נוכחות פרלמנטארית מהווה משוכה קשה למעבר עבור נשים לבנוניות
לבנון נחשבת אמנם למדינה חלוצה מבחינת העצמת נשים, אך הייצוג הנשי בפוליטיקה עדיין נמוך מכיוון שנשים נכנסות שם לפוליטיקה בעיקר בעקבות מותו של קרוב משפחה [פוליטיקאי].
רק קומץ נשים הצליחו להתברג אל תוך העולם הפוליטי של לבנון, וגם זאת בדרך כלל לאחר מותו של קרוב משפחה. האמרה הפופולארית שנשים נכנסות לפרלמנט לבושות שחור ממחישה זאת היטב. חרף פתיחותהּ היחסית, החברה הלבנונית עדיין נשלטת בידי תרבות פטריארכאלית. כפועל יוצא, המסלול למשרות ממשלתיות ולפרלמנט מהווה אתגר כביר עבור רוב הנשים.
ארבע נשים בלבד מכהנות כיום בפרלמנט הלבנוני המונה 128 מושבים. סתרידה ג'עג'ע היא חברת פרלמנט מאזור בשרי. ז'ילברט זוויין זכתה במושב במחוז כסרוואן ברשימתו של הגנרל מישל עאון שעומד בראש סיעת השינוי והרפורמה. באהיה חרירי, חברת פרלמנט מצידון, היא חברה בתנועת העתיד הסוני, וניילה טוויני זכתה במושב היווני אורתודוכסי בביירות.
לפי דיווחים בתקשורת, בשנת 2009 רק 12 מתוך 589 מהמועמדים לפרלמנט היו נשים. לדברי העיתונאי אמיל חורי, הממשלה המכהנת כוללת אישה אחת בלבד, השופטת אליס צ'פטיני, ורק ארבע נשים נוספות החזיקו בתפקידים כאלה: רעיה אל-חסאן שהייתה שרת האוצר ב-2009, באהיה חרירי שהייתה שרת החינוך באותה שנה, ניילה מועווד שכיהנה ב-2005 כשרת הרווחה, וליילה סולח שהייתה שרת התעשייה ב-2004.
לבנון, שהייתה בין המובילות במדינות המזרח התיכון בהעצמת נשים כאשר העניקה זכות בחירה לנשים ב-1952, נסוגה לאחור מבחינת זכויות נשים. כש-3.1% בלבד מהמושבים בפרלמנט מאוישים על-ידי נשים, שיעור ייצוג הנשים בלבנון דומה לייצוגן ברפובליקה האסלאמית של איראן, ולבנון משתרכת מאחורי כוויית (6.2%) וירדן (12%).
