דילוג לתוכן העיקרי

המטרה של נתניהו: להחליף ממשלה

הממשלה החדשה של נתניהו תהיה גיהינום מדיני, סיוט פוליטי והרפתקה כלכלית. לכן בחודשים הקרובים הוא ישקיע את כל מה שיש לו כדי לשכנע את הרצוג להצטרף לקואליציה, כולל הבטחה לרוטציה וחידוש המשא ומתן עם הפלסטינים.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu (C), Defence Minister Moshe Yaalon (L), and Energy and Water Minister Silvan Shalom attend a session of parliament in Jerusalem May 4, 2015. Israeli Foreign Minister Avigdor Lieberman said on Monday he would not join the new coalition government being formed by Netanyahu, citing disputes over legislation. REUTERS/Ronen Zvulun  - RTX1BHVV

ממשלת נתניהו הרביעית קמה [6 במאי] כשעה וחצי לפני תום המועד החוקי בו יכול היה בנימין נתניהו להודיע לנשיא ראובן ריבלין שיש לו קואליציה. למחרת הבחירות [17 במארס], בהן ניצח נתניהו ניצחון אישי סוחף, היה נדמה לכולם, ובעיקר לו, שהמשא ומתן הקואליציוני יהיה חד, מהיר וקצר. "הכוונה היא להקים ממשלה תוך שבועיים-שלושה", אמרו בסביבתו של ראש הממשלה. המציאות הייתה שונה לחלוטין.

שיכור מהצלחתו האלקטורלית, נקלע נתניהו להיבריס אופייני, עשה את כל השגיאות האפשריות ובסופו של דבר נתפס לא מוכן על ידי שותפו לשעבר ושנוא-נפשו הנוכחי, אביגדור ליברמן, שביצע בו פיגוע רגע לפני שהזמן הסתיים, והודיע על פרישה. ממשלת השותפים הטבעיים של 67 חברי כנסת התאיידה ובמקומה באה לעולם, בייסורים וויתורים קשים, ממשלה צרה מאוד, עם רוב מינימלי של 61 חברי כנסת, עם אג'נדה ימנית-לאומית-דתית, ממשלה שתהיה גיהינום מדיני, סיוט פוליטי והרפתקה כלכלית. הניצחון הגדול של נתניהו בבחירות הפך לתבוסה.

בתוך מפלגתו, הליכוד, מבקרים אותו בחריפות. "מזל שביבי לא מנהל את המשא ומתן בין המעצמות לאיראן", אמר לי השבוע בכיר בליכוד, "לפי כישורי המשא ומתן שלו, האיראנים היו מחזיקים עכשיו בלא מעט פצצות גרעין", אמר.

בליכוד שואלים לאן נעלמה אמירתו של נתניהו "עדיף אין-הסכם, מאשר הסכם רע" (no deal is better than a bad deal), אמירה שנאמרה פעמים רבות בהקשר למשא ומתן בין המעצמות לאיראן, אבל נעלמה לגמרי כשנתניהו ניגש למשא ומתן הקואליציוני. בכיר אחר בליכוד התבדח ואמר ש"ארה"ב שוקלת לאיים על ישראל כי תציב את נתניהו בראש המשא ומתן עם איראן". ואחרי ההלצות, נותרו בכירי הליכוד לבדם עם שברי המציאות: נתניהו ויתר כמעט על כל הנכסים והתיקים הבכירים, לא הותיר שום תיק משמעותי לבכירי הליכוד (למעט הביטחון), ונאלץ לוותר ברגע האחרון על הנכס המשמעותי ביותר לתפיסתו, תיק המשפטים, ועוד עבור שנואי נפשו מ"הבית היהודי".

ההערכה היא כי נתניהו ישקיע את כל מה שיש לו בחודשים הקרובים על מנת לשכנע את "המחנה הציוני" להצטרף לממשלה. גורמים בליכוד מאשרים שהכוונה תהיה להעביר תקציב מדינה עד סוף השנה, ואחר כך "להחליף ממשלה". כדי לפתות את יצחק הרצוג וחבריו להיכנס פנימה, יצטרך נתניהו לוותר על לא מעט דגלים. הוא יצטרך לתת להרצוג את תיק החוץ, וכנראה חבילת תיקים גדולה נוספת; הוא יצטרך להתחייב לחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים; הוא יצטרך לתת, בחירוק שיניים, רוטציה של לפחות שנה אחת בתפקיד ראש הממשלה להרצוג וללכת לממשלה כמעט פריטטית, בה למחנה הציוני תהיה נציגות כמעט שוויונית לזו של הליכוד. ההערכה בליכוד היא שעד סוף השנה הנוכחית [2015], נתניהו יהיה במצב רוח סופני ונואש עד כדי כך, שכל הוויתורים הללו יבואו לו בקלות יחסית. יחד עם זאת, אסור לשכוח שאנחנו מדברים על המזרח התיכון, בו כל דבר אפשרי, למעט נבואה.

בינתיים, החל מרגע זה, יצטרך נתניהו להסתדר עם ממשלה צרה מאוד, ימנית מאוד, לאומית מאוד, שתצטרך להתמודד עם תחילתו של מצור בינלאומי, יחסים מתדרדרים עם ארה"ב, מצב ביטחוני נפיץ וענייני כלכלה בוערים. אף אחד מראשי הסיעות בקואליציה החדשה של נתניהו, לא באמת מעריך או מחבב אותו.

נפתלי בנט ספג ממנו מנת השפלות גדושה בשנתיים האחרונות. בנט לא דרך עדיין, ולו פעם אחת, במעון ראש הממשלה בירושלים, עקב וטו של הגברת נתניהו. כמוהו גם איילת שקד, שתמונה בקרוב לתפקיד שרת המשפטים של ישראל. משה כחלון פרש בזמנו מהליכוד בגלל נתניהו. אריה דרעי היה מעדיף כל אחד אחר על פני נתניהו. ועוד לא דיברנו על בכירי הליכוד, ששואפים, כל אחד מסיבותיו, להיפטר מנתניהו כמה שיותר מהר.

אבל עם כל הכבוד לכל אלה, החדשה הרעה ביותר מבחינתו של נתניהו היא אביגדור ליברמן, האיש שהלך עם נתניהו מהרגע הראשון בסוף שנות השמונים, ושהפך את הפלת נתניהו למשימת חייו. ליברמן יחתור תחת ממשלת נתניהו במלוא המרץ, ולליברמן יש מרץ. הוא ינסה להקים גוש פוליטי גדול שיוריד בבחירות הבאות את נתניהו לפחות מ-20 מנדטים ואולי ישתלט על השלטון. לגוש הזה יכולים להצטרף אנשים כמשה כחלון, נפתלי בנט, אפילו גדעון סער, שפרש מהממשלה והכנסת בשנה שעברה וממתין להזדמנות מתאימה לחזור. ליברמן יהיה מוכן לוותר, לראשונה, על המקום הראשון ברשימה פוטנציאלית כזו, למען המטרה האמיתית: סיום שלטונו הבלתי-נגמר של נתניהו במדינת ישראל.

נתניהו יודע שצפויים לו ימים קשים. הישרדות שלטונית הופכת עכשיו למשימה יומיומית. לקואליציה יש רוב של חבר כנסת אחד בלבד. מכיוון שמדובר בקואליציה מסוכסכת ומפולגת, האפשרות שלה להנהיג רפורמות (כפי שמתכנן משה כחלון) או להוליך מהלכים משמעותיים שואפת לאפס. נתניהו יודע שבחזית ממתין לו צוק מדיני, בעוד המצב הביטחוני ממקש את השטח כולו והופך אותו מסוכן לתמרונים. תקופות רגישות כאלה, מועדות בדרך כלל לפורענות.

נכון לעכשיו, מנהיגי המחנה הציוני שוללים מכל וכל את האפשרות שיצטרפו לממשלה ויצילו את נתניהו מעצמו. במצב הדברים, יש מי שחושש מהתלקחות ביטחונית שתסייע לנתניהו לנצל את תחושת החירום כדי לצרף את הרצוג לממשלה ולהגיע לחוף מבטחים.

כן, מדובר בפרדוקס מזרח תיכוני טיפוסי: התלקחות ביטחונית שתוביל לחוף מבטחים. דברים כאלה יכולים להיאמר רק במזרח התיכון הבוער. לא, אין הכוונה ליציאה של נתניהו למלחמה כדי להרחיב את הממשלה. נתניהו הוא ראש ממשלה הססן, שסולד מהרפתקאות צבאיות ומסתפק במועט ברמה הביטחונית. זה יותר עניין של ניואנסים ורזולוציות זעירות. ראש ממשלה בישראל צריך לקבל לא מעט החלטות, על בסיס יומי, שמשפיעות על הביטחון. מספיק שמשהו בזהירות הטבעית (שמקורה בפחד פשוט) של נתניהו ישתחרר והוא ירשה לעצמו קורטוב של הרפתקנות בניהול היומיומי של מאבקיה הביטחוניים של ישראל בגזרות השונות (השבוע פורסם בתקשורת הזרה כי חיל האוויר תקף שוב מאגרי נשק בסודן), כדי שהסיכויים להתלקחות יעלו.

More from Ben Caspit

Recommended Articles