דילוג לתוכן העיקרי

מקור פלסטיני: נהנים לראות את אובמה מגלה שנתניהו לא נאמן

הסדק שנחשף בין ירושלים לוושינגטון על רקע הנאום בקונגרס העניק לפלסטינים זיק של תקווה. ישראל, הם מעריכים, איבדה את הגב החזק של הבית הלבן, וכעת הרשות יכולה לקבל תמיכה מאירופה בזירה הבינלאומית.
Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu (R) addresses a joint meeting of Congress in the House Chamber on Capitol Hill in Washington, March 3, 2015.  REUTERS/Joshua Roberts (UNITED STATES  - Tags: POLITICS)   - RTR4RWM9

 בכירי הרשות הפלסטינית עוקבים בדריכות אחר התגובות האמריקאיות למשבר אובמה-נתניהו, ואחרי המהלכים הישראליים סביב נאומו של נתניהו בקונגרס ביום שלישי [3 במארס], ולא רק כצופים מהצד. מבחינתם, המשבר הנוכחי עשוי לשנות את כללי המשחק – גם עבורם.

בינתיים, בישראל ומחוצה לה, מי שחשש שסיוע הביטחון לישראל יקוצץ עקב משבר אובמה נתניהו, גילה שלמרות חילוקי הדעות הגלויים, הדרך לסנקציות אמריקאיות על ישראל עדיין רחוקה מאוד. הנשיא ברק אובמה משדר בכל עת, כך גם בראיון שהעניק לאחר נאום נתניהו באיפא"ק [2 במארס], כי יש אמנם מחלוקות אמיתיות עם ראש הממשלה בעניין פרויקט הגרעין האיראני, אבל המחויבות שלו לישראל שרירה וקיימת.

ואולם, הברית עם המעצמה הגדולה והעשירה בעולם אינה נמדדת רק בסיוע החוץ הנדיב וההתחייבות לשמירת ביטחונה הפיזי של ישראל. מעבר לסיוע הביטחוני הקבוע ולסיוע הנוסף לפרויקט ''כיפת ברזל'' במהלך המלחמה הקיץ בעזה, "האח הגדול" מעניק לבעלת הברית ישראל גם "כיפת ברזל דיפלומטית" המגנה עליה בזירה הבינלאומית. כל מי שמהרהר על הטלת סנקציות על ישראל או נקיטת מהלך דיפלומטי אנטי-ישראלי מובהק, אינו יכול שלא לקחת בחשבון את תגובתה של המעצמה הגדולה בעולם.

המגננה של כיפת הברזל הדיפלומטית, שמעניקה ארצות הברית לישראל, אינה תחומה רק למדינות המזרח התיכון. אירופה, שאינה מגלה בשנים האחרונות, ובעיקר מאז שלטונו של בנימין נתניהו בתפקיד ראש הממשלה, אהדה רבה לישראל, יכולה הייתה להיות תקיפה יותר במהלכי הבידוד וההחרמה של ישראל, אלמלא הייתה ברורה עמדת הבית הלבן לכל מהלך שעלול לפגוע בישראל.

האח הגדול באמריקה עובד שעות נוספות, לא רק כדי להגן על קיומה של ישראל, אלא גם כדי לדאוג למעמדה הבינלאומי בעולם. בצד הנסיונות לחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים, משקיעה וושינגטון זמן ניכר בהגנה על מעמדה הדיפלומטי של ישראל מפני השלכות הסכסוך הישראלי-פלסטיני בזירה הבינלאומית. יו"ר הרשות אבו מאזן למד היטב על בשרו בשנה האחרונה כי מדינה פלסטינית, שהוא פועל במרץ להקים, לא תקום ככל הנראה כל עוד ארצות הברית נאמנה להתחייבויותיה לישראל, וכל עוד היא תעשה ככל שביכולתה כדי לסכל את מהלכיו באו"ם.

המהלכים להקמת מדינה פלסטינית במועצת הביטחון באו"ם בשנה שעברה [2014] נכשלו בעקבות הפעילות המשותפת של ארצות הברית וישראל למנוע רוב להצעה שעלתה במועצת הביטחון. הפלסטינים יודעים לספר ששגרירת ארה"ב באו"ם, סמנתה פאוור, הייתה אחת הדמויות הבולטות שהכשילה את המהלך ב-30 בדצמבר 2014, ערב פיזורה של המועצה. פאוור, הם טוענים, פעלה ללא לאות בהנחייתו של הנשיא ברק אובמה, והבהירה לכל החברות במועצת הביטחון שהתבקשו לדון בבקשה הירדנית, שוושינגטון מתנגדת נחרצות למהלך. המדינות שחששו מתגובתו של הבית הלבן, ובראשן רואנדה וניגריה, שתי חברות במועצה שעל קולותיהן סמכו הפלסטינים, נמנעו - בין השאר כנראה בעקבות הלחץ האמריקאי המסיבי. כל החישובים וההערכות האופטימיות של "אנשי היושב ראש במוקטעה" קרסו.

את חומת ההגנה שישראל מקבלת מארה״ב בעצם מאז ימי הנשיא הארי טרומן קשה להבקיע. את האקסיומה הזו ביחסים בינלאומיים למדו הפלסטינית על בשרם, ואת זאת יודע גם כל מי שהפלסטינים ניסו לגייס למטרתם. אבל הסדק אשר נחשף לאחרונה בחומה הבצורה של יחסי הידידות בין ישראל לארצות הברית העניק לפלסטינים זיק של תקווה – ואולי אף יותר מכך. ישראל, הם מעריכים, איבדה בקול תרועה גדול את המקדם הדיפלומטי הגדול ביותר שהיה לה - הגב החזק של וושינגטון.

העימות הפומבי בין ברק אובמה לראש הממשלה בנימין נתניהו סביב "נאום איראן" בקונגרס, הפך לעובדה גלויה, שאיש לא התאמץ עוד להסתיר או להפחית בעוצמתה. מבחינת הפלסטינים, מדובר כמעט בימות המשיח. התערערות היחסים בין הבית הלבן לירושלים סביב נאום נתניהו בקונגרס היא מעל לכל הציפיות שלהם.

מאז הקמת הרשות הפלסטינית ב-1994 נטו בכירי הרשות לחשוד בכוונותיה של וושינגטון כמתווך הוגן במשאים ומתנים שהתקיימו עם ישראל. יאסר ערפאת למשל ראה בדניס רוס, שליחו של הנשיא קלינטון, מתווך מוטה ולא הוגן, ובזמן המגעים בין הישראלים לפלסטינים בשנים האחרונות, ריחף באוויר החשד הפלסטיני שוושינגטון תעדיף את העמדה של ישראל בכל ויכוח או מחלוקת אשר יעלו על שולחן הדיונים.

השבוע, בפעם הראשונה מאז שנוסדה הרשות, נפל דבר. בכיריה חככו ידיהם בהנאה גלויה והעלו חיוך על פניהם. "גם אם לא נתרגם את הסכסוך הזה לצרכינו״, אמר לי מקור פלסטיני בכיר, ״אנחנו נהנים לראות איך גם אובמה גילה שנתניהו סכסכן ולא נאמן".

בכירי הרשות הפלסטינית התבקשו על ידי היו"ר אבו מאזן לשמור על שתיקה ולא להתבטא בעניין הקרע עם וושינגטון. השמעת צהלות שמחה לאיד בפומבי עלולה, להערכתם, להפריע למהלך המתוכנן שעליו הם חולמים ושאותו הם מתכננים בסבלנות במוקטעה - ניצול הקרע הישראלי-אמריקאי לטובתם. אמנם גם ברשות מבינים שחומת ההתנגדות של וושינגטון להקמת מדינה פלסטינית לא נפלה, אבל הסדק שנפער בחומה מהווה מבחינתם פתח של תקווה.

על מה מתבססת התקווה הזו? בשיחות שקיימתי עם עמיתיי הפלסטינים התברר שלהערכתם הקרע הגלוי - גם אם אינו סולל את הדרך להקמתה של מדינה פלסטינית בשנה הנוכחית, ואינו מפחית בהרבה את התנגדותה של וושינגטון למהלך פלסטיני חד צדדי באו"ם – עשוי להשפיע על מנהיגי אירופה ומנהיגים אחרים בעולם. אלה שהפלסטינים ביקשו ויבקשו את תמיכתם ואת סיועם. אם אובמה הסתכסך עם נתניהו, למה שהולנד, קמרון או מרקל יחששו מעימות?

משהו קרה ביחסי ישראל ארצות הברית, משהו דרמטי שאין להקל במשמעותו - גם אם שני הצדדים ידברו על ברית איתנה. כי כל מי שחשב בעבר שארצות הברית תנקום על מהלך מדיני ערבי, פלסטיני או אירופי שעלול להיתפס כמהלך אנטי ישראלי, יקבל עתה אומץ, לנוכח העובדה שהברית אינה הדוקה כמו בעבר. "אם בארזים נפלה שלהבת", אומר הפתגם, "מה יאמרו אזובי הקיר?" ולכן, אם אובמה לא סובל את נתניהו, הוא לא יכול לבוא בטענות למנהיגים אחרים שסולדים מאותו אדם.