''קונצרט זיכרון לשואה - ארבעה מלחינים, שלושה סיפורי חיים" - זו הייתה כותרת הכרזה לאירוע שהתקיים בערב יום השואה באיסטנבול [13 באפריל], בחסות העירייה המקומית. העיר הטורקית הזאת היא לא המקום שבו עיתונאי ישראלי היה מצפה שאירוע כזה יתקיים, בטח שלא מחוץ לתחום המוגבל של הקהילה היהודית. לא בימי השנה הרגילים, לא בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה הישראלי, וודאי שלא בימים אלה, שבהם מציינים מאה שנים למלחמת העולם הראשונה. אלה ימים שבהם טורקיה ממשיכה להילחם בכל כוחה בכל בדל הכרה בכך שהטבח שנעשה בארמנים שחיו בתחומי האימפריה העותמנית המתפוררת היה רצח עם מתוכנן ומאורגן. כך היה השבוע (12 באפריל), כשאנקרה הגיבה בזעם לאמירתו של האפיפיור פרנציסקוס, כי המעשה היה רצח העם הראשון במאה ה-20.
זו הסיבה שנעניתי להזמנתו של הקונסול הכללי של ישראל באיסטנבול, אשר בגלל המשבר המתמשך הוא הנציג הדיפלומטי הבכיר ביותר של ישראל בטורקיה, להתלוות אליו לקונצרט בקומפלקס המופעים החדש שהוקם לאחרונה במרכז זורלו בלב איסטנבול.
