות ערב - לבלום את המעבר הבלתי-חוקי של חפצי אמנות גנובים. פריטים גנובים מוברחים דרך שבילים נסתרים שחוצים את הגבול לטורקיה, לירדן וללבנון, ונופלים לידיהם של סוחרי השוק השחור שמוכרים אותם לקונים. לדברי המומחים מ-RCSS, פריטים יקרים במיוחד כמו כלי-נשק מצופים זהב, נמכרים בסכומים של עד 50,000 דולר לפריט. בפברואר 2013, עצרה משטרת ירדן רשת מחתרתית של סוחרים בעתיקות סוריות, שפעלה לאורך הגבול עם סוריה, סמוך לעיר דרעא. פעולה דומה ביצעה גם משטרת אלג'יר, כשפשטה באפריל 2015 על רשת של סוחרים בעתיקות לוביות גנובות.

המצב שאנו רואים בשטח הוא בלתי-נסבל, ורק מאמץ מרוכז והחלטי של הקהילה הבינלאומית כולה יוכל לעצור את המשך ההרס והביזה של המורשת התרבותית האנושית במזרח התיכון. בנוסף לפעילות המשטרה ולמאמצי חקיקה, נדרשת עבודה רבה גם בתחום התרבותי. הנושא הועלה על סדר היום בפגישת מומחים של RCSS בתימן, אירוע שהתקיים בחסות אונסק"ו ובהשתתפות נציג רוסיה, אלכסנדר סדוב, אוצר המוזיאון לאמנויות המזרח. יש לציין שמשלחת ארכיאולוגית רוסית פועלת בתימן עוד מ-1983, ועורכת חפירות נרחבות ביישובים עתיקים בחצרמוות ובאי סוקוטרה זה 30 שנה ויותר. סדוב סיפר לאל-מוניטור על הדיונים בפאריז, כולל האפשרות לפיתוח מערכת מבוססת לוויין שתעקוב אחר נזקים שייגרמו למונומנטים; שיתוף פעולה של אונסק"ו עם מומחים לתימן; חילופי מידע על חפצי אמנות גנובים; ויישומה של תוכנית פעולה שאמורה למשוך תשומת לב אל הבעיה החמורה הזאת, ולהסב את תשומת לבם של ממשלות ושל הקהל הרחב.

מאמר זה מהווה חלק מסדרת המורשת התרבותית המזרח תיכונית שלנו, באוגוסט 2015. כדי לקרוא עוד מאמרים מהסדרה, אנא לחצו כאן.