האם הילרי תלך במתווה קלינטון?

ידיעה שפורסמה לפני כשבועיים (29 במארס) בעיתון היהודי אלגמאנייר סיפרה על שיחת טלפון שסגן נשיא ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים האמריקאים, מלקולם הונליין, קיים עם הילרי קלינטון. הונליין דיווח שקלינטון אמרה לו כי "על כולנו לעבוד ביחד להחזרת היחסים המיוחדים בין ארה"ב לישראל לבסיס קונסטרוקטיווי, כדי לטפל בדאגות ובאינטרסים המשותפים שלנו". אם תרצו, אפשר למצוא במשפט הזה ביקורת על מצבם הבעייתי של היחסים הללו במשמרת של הנשיא ברק אובמה, וצפירת הרגעה לעברו של ראש הממשלה בנימין נתניהו וחסידיו בקהילה היהודית. אבל קלינטון לא עצרה כאן. על אף שהשיחה עם העסקן היהודי הבכיר התקיימה ימים ספורים בלבד קודם שהכריזה רשמית על התמודדותה על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב - מירוץ שבו מועמדים מהלכים על קליפות ביצים בכל הנוגע לישראל - קלינטון שחררה את המשפט הנפיץ הבא: "עלינו להבטיח שישראל לא תהיה לעולם נושא מפלגתי".

לפוליטיקאית הוותיקה אין מן הסתם ציפיות שיריביה הרפובליקאים יוותרו על הקלף הישראלי במערכת הבחירות לנשיאות. קלינטון זוכרת בוודאי את המארב הירושלמי שהמועמד הרפובליקאי לנשיאות, בוב דול, ויו"ר בית הנבחרים, ניוט גינגריץ', הכינו בזמנו לבן זוגה, באמצעות חוק העברת שגרירות ארה"ב לירושלים "המאוחדת". יוזמת החקיקה הזאת שנתניהו, אז ראש האופוזיציה, משך בחוטיה בחשאי, אילצה את הנשיא ואת חברי המפלגה הדמוקרטית לבחור בין משבר בתהליך המדיני השברירי לבין משבר ביחסים עם השדולה הפרו-ישראלית החזקה, אייפא"ק. בימים אלה, נתניהו, בעזרת פטרונו איל ההון שלדון אדלסון, מושך בגלוי בחוטים של יזמות חקיקה רפובליקאיות נגד ההסכם עם איראן. בכך הוא מאלץ את הדמוקרטים, ובראשם המתמודדת קלינטון, לבחור בין משבר נוסף במזרח התיכון וביחסים עם שותפיה של ארה''ב לקבוצת ה-5+1, לבין הארגונים היהודים החזקים.

בבחירות לנשיאות שהתקיימו ב-2012 התייצב הזוג נתניהו-אדלסון לימינו של המועמד הרפובליקאי מיט רומני. המיליארדר היהודי הצהיר אז כי יעשה כל אשר לאל ידו כדי לסלק את אובמה מהשלטון. היום הוא מייחד את כוחו והונו להרחקתה של קלינטון מהבית הלבן. נתניהו יהיה זה שיצטרך למצוא את שביל הזהב בין הרצון לרצות את האיש שהקים למענו עיתון רב תפוצה, באמצעות תמיכה במועמד הרפובליקאי הבא, לבין הרצון להימנע מהפיכתו לאויב של מי שעשויה להיות הנשיאה הבאה.

לפי שעה, לנתניהו אין סיבה להכריז מלחמה על קלינטון. בראיון המקיף שהעניקה מזכירת המדינה לשעבר לג'פרי גולדברג ממגזין אטלנטיק באוגוסט 2014, היא השמיעה דברים שהיו צולחים את מבחן הפרו-נתניהו של אדלסון. היא האשימה את הנשיאים יאסר ערפאת ומחמוד עבאס (אבו מאזן) בהכשלת שיחות השלום עם ישראל, ואף טענה כי "נתניהו זז מעמדתו נגד פתרון שתי המדינות". זאת אף זאת, קלינטון הזכירה כי בכהונתו הראשונה פעל נתניהו בכיוון מדינה פלסטינית, והוסיפה כי "למרות כל הקשיים הוא ויתר על שטח". בהמשך סיפרה שהיא שכנעה את נתניהו להסכים להקפאה חסרת תקדים של הבנייה בהתנחלויות למשך תשעה חודשים. קלינטון שכחה כנראה לספר שנתניהו ויתר על שליטה ישראלית בשטח זעיר בחברון רק לאחר שבעלה הנשיא הפעיל עליו מכבש לחצים, וכי "השכנוע" של נתניהו להקפיא את הבנייה בהתנחלויות כלל כיפוף ידיו על ידי נשיא ארה"ב.

חברים ותיקים של קלינטון הפעילים בארגוני שלום יהודיים בארצות הברית ובישראל הביעו באוזניי לא אחת את אכזבתם מתרומתה הדלה עד אפסית כמזכירת המדינה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הם מניחים שהגישה הזהירה ולעתים אף אוהדת שהיא מגלה כלפי נתניהו נועדה לפלס את דרכה ללבם של תורמים יהודים ופעילי אייפא"ק. הם מקווים שאם קלינטון תגיע לחדר הסגלגל, היא תשוב להיות הילרי הליברלית, זו שאמרה ב-1998 בשידור וידיאו לכינוס של בני נוער ישראלים ופלסטינים, כי "חשוב מאוד שתקום בסופו של דבר מדינה פלסטינית מודרנית, שתדאג לחינוך ולרווחת העם הפלסטיני". גם בידיעה שפורסמה באלגמאנייר דווח שקלינטון הביעה תמיכה בחזרה למשא ומתן להשגת פתרון שתי המדינות.

מעטים הפוליטיקאים האמריקאים שמכירים טוב ממנה את הישראלים והפלסטינים ואת התרגילים שלהם. למועמדים האחרים ייקח שנים ללמוד מה שקלינטון הספיקה לשכוח בכל הנוגע למשא ומתן על פתרון שתי המדינות, כמו גם למפעל ההתנחלויות בגדה ובמזרח ירושלים, למאבק המחנות בצמרת הפלסטינית ולחוסר האמון המוחלט בין הצדדים. במשך יותר משש שנים אובמה אפשר להם לדשדש במשא ומתן עקר, ולא העז להניח בפני הצדדים תכנית להסדר קבע. לפי שעה אין סימן לכך שהוא מתכוון לנצל את יתרונות העדר התלות שלו בשדולות ובתורמים, השמורים לנשיאים בשלהי תקופת כהונתם השנייה, כדי לעשות זאת.

אם קלינטון תחליט לקפוץ לביצה הישראלית-הערבית, יהיה עליה רק לשנות את השם הפרטי בכותרת של מתווה קלינטון משנת 2000, אשר שרטט את קווי המתאר של הסדר הקבע. היא תוכל לצרף אליו את מפת הדרכים, מעשה ידיו של ג'ורג' בוש הבן, הנשענת בין השאר על יוזמת השלום הערבית שמציעה לישראל נורמליזציה תמורת שטחים כבושים. בכך היא תהיה לא רק האשה הראשונה הנושאת את תואר "נשיאת ארצות הברית", אלא המנהיגה האמריקאית הראשונה שתצליח במקום ששורה ארוכה של מנהיגים גברים נכשלו. ​