דילוג לתוכן העיקרי

מהפכת האינטרנט במזרח התיכון: בין ליברליזם לטרוריזם

הקיצונים המוסלמים מנהיגים היום מהפכת אינטרנט קולנית ומשלבים בין אידאולוגיה חשוכה של ימי הביניים לטכנולוגיה עדכנית, אבל מתחת לפני השטח, בזכות הדור הצעיר, ממשיכה להתחולל דמוקרטיזציה של החברות במזרח התיכון.
People surf the Internet at an Internet cafe in Baghdad November 11, 2012. Iraqi telecommunications operators have warned that government plans to charge for the extra spectrum which they need to launch long-awaited 3G services could slow Internet adoption and economic growth. Picture taken November 11, 2012. To match story IRAQ-TELECOMS/  REUTERS/Mohammed Ameen (IRAQ - Tags: BUSINESS TELECOMS SCIENCE TECHNOLOGY SOCIETY)

מתחת לפני השטח מתחוללת במזרח התיכון מהפכה שקטה. אם בשנת 2000 היו במצרים כ-460 אלף משתמשי אינטרנט; בסוף 2014 כבר עלה מספרם על 46 מיליון, שהם למעלה ממחצית מאוכלוסיית המדינה. מגמה דומה ניכרת ברוב מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה, שנהנות מקצב גידול ממוצע של 20 אחוזים בשנה בחדירת האינטרנט. בממוצע, למחצית מהאוכלוסייה במדינות אלה יש היום גישה לאינטרנט (שיעור זה עולה על הממוצע העולמי, העומד היום על 42.3 אחוזים). בישראל, שנחשבת חלוצה עולמית בפיתוח האינטרנט ובצריכתו, מגיע שיעור החדירה ל-75 אחוזים. השיעור הזה גבוה עוד יותר ברוב מדינות המפרץ, והוא מרשים לא פחות בירדן (86 אחוזים) ובפלסטין (הגדה המערבית, 60 אחוזים).

רבים מצעירי המזרח התיכון מבלים את זמנם ברשתות החברתיות. יש באזור - כולל מצרים וצפון אפריקה - מעל 60 מיליון משתמשי פייסבוק. המהפכה הטכנולוגית הזו עוררה שיח חדש במזרח התיכון, ופתחה אותו גם לשאר העולם. הצעירים, רובם חילוניים, העבירו לרשת את עיקר חיי החברה שלהם. הם יוצרים ברשתות החברתיות קהילות חדשות של בעלי אינטרסים וערכים משותפים - אם לשם פנאי, כמו גיימרים, ואם לשם מטרות חברתיות כמו ארגון מחאות למען זכויות אדם. היום יכול כל צעיר מצרי, פלסטיני או מרוקאי למצוא חברים חדשים מארצות הברית, מגרמניה או מיפן, ולעשות זאת דרך פייסבוק תוך פחות מדקה. וכשרבים מצעירי האזור טווים קשרים מסוג זה, נוצר בהדרגה אקלים רב-תרבותי.

זו מהפכה שקטה, אבל השלכותיה הפוליטיות ניכרות לעין כבר היום. את מחאות האביב הערבי ליבו במידה רבה פייסבוק וטוויטר; הצעירים יצאו לכיכרות לאחר שגויסו ברשתות החברתיות. אך במצרים, לדוגמה, נכשלה המחאה בסופו של דבר, כאשר מחאת כיכר תחריר ''נחטפה'' בידי האחים המוסלמים, ולאחר מכן חנקו אותה הגנרלים.

את מהפכת האינטרנט הקולנית ביותר מנהיגים היום דווקא הקיצונים המוסלמים, שמשלבים בין אידאולוגיה חשוכה של ימי הביניים לטכנולוגיה העדכנית ביותר, ומובילים את האזור לכיוון הרסני. בשיחה עם אל-מוניטור ב-25 ביוני אמר דניס רוס, לשעבר המתאם המיוחד לענייני המזרח התיכון מטעם הממשל האמריקאי, שאנו עדים היום "להתעצמותן של אידאולוגיות שמבוססות כל כולן על שלילה: על התחושה שאין שום דבר אחר פרט למה שהן מייצגות, על שלילת קיומו של האחר, ועל דחייה מוחלטת של תפיסת הסובלנות והדו-קיום, בנימוק שיש אמת אחת בלבד, וכל אדם שמעלה תהיות חייב להיות כופר".

המדינה האיסלאמית הפכה במידה רבה לתנועה הפונדמנטליסטית המובילה של ימינו. היא כובשת ערים ואזורים שלמים גם באמצעי הפחדה - כמו העלאת תיעוד הוצאות להורג ליוטיוב.

אכן, כמו בכל טכנולוגיה אחרת, גם באינטרנט אפשר להשתמש כדי להוביל שינוי חברתי חיובי או שלילי. בביקוע הגרעין, לדוגמה, השתמשו כדי ליצור אנרגיה גרעינית לצורכי שלום (חיובי), וגם כדי ליצור פצצות אטום (שלילי).

בצד החיובי, האינטרנט מספק מידע והשכלה. הוא מעניק לצעירים הזדמנויות נהדרות לעבודה, ומספק להם גישה גם לחברות בינלאומיות. האינטרנט הפך כמעט בכל מדינות ערב לפלטפורמה שמאפשרת להם להביע מורת רוח על היעדרן של זכויות אזרח - כגון שוויון מגדרי או זכויות מיעוטים. כדאי לציין שהשירותים החשאיים מתקשים יותר ויותר לנטר ולדכא מחאות שפורצות ברשתות החברתיות, אליהן מצטרפים רבים כל כך.

אבל השינויים הללו הם רק ההתחלה, ולעת עתה הם בעיקר נחלתן של האליטות המשכילות והאמידות יחסית.

בצד השלילי, התנועות הפונדמנטליסטיות, שהסתמכו מאז ומעולם על גיוס המונים, משתמשות היום באינטרנט לשטיפת מוח ולגיוס הון פוליטי וטרוריסטי.

הכוחות הליברליים, בעיקר של סטודנטים - רובם מאזורים עירוניים - מנסים להשיב מלחמה שערה ומשתמשים ברשת בצורה בונה. אולם חסרים להם ארגון והנהגה פוליטית חזקה. נדמה שהקיצוניים ושאר כוחות הרסניים מאורגנים הרבה יותר מהם, ונהנים גם מהנהגה פוליטית כריזמטית יותר. הארגונים הדתיים הללו בזים למערב, ולעומתם הנוער הפרגמטי מבקש לקצור את פירות הגלובליזציה המערבית.

ובכל זאת, עדיין מוקדם מדי להכריז על ניצחונם של הקיצוניים, גם אם ידם הפוליטית לעיתים קרובות על העליונה (כל זמן שהצבא אינו מדכא אותם, כמו שקורה במצרים). מתחת לפני השטח, ממשיכה להתחולל דמוקרטיזציה של החברות במזרח התיכון, בעיקר באמצעות הרשתות החברתיות. עם הזמן, יש להניח ששתי המגמות הללו יתחזקו במקביל, כי גם הדת וגם הגלובליזציה הם כוחות חזקים מאוד.

לקהילה הבינלאומית אסור אם כן להרים ידיים ולוותר על המזרח התיכון, במיוחד לאור רצונם של חלקים כה נרחבים באוכלוסייה להתקדם לדמוקרטיזציה ולדו-קיום של שלום. אפילו ערבים וישראלים צעירים מצאו שפה משותפת ברשתות החברתיות, יוצרים מדי יום ביומו אלפי דיאלוגים ולומדים יחדיו במסגרות חינוך מקוונות.

כפי שקרה באירופה לאורך ההיסטוריה, גם במזרח התיכון תידרש מעורבות של אנשים רבים מאוד לאורך זמן ארוך מאוד - ולא מעורבות של ממשלות - כדי להוביל לשינוי של ממש. כמו שאמר לאל-מוניטור אהרון דיוויד מילר, סגן נשיא המרכז הבינלאומי על שם וודרו וילסון, ולשעבר יועץ במחלקת המדינה למשא ומתן במזרח התיכון: "ממשלות אינן יכולות ליצור שינוי, רק בני-אדם יכולים לחולל זאת. לשם כך צריך לשנות גישה, לקבוע ערכים משותפים, לחתור לשיתוף פעולה ולפיוס, ולהבין את צרכיו ודרישותיו של מה שמכונה 'האחר'".

משום כך, הקהילה הבינלאומית כולה חייבת להביא בחשבון את מיליוני הצעירים במזרח התיכון, שבסך הכל מבקשים לעצמם מודרניזציה וחיים נורמליים בעידן האינטרנט. בסופו של דבר, הצעירים הללו הם התשובה הטובה ביותר לאיום הפונדמנטליזם.

More from Uri Savir