שתיקתו של ארדואן

לא נוכל להשלים עם הניסיונות של איראן להטיל את מרותה על המזרח התיכון, איראן פועלת נגד דאע"ש כדי לקדם את האינטרסים שלה באזור וכדי להשתלט על עיראק וסוריה – זה היה המסר בדבריו בשבוע שעבר [26 במארס] של לא אחר מאשר נשיא טורקיה רג׳פ טאיפ ארדואן, שהביע תמיכה בפעולה הצבאית שנוקטת ערב הסעודית בתימן כדי לעצור את השתלטות החות׳ים, הנחשבים לזרועה הארוכה של טהרן. מסר זהה כמעט לביטוי ״האויב של האויב שלך הוא אויב שלך״ שזעק ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בנאום שנשא בפני חברי שני בתי הקונגרס האמריקאי [3 במארס] כדי לשכנע אותם באיומים הקיומיים שמטילה איראן, לא רק על ישראל אלא על האזור כולו ועל העולם בכלל. ביום שבו ארדואן אמר את הדברים הללו הוא גם ניהל שיחה ארוכה באותה רוח עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה, אחרי תקופה ארוכה שבה שרר בין השניים נתק מעיק.

בהודעת הבית הלבן נאמר שהנשיאים שוחחו על נושאים בוערים במזרח התיכון ובכלל זה תוכנית הגרעין של איראן. לא נאמר אם מי מהשניים העלה בשיחה את התבטאויותיו של נתניהו במהלך מערכת הבחירות כאן בדבר הערבים ש"נוהרים" לקלפיות כדי להצביע והחזרה שלו מפתרון שתי המדינות. אלה מטרידות מאוד את הנשיא אובמה, שלא מסתיר ולא ממתן את הביקורת החריפה שיש לו על הדברים. אלא שדווקא התקיפות שבה מתבטא אובמה לאחרונה נגד נתניהו מדגישה את שתיקתו הנוכחית של ארדואן נוכח מה שאמר ראש ממשלת ישראל.

בשנים האחרונות לא מחמיץ ארדואן הזדמנות לתקוף את ממשלת ישראל נוכח יחסה לפלסטינים. במהלך מערכת הבחירות שלו לנשיאות טורקיה בקיץ האחרון [2014] אף חצה קווים אדומים בשפה ובדימויים שבהם השתמש. ״גרועים מהיטלר״, אמר על הפוליטיקאים בישראל והאשים אותם בניסיון לרצח עם בעזה.

במהלך מערכת הבחירות כאן סיפק הימין הישראלי לא מעט ״תחמושת מסורתית״ פוטנציאלית לארדואן, ששוב מוביל את מפלגתו, מפלגת הצדק והפיתוח, במערכת בחירות: הפעם לפרלמנט ב-7 ביוני. והוא שותק! אפילו יועצו המסור איברהים קלין פרסם [24 במארס] ניתוח מתון ושכלתני לתוצאות הבחירות בישראל, שבו הוא אמנם מזכיר את ההתבטאויות השנויות במחלוקת של נתניהו, אך מנסה לשכנע שהדרך היחידה להשיג את ביטחון ישראל שאליו שואף נתניהו היא שלום צודק ובר קיימא עם הפלסטינים.

היכן התפרצויות הזעם הרגשניות של ״ארדואן מגן הפלסטינים״ שבהן הורגלנו בשנים האחרונות? היכן ההאשמות הבוטות שהתרגלנו לשמוע מפיו?

לא רק שארדואן וראשי הממשל בטורקיה נמנעו מלהתייחס להתבטאויות החמורות של ראש הממשלה נתניהו, וגם של שר החוץ אביגדור ליברמן, באשר לערבים אזרחי ישראל ובאשר למדינה הפלסטינית, בשבוע שאחרי הבחירות [27 במארס] התקיים בעיר אדירנה שבמערב טורקיה טקס רב רושם לחנוכת מבנה בית הכנסת הגדול בעיר, שבימי הזוהר שלו בתחילת המאה העשרים היה הגדול בבלקן והשלישי בגודלו באירופה.

המבנה המרשים, שנבנה כהעתק של בית הכנסת ליאופולדשטאדר בוינה, שוקם על ידי ממשלת טורקיה בסכום של כ-1.7 מיליון דולר. רק לפני חודשים אחדים [נובמבר 2014] עורר מושל מחוז אדירנה, דורסון עלי שהין, סערה כשקרא להפקיע את בית הכנסת מהקהילה היהודית, בעקבות מה שכינה ״חרחורי המלחמה של הפושעים (הישראלים) שהורסים את מסגד אל אקצה והורגים שם מוסלמים״.

הטקס כעת אמור היה לבטא את הפתיחות והסובלנות שמבטאת טורקיה כלפי היהודים, שעזבו את אדירנה זה מכבר. נציגי הקהילה הוזמנו יחד עם ״סגל א׳״ של טורקיה, ורבים הגיעו. גם הרבנים הראשיים לישראל הוזמנו, אך בהמלצת משרד החוץ נשארו בירושלים. לעומתם, הדיפלומטים הישראלים המשרתים בטורקיה נכחו במעמד. סגן ראש ממשלת טורקיה, בולט ארינץ׳, שכבר התנצל בפני הקהילה היהודית בשם ממשלת טורקיה מיד אחרי שהמושל שהין השמיע את אמירותיו האנטישמיות, קרא במעמד זה לכל היהודים שרוצים בכך, לבוא ולהתגורר בארצו. ארינץ׳ ביקש לטשטש את גילויי האנטישמיות שמרימה ראש בטורקיה, ושלפי דו״ח הליגה נגד השמצה קשורה קשר ישיר להתבטאויות הפומביות של פוליטיקאים בכירים נגד ישראל.

דו״ח אחר שפרסם בתחילת השנה מכון "הרנט דינק" בטורקיה, קובע שאנטישמיות הינה הדעה הקדומה השכיחה ביותר בטורקיה. הדו"ח קובע שבמהלך "צוק איתן" התקשורת הטורקית לא הבחינה בין יהודים, ישראלים לציונים, והשתמשה במונחים שקשורים ל״יהודי״ בכל פעם שהתייחסה לפעילות ישראל בעזה.

מכאן שלא ניתן להתעלם מהעובדה שהמסר שמעביר הטקס בבית הכנסת באדירנה הוא לא רק של הכלה ואחווה כלפי היהודים, אלא גם של פיוס או לכל הפחות ״כוונה טובה״ שמכוונת ממשלת טורקיה כלפי מדינת ישראל.

במשרד החוץ בירושלים מציינים שכמו במקומות רבים בעולם, הטורקים התאכזבו מתוצאות הבחירות בישראל. את שינוי הטון כעת מייחסים שם לבעיות הפנימיות עמן מתמודד ארדואן. ב-7 ביוני יתקיימו כאמור הבחירות לפרלמנט. סיכוייו לניצחון מוחלט, שיאפשר לו לשנות את החוקה ואת שיטת הממשל לנשיאותית, נראים כרגע קלושים. בין השאר, משום שהוא מערים קשיים על המשך תהליך השלום עם הכורדים; בשל פרשיות השחיתות שדבקו בו; בשל צלילתה של הלירה הטורקית ובשל הניהול הכושל של מדיניות החוץ.

נמיק טאן, שהיה שגריר טורקיה בישראל ובוושינגטון ונכח בטקס באדירנה, אומר לאל-מוניטור כי בעתות של פריחה ביחסים וגם בעתות של שפל ״שתי המדינות הן העתק פחם האחת של השנייה, ולא נוכל להימלט מהגורל המשותף שנועד לנו כאן באזור״.

הנה כך, משהתברר שבישראל לא התחלף השלטון ובטורקיה גם כן לא מסתמן איזשהו חילוף דרמטי בצמרת, נראה שנוכח שלל האתגרים האזוריים שתי הממשלות יאלצו בסופו של דבר להתפשר וללמוד לחיות בדו-קיום.