אווירת מערכת הבחירות שהולכת ומשתלטת על השיח הציבורי בישראל השפיעה על ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו גם בזירה הטורקית. במשך תקופה ארוכה נתניהו גזר על עצמו שתיקה, ונמנע במכוון מלהתייחס לאמירות הבוטות נגדו ונגד מדינת ישראל של נשיא טורקיה, רג׳פ טאיפ ארדואן. כעת נראה, כי הוא החליט שהמשך מדיניות ההבלגה עשוי להיתפש כחולשה בעיניי ציבור הבוחרים, ושהמדיניות הזו מספקת חומר ניגוח בידי מתחריו הפוליטיים בימין.

גם הפעם נתניהו הבליג מיד לאחר שנשיא טורקיה גינה את השתתפותו במצעד נגד הטרור בפאריס [11 בינואר] ושאל: "איך אדם שעומד בראש מדינת טרור, ורצח 2,500 אנשים בעזה, יכול להניף את ידו [בפאריס]?" שר החוץ אביגדור ליברמן, לעומתו, מיהר להיגרר אחרי עולם המושגים והדמגוגיה של ארדואן. בנאום בפני שגרירי ישראל שקיים בירושלים [14 בינואר] כינה את נשיא טורקיה ״בריון שכונתי ואנטישמי״, והאשים את אירופה בכך ש״שתיקת הכבשים של אירופה המתורבתת, אירופה של פוליטיקלי קורקט, כלפי...כמו ארדואן וחבורתו, מחזירה אותנו למציאות של שנות השלושים״.

דומה שדווקא הרטוריקה המתלהמת מבית היא שגרמה לנתניהו להחליט שהפעם הוא לא יישאר חייב. בתום פגישה עם חברי אייפא״ק, השדולה למען ישראל בקונגרס האמריקאי [14 בינואר], ראש הממשלה דרש מהעולם, לראשונה באופן פומבי, לגנות את דבריו של ארדואן ולהתנער מהם. נתניהו אף קשר בין הגינוי המתבקש לבין המלחמה בטרור, והדגיש שהיא ״לא תצליח אם היא תמשיך להתבסס על צביעות״.

לא במקרה בחר נתניהו את הפגישה עם אנשי אייפא״ק כדי להגיב להשתלחויות של ארדואן. גורם מדיני בכיר בירושלים הדגיש באוזניי ש״הקונגרס החדש שיושבע השבוע בוושינגטון הוא הרבה פחות ידידותי לטורקיה מכל הקונגרסים שנבחרו בכהונות האחרונות״. זו אמירה שאיום מרומז בצדה, שכן ב-24 באפריל השנה יציינו הארמנים מאה שנים לתחילתו של ה״פשע הגדול״ - רצח העם שביצעו לטענתם הטורקים העותמנים בבני העם הארמני.