דילוג לתוכן העיקרי

ישראל ורצח העם הארמני: התשובה באיראן, לא בטורקיה

מדוע למרות המשבר עם טורקיה ישראל טרם הכירה ברצח העם הארמני? התשובה טמונה בסכסוך בין ארמניה לאזרבייג׳אן, המדינה המוסלמית שישראל מקיימת עמה קשרים הדוקים, ושחולקת גבול ארוך עם איראן.
Tourists and Israelis walk past Lepejian ceramics shop, which specializes in making traditional hand painted Armenian pottery, on April 17, 2015 at the Armenian Quarter in Jerusalem's Old City. Armenians around the world will mark on April 24, 2015 the centenary of the World War I-era mass killings of their kin by Ottoman Turks in what they insist was a genocide -- a term fiercely rejected by Turkey. AFP PHOTO / GALI TIBBON        (Photo credit should read GALI TIBBON/AFP/Getty Images)

הקשרים ההדוקים בין ישראל לטורקיה נתפשו במשך שנים ארוכות כסיבה שבגללה ירושלים נמנעת מלהיענות לבקשות החוזרות והנשנות של הארמנים מהקהילה הבינלאומית להכיר ברצח העם, שהטורקים העות׳מנים ביצעו בהם במלחמת העולם הראשונה. לא רק שישראל עצמה נמנעה מלהכיר בכך שהטבח הזה היה מכוון ומאורגן על ידי הממשלה העות'מאנית באיסטנבול, אלא שהיא גם הפעילה את השפעתה בוושינגטון כדי למנוע הכרה כזו בקונגרס ובממשל האמריקאי - סיבה מספקת לממשלות טורקיה לשמר את הקשרים הטובים עם ישראל, שנתפשה אז באנקרה כבעלת השפעה כמעט מיסטית בבית הלבן ובגבעת הקפיטול.

כבר יותר מחצי עשור שהקשרים המדיניים בין ישראל לטורקיה מקרטעים, במרבית השנים האלה אפילו אין שגריר טורקי בישראל והשגריר הישראלי גורש בבושת פנים מאנקרה. לוביסטים פרו ישראלים כבר לא נפגשים עם שגריר טורקיה בוושינגטון, וצבא ההגנה לישראל, על כל זרועותיו, מצא חלופות ראויות ומוצלחות מבחינתו לשיתוף הפעולה עם הצבא הטורקי.

השנה מציינים הארמנים מאה שנה לרצח העם. בנסיבות שאליהן הדרדרו הקשרים עם טורקיה, זו לכאורה הזדמנות פז לממשלת ישראל להיענות לדרישה המוסרית להכיר ברצח העם הארמני, כפי שעשה לאחרונה האפיפיור וכפי שעשה הפרלמנט האירופי אחריו. עשרות אנשי רוח ישראלים בולטים חתמו בימים אלה על עצומה הקוראת לממשלת ישראל ולכנסת להכיר בג׳נוסייד הארמני.

ובכל זאת ישראל הרשמית ממשיכה להתפתל. בשבוע שעבר כתבנו כאן שבמשרד החוץ ממליצים לגלות יותר אמפתיה לסוגייה הארמנית, ושבפעם הראשונה תשגר השנה ישראל משלחת רשמית להשתתף בטקס הזיכרון לרצח העם שיתקיים בירוואן. אלא שזו תהיה משלחת זוטרה ולא מחייבת שתורכב מחברי כנסת, בבחינת לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. דובר משרד החוץ, עמנואל נחשון, הציג לאל-מוניטור את העמדה הרשמית שלפיה ״עמדת ישראל לא השתנתה. אנחנו רגישים וקשובים לטרגדיה הנוראה של העם הארמני במלחמת העולם הראשונה ומגלים אמפטיה וסולידריות. עיקר המאמץ של הקהילה הבינלאומית צריך להיות מופנה למניעת טרגדיות הומניטריות בעתיד״.

כמה פקידים ישראלים בכירים העוסקים בעניין ששוחחו איתי אך ביקשו שלא לזדהות הדגישו ש״לא מדובר רק ברגישות כלפי הרגישות הטורקית, אלא גם ברגישות שישראל מבקשת לגלות כלפי אזרבייג׳אן״, שהיא שכנתה גם של טורקיה וגם של ארמניה. מאז התמוטטה האימפריה הסובייטית והגבולות בקווקאז שורטטו מחדש, אזרבייג׳אן נמצאת במצב מלחמה מתמשך עם ארמניה. את האתוס הלאומי החדש בנו שם בין השאר על ״הטבח בחוג׳אלי״ - כפר אזרי שמצוי במובלעת הארמנית שבמחלוקת, נגורנו-קרבאך. ב-26 בפברואר 1992 התנהל שם קרב שבו הרגו כוחות צבא ארמניה, לטענת האזרים, 600 אזרחים, בהם 169 נשים וילדים.

הארמנים מתנערים מאחריות להרג אזרחים במקרה הזה, כמו מעוד שורה של מעשי טבח שבהם האזרים מאשימים אותם מאז מלחמת העולם הראשונה. ברוח מערכת היחסים הזו, לא מפתיע שהאזרים מתארים את הטענות לרצח העם הארמני כמומצאות. את החלטת הפרלמנט האירופי בשבוע שעבר [15 באפריל] להשתמש בביטוי ״רצח העם הארמני״ כינה דובר משרד החוץ האזרי ״ניסיון לשכתוב ההיסטוריה למטרות פוליטיות שנובע מכניעה ללחץ ארמני״.

הד״ר גליה לינדשטראוס מהמכון הישראלי למחקרי ביטחון לאומי קובעת שאזרבייג׳אן היא המדינה המוסלמית שעמה מקיימת ישראל את הקשרים ההדוקים ביותר בימים אלה (pdf). הסחר בין ישראל לאזרבייג׳אן מוערך ביותר מחמישה מיליארד דולר. ישראל מייבאת מאזרבייג׳אן 40 אחוז מתצרוכת הנפט שלה ומיצאת אליה בעיקר נשק ומערכות ביטחוניות מתוחכמות. ב-2012, כשהדיבורים על תקיפה ישראלית באיראן היו בשיאם, קבע הפוריין פוליסי, מן הסתם בהגזמה, ש״ישראל קנתה שדה תעופה שנקרא אזרבייג׳אן״.

לפני כחצי שנה קיים שם שר הביטחון משה יעלון ביקור פומבי ראשון. שר החוץ אביגדור ליברמן ביקר בבאקו כמה פעמים. שניהם שמעו שם, שכמו ממשלת ישראל, גם אזרבייג׳אן רואה ביכולת גרעינית צבאית של איראן איום קיומי.

לאזרבייג׳אן גבול המשתרע על פני 611 קילומטרים עם איראן, ארוך יותר אפילו מהגבול של טורקיה עם איראן, שאורכו 499 קילומטרים. לארמניה גבול של 35 קילומטרים בלבד עם איראן. מכאן שאם אורך הגבול הוא מדד לחשיבות היחסים, אזי ארמניה היא הנחותה מכולן. ובכלל, היא נחשבת לבעלת ברית של המדינה שאותה משווה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לגרמניה של היטלר.

אם נחזור לעמדה הרשמית שהציג דובר משרד החוץ הישראלי, נראה שהקריאה לקהילה הבינלאומית ״למנוע טרגדיות הומניטריות בעתיד״ אינה מופנית רק נגד הרצח ההמוני שמבצעים אנשי המדינה האיסלאמית מדי יום בכל מי שאינו מהם - יזידים, נוצרים או עלאווים - אלא בעיקר כלפי ״הכוונה האיראנית המוצהרת להשמיד את מדינת היהודים״ כפי שאמר לאחרונה שוב ראש הממשלה נתניהו בטקס הזיכרון לקורבנות השואה ביד ושם [16 באפריל]. וכאן, אם כן, טמונה התשובה האמיתית למדיניות הישראלית בנוגע להכרה ברצח העם הארמני - זו לא טורקיה, זו איראן.

More from Arad Nir

Recommended Articles