דילוג לתוכן העיקרי

בנט הבין שלא יקבל את תיק החוץ - ו"התאהב" בחינוך

מקורביו של נפתלי בנט מספרים שבימים האחרונים הוא הבין את חשיבותו הרבה של תיק החינוך, אבל הסיפור האמיתי הוא הרבה פחות רומנטי. האם יו"ר הבית היהודי יהיה זה שילחם באפליה של בתי ספר במגזר הערבי?
Israel's Economy Minister Naftali Bennett (L), head of far-right Jewish Home party, arrives at a shopping mall to campaign in the southern city of Ashkelon February 3, 2015. Young and ambitious, with a ready smile and a quick wit, Israeli far right leader Bennett is on a mission to prevent the creation of a Palestinian state. If, as widely expected, he takes on defence or another key portfolio after next month's election, that mission will take a big step closer to fulfilment, something his critics say coul

במוצאי השבת האחרונה (25 באפריל) בישרו דובריו של נפתלי בנט לתקשורת, שיו"ר הבית היהודי הודיע לראש הממשלה כי הוא מוותר על תיק החוץ, ומבקש לעצמו את תיק החינוך. בנוסף הם עדכנו כי הוא נפגש בשבועות האחרונים עם שרי חינוך ומנכ"לים לשעבר של המשרד, וכן עם מנהלי בתי ספר, כדי ללמוד את הנושא לקראת כניסתו האפשרית לתפקיד.

גם למחרת המשיכו מקורבי בנט לספק לתקשורת תיאורים שנועדו לטפח ולהעצים את סיפור ההתאהבות המופלאה שלו במשרד החינוך - אותו משרד שסירב לקבל בתחילת המשא ומתן הקואליציוני.

חבר הכנסת החדש מהבית היהודי, ינון מגל, סיפר בראיון לגלי צה"ל שבשבועות האחרונים יו"ר מפלגתו אמר לו שהוא "התאהב במשרד הזה, והוא רואה בו תפקיד חשוב. לפעמים יש משהו שלא נראה לך, אבל אז אתה לומד אותו ולומד לאהוב אותו". מסתבר שאחרי המכה שספג בבחירות והמו"מ הקואליציוני המייגע מול נתניהו והליכוד, בנט תפש פתאום שהדבר החשוב ביותר הוא תיק החינוך.

אולם הסיפור האמיתי מאחורי ההארה שחווה בנט הוא כנראה הרבה פחות רומנטי. המו"מ בינו לבין נתניהו החל עוד בזמן מערכת הבחירות, בימים בהם לבנט היו 15 מנדטים בסקרים והוא דיבר גלויות על כך שבעתיד הוא רואה את עצמו מתאים לכהן כראש ממשלה. באותם ימים דרש בנט מנתניהו את תיק הביטחון, כחלק מהברית שהתגבשה ביניהם, ובסביבתו טוענים שהייתה על כך הסכמה עקרונית.

אבל בבחירות בנט קיבל רק שמונה מנדטים - ירידה של ארבעה מהכנסת הקודמת. בימים הראשונים שאחרי הבחירות הוא דרש את תיק החוץ, בטענה כי מפלגת הבית היהודי סייעה בהבטחת ניצחונו של נתניהו. תיק החוץ, כמו תיק הביטחון שרצה לפניו, נועדו מבחינתו של בנט להעניק לו מעמד של מנהיג לאומי, מה שיאפשר לו לקרוא תיגר על נתניהו כמי שמוביל את מחנה הימין בבחירות הבאות.

ככל שנקפו הימים ונמשך המשא ומתן בין הסיעות לגיבוש ממשלה, התגבשה אצל בנט ההבנה שיו"ר הליכוד לא מתכוון לתת לו את תיק החוץ באף תרחיש. במקביל החלו להעיק על יו"ר הבית היהודי צרות מבית בדמות ניצנים של מרד פנימי במפלגה. אט אט הפנים בנט את מצבו החדש והבעייתי. מצד אחד הוא נאלץ להרגיע את הרוחות בביתו הפוליטי, ומצד שני לצאת בכבוד מהמו"מ הקואליציוני ולהציג הישגים. את תיק החינוך, יחד עם שני תיקים נוספים בתמורה לכניסתם לקואליציה של שמונת המנדטים של הבית היהודי, אפשר יהיה להציג כהישג עבור המגזר הדתי-לאומי שממנו באו רוב הקולות של הבית היהודי.

זהו בעצם הסיפור כולו: בתחילת דרכו הפוליטית עשה בנט כל מה שאפשר כדי להפוך למנהיג כלל-ישראלי, כולל הבלטת הקריירה שלו בהיי-טק ובסיירת מטכ"ל, פנייה לצעירים חילוניים, ובחירה בסדר יום כלכלי-חברתי. אחרי המפלה בבחירות האחרונות, הוא נאלץ בעל כורחו לחזור לסדר היום הסקטוריאלי של מפד"ל ההיסטורית, שנהגה לדרוש את תיק החינוך באופן מסורתי כדי להיטיב עם המוסדות של המגזר.

בינתיים, נתניהו טרם השיב לבנט על דרישתו את תיק החינוך, אך ההערכה היא שהוא יסכים. זאת, בהנחה שהוא באמת רוצה את הבית היהודי בקואליציה שלו - ולא סגר עסקה חשאית עם המחנה הציוני. התרחיש הזה נראה פחות ופחות סביר ככל שמתקרבים למועד האחרון להצגת הממשלה ביום שני הבא [4 במאי].

גם אם סימן השאלה לגבי זהותו של שר החינוך הבא הולך ומתפוגג, שאלה אחרת נותרת בעינה: מדוע התיק לא נחשב למבוקש בבחירות האלה? רק בימים האחרונים, לאחר שהתברר שתיקי האוצר וחוץ כבר חולקו, החלו בנט וגלעד ארדן מהליכוד להיאבק עליו.

למשרד החינוך יש תקציב ענק. בשנת 2014 התקציב עמד על 44 מליארד שקל - שני בגודלו אחרי משרד הביטחון. למרות זאת, האטרקטיביות שלו מוגבלת לא מעט בשל ההבנה כי החינוך בישראל דורש רפורמות עמוקות וארוכות טווח, שאין אפשרות להכין ולהוציא לפועל בכהונה קצרה, כשמנגד עומדים ארגוני העובדים החזקים שבהם מאוגדים רוב המורים בישראל.

גם לגבי התאמתו של נפתלי בנט לתפקיד שר החינוך ישנו סימן שאלה. בנט הוא מנהיג מפלגה סקטוריאלית דתית-ימנית, עם נטייה מובהקת לטובת ציבור המתנחלים. בשנתיים שבהן הוא כיהן כשר בממשלה, הוא לא הסתיר את השקפת עולמו הימנית-דתית העמוקה. במערכת הבחירות הוא אף הסתבך באמירה גזענית כשבפאנל מול תלמידים ערבים רמז כי גנבי המכוניות בדרום הם ערבים. זכורה גם ההתבטאות הבעייתית שלו מ-2014, כשכינה את הסכסוך עם הפלסטינים "רסיס בישבן".

סדר היום של יו"ר הבית היהודי אינו מבשר טובות עבור מערכת החינוך הממלכתית הישראלית, שעל פי רוב המחקרים, הבעיה החמורה ביותר שלה הינה אפליה תקציבית בין המגזרים השונים. שר החינוך, בלי קשר לזהותו או לשיוכו הפוליטיים, אמור לפעול להגברת הפלורליזם, לצמצום הפערים ולהגברת שוויון ההזדמנויות כדי לסייע לתלמידים מאוכלוסיות מוחלשות.

בראיון לגלי צה"ל הביע מחמוד אגבאריה, יו"ר מועצת התלמידים הערבית, חשש ממינויו של בנט וקרא להימנע ממנו. לדבריו, "אדם שקורא לערבים גנבים, ומתגאה שהוא הרג פלסטינים, אינו ראוי לעמוד בראש מערכת חינוך שמלמדת לערכים, סובלנות, תרבות וכבוד".

בנט  ככל הנראה אינו האיש המתאים ביותר לתפקיד שר החינוך של מדינה משוסעת ושבטית כמו ישראל, אבל מסתמן שהאילוצים הפוליטיים יובילו אותו לתפקיד החשוב והרגיש הזה. יש לקוות שהוא יצליח להתעלות מעל השיקולים הפוליטיים-מגזריים ולהיות שר החינוך של כולם. זה יהיה מבחן הבגרות שלו. אחרת, חששו של התלמיד אגבאריה יתברר כמוצדק.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles