דילוג לתוכן העיקרי

המשרד לענייני ירושלים: טוב לאלקין, רע לעיר

הקמתו מחדש של המשרד המיותר לענייני ירושלים אמנם תועיל פוליטית לזאב אלקין, אך תביא למלחמות סרק עם ראש העירייה ניר ברקת. פירוק משרד החוץ לגורמים יביא גם הוא למאבקי כוח על סמכויות ומצבי אבסורד מול נציגי מדינות זרות.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu (L) listens to Foreign Affairs and Defence committee chair Zeev Elkin during a committee meeting at parliament in Jerusalem June 2, 2014. Netanyahu warned on Sunday against any international rush to recognise a Palestinian government due to be announced under a unity pact between the Fatah and Hamas Islamist groups.REUTERS/Ronen Zvulun (JERUSALEM - Tags: POLITICS) - RTR3RRU6

שר הקליטה זאב אלקין רשם לעצמו ביום שלישי בבוקר [26 במאי] הישג פוליטי אישי, כאשר במלחמת כיפופי הידיים עם ראש הממשלה יצא כשידו על העליונה ועם המשרד לענייני ירושלים.

מוקדם יותר, כשהמשרד לעניינים אסטרטגיים (אשר הופקד בידיו רק לפני כעשרה ימים) נלקח ממנו לטובת גלעד ארדן שחזר לממשלה, שלח אלקין מסרים מאיימים לנתניהו. הוא החרים ביום שני את ישיבת סיעת הליכוד והצביע נגד עמדת הממשלה בוועדת השרים לענייני חקיקה. אלקין דרש פיצוי – את המשרד לענייני ירושלים, ונתניהו, שהבטיח פומבית לפני הבחירות לראש עיריית ירושלים ניר ברקת כי לא ימונה שר לענייני ירושלים, נקלע לתסבוכת. ברקת ניסה להילחם, אבל מולו עמד שר מהליכוד, חבר בקואליציה נפיצה של 61. לא היה לו סיכוי.

ההודעה החריגה בתקיפותה ששיגר ברקת ביום שלישי בבוקר לתקשורת, מתמצתת בדיוק רב את מה שקרה כאן. "ההחלטה על הקמתו מחדש של המשרד לענייני ירושלים התקבלה בניגוד לדעתי וסותרת את התחייבותו של ראש הממשלה והחלטת הממשלה שאושרה ביום ירושלים", כתב ברקת, "ירושלים אינה פרס ניחומים לאף אחד. צר לי כי שיקולים פוליטיים צרים יביאו לבזבוז כספי ציבור וביורוקרטיה מיותרת, שיקשו על העבודה המשותפת של הממשלה והעירייה בפיתוחה ובקידומה של ירושלים".

בנוסף, בשיחות שקיים עם נתניהו לפני ההחלטה, הבהיר ברקת לראש הממשלה כי הוא אינו מתכוון לעבוד מול אלקין, וכי אינו רואה בו סמכות לשום תוכנית או מהלך שיקדם בעיר. ברקת אמר לנתניהו כי מבחינתו רק ראש הממשלה הוא הכתובת לענייני העיר.

במילים אחרות: ברקת, הנחשב ראש עיר מצוין ומוערך על ידי תושבי עירו, רואה באלקין אישיות בלתי רצויה בירושלים, ככל שהדבר נוגע לניסיונותיו של אלקין להפוך לגורם משפיע בענייני העיר. בשיחות סגורות מקורבי ברקת היו חריפים עוד יותר, והם צוטטו בעיתון "ידיעות אחרונות" כמי שאומרים ש"כף רגלו של אלקין לא תדרוך בעירייה כשר לענייני ירושלים, אך הוא יתקבל בברכה כשר הקליטה".

צודק ברקת כי מדובר במשרד מיותר, שעתיד לפגוע בעבודה השוטפת שלו מול משרדי הממשלה. ברקת נחשב מקורב לא רק לנתניהו, אלא גם לשרים נוספים ובכלל זה שר האוצר משה כחלון, שאחיו קובי מכהן כסגנו של ברקת. מכאן שהמפסידים בסאגה הפוליטית הזאת, מלבד נתניהו וברקת, הם תושבי ירושלים והציבור בכללותו, שיממן משרד מיותר רק כדי להשביע את רעבונו הפוליטי וכוחניותו של אלקין.

אלקין, ובצדק מבחינתו, רואה את עצמו כמנצח הגדול. כעת הוא מחזיק בידיו שני משרדים: משרד הקליטה והמשרד לענייני ירושלים, אשר גם בו יוכל למנות מנכ"ל, לנהל תקציב ולהשתמש בו כפלטפורמה ההולמת בדיוק את מיקומו על הסקאלה האידיאולוגית בליכוד, כימין המקורב מאוד למתנחלים.

עבורו, כמי שנזקק לקולות מתפקדי הליכוד כדי לצבור עוד ועוד כוח פנימי ולהתברג במקום גבוה ברשימה לכנסת, המשרד הזה מועיל אף יותר מהמשרד לעניינים אסטרטגיים שנלקח ממנו. אלקין יוכל למנות מקורבים לתפקידים במשרד, להצהיר הצהרות פומפוזיות על אחדותה של ירושלים, להתראיין תחת הטיקט הזה, לפזר הבטחות ואפילו להעביר תקציבים לכל מיני פרויקטים במזרח העיר, כפי שעשה קודמו בתפקיד יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט.

כשר הממונה על ענייני ירושלים עשוי אלקין, הידוע בעמדותיו הימניות-ניציות, גם להצית אש מדינית בימים רגישים במיוחד. די להיזכר במאבקו לעלות להר הבית עם משפחתו בתשעה באב לפני שנתיים [יולי 2013]. אלקין, שהיה אז סגן שר החוץ, הצליח בסופו של דבר להגיע אל הר הבית עם משפחתו. המעשה עורר מהומה ומשפחת אלקין הוברחה משם בחסות המשטרה, אבל פעילי הר הבית בליכוד שיבחו אותו על פועלו.

אלקין, בן 44, נחשב לפוליטיקאי חכם ומתוחכם מאוד. הוא שאפתן ורואה את עצמו ביום מן הימים מגיע גם לראש הפירמידה בליכוד. לכן הוא צפוי לגלות פעלתנות יתר במשרדו החדש, מה שיגרור מן הסתם מלחמות מיותרות וכיפופי ידיים עם ראש העיר.

אבל לא רק בזירה הזאת אנו צפויים למאבקי כוח ומריבות על קרדיט וסמכויות. גם משרד החוץ, שנתניהו נאלץ לבתר כדי לרצות את בכירי הליכוד, ייצר בוודאי מצבי אבסורד וקטטות.

אלקין כשר הקליטה יחלוש על נתי"ב (לשכת הקשר עם יהודי ברית המועצות לשעבר); ארדן בכובעו כשר לאיומים אסטרטגיים ושר ההסברה יוביל את המאבק בחרם על ישראל; בנוסף, בתוך כמה חודשים יחליף ארדן את שר האנרגיה יובל שטייניץ כאחראי על המגעים הבינלאומיים עם איראן; וזה עוד לא הכל: שר הפנים סילבן שלום יהיה אחראי גם על הדיאלוג האסטרטגי עם ארה"ב והמשא ומתן עם הפלסטינים, וסגנית שר החוץ ציפי חוטובלי תפעל בתווך.

לכל המשרדים המיותרים הללו, שנועדו לתחזוקה הפוליטית של ראש הממשלה את בכיריו בקואליציית הסיוטים של 61 חברים, מוקצים תקנים ותקציבים. נראה שהחבורה המכובדת הזאת תגרום לא מעט כאבי ראש לשרי חוץ ונציגים בכירים של מדינות זרות שיגיעו לישראל. עם מי, למשל, ייפגש ג'ון קרי? עם ראש הממשלה? עם השר שלום האחראי כאמור על המשא ומתן עם הפלסטינים? עם השר ארדן שאחראי על המאבק בגרעין? או עם סגנית השר חוטובלי הטוענת שהיא שרת החוץ בפועל?

המזל הוא שהקואליציה הצרה מחייבת עוצר יציאות לחו"ל, כך שהשרים ימעטו כנראה לצאת את גבולות הארץ ולהיפגש – מתוקף תפקידם כמובן – עם שרי חוץ של מדינות אחרות תוך השחתת זמנם. בנשף המסכות הזה כולם יודעים, שאם יהיה משא ומתן אמיתי עם הפלסטינים או מהלך משמעותי שקשור להסכם הגרעין, מי שיוביל ויעמוד בפרונט הוא ראש הממשלה.

חבל שאין צדיק אחד בסדום שקם ואומר כי הוא מסתפק במשרד שקיבל, מתכוון לעבוד מבוקר עד ליל רק בו, ואינו זקוק לכיבודים ריקים על חשבון הציבור.