מבצע "צוק חניתה" – להגנת הגליל המערבי

ב-12 במארס 2002 חדרו שני מחבלים שהגיעו מלבנון לשטח ישראל באמצעות דילוג מעל גדר הגבול באמצעות "סולם טרפז", מתקן משוכלל שמסוגל לאפשר ללוחמים לצלוח גדר מבלי שנגעו בה, ובכך לשמור על גורם ההפתעה (נגיעה בגדר משדרת התראה לחמ"ל הישראלי, שמקפיץ מיד את לוחמי צה"ל לעבר המקום). "סולם טרפז" הוא מתקן השוקל בין 150 ל-200 ק"ג, והמחבלים הצליחו לגרור אותו איכשהו עד הגדר, להציב אותו, לעבור את הגדר, להסתיר אותו בשטח ישראל ולהתמקם על גבעה החולשת על צומת דרכים סמוך לקיבוץ הישראלי מצובה. שם, הם פתחו באש על כלי רכב ואזרחים ישראלים שנקלעו לאזור, הצליחו להרוג שישה ישראלים, ביניהם קצין צה"ל בדרגת סרן, ולפצוע עוד כמה ישראלים נוספים, בטרם חוסלו.

13 שנה בדיוק חלפו מאז. הפיגוע ההוא יוחס על ידי ישראל לחיזבאללה, למרות שהארגון התנער ממנו (את האחריות נטל הג'יהאד האסלאמי). היום, מצהיר חסן נסראללה בגלוי, שבעימות הבא מול ישראל חיזבאללה יכבוש חלקים מהגליל הישראלי. האזהרה הזו, שלוקה ביומרנות מופלגת, נלקחת ברצינות בצד הישראלי של הגבול. חיזבאללה לא יכול לגבור על ישראל או לכבוש אותה, אבל עם שימוש נכון באלמנט הפתעה, ריכוז כוח ומאמץ ותכנון מדוקדקים, יוכל חיזבאללה בעימות הבא להשתלט על יישוב ישראלי קטן או אפילו על כמה בתים בפאתי יישוב כזה, לפרק זמן מסוים, שנע בין כמה דקות לכמה שעות, עד שיושמד.

מהלך כזה יהדהד ברחבי המזרח התיכון כאירוע אסטרטגי. הפעם האחרונה בה הפסידה ישראל יישובים לטובת יריב ערבי, ולו לפרק זמן מוגבל, הייתה במלחמת העצמאות בשנת 1948. במלחמת יום הכיפורים פינתה ישראל ביוזמתה את היישובים ברמת הגולן, והצליחה להשתלט לאחר כמה ימים על כל שטחי הרמה בחזרה, ואחר כך לפלוש לתוך סוריה. השתלטות על יישוב ישראלי בגליל בידי חיזבאללה תהווה תקדים והישג מורלי ואסטרטגי עצום לנסראללה, גם אם היא תסתיים בגירוש או חיסול המשתלטים.

קצינים ישראלים בכירים בחזית הצפון מודעים לאפשרות הזו. אי אפשר, הם אומרים, להגן על כל נקודה בכל זמן נתון. הגזרה ארוכה, מתפתלת ומאתגרת. לחיזבאללה יכולות קומנדו לא מבוטלות וכמה יחידות שמסוגלות לחצות את קו הגבול בהפתעה, מבלי שיתגלו מראש. במצב כזה, מכיוון שצה"ל לא יכול להיות בכל מקום כל הזמן, הם בהחלט מסוגלים לקחת יישוב קטן או שכונה בפאתי יישוב לפרק זמן מסוים, אומרים הקצינים. אז מה עושים?

גזרה פגיעה נחשבת זו שבין קיבוץ חניתה והעיירה שלומי, בחלק המערבי של הקו הכחול, המפריד בין ישראל ללבנון, קילומטרים ספורים מהים התיכון. במקום הזה בדיוק חדרו המחבלים ההם בשנת 2002, בדרכם לפיגוע בצומת מצובה. קיבוץ חניתה יושב על קו הגבול ממש, בשיאו של רכס שנמשך לרוחב החזית, עד ראש הנקרה על חוף הים. ממול, במרחק של כמה מאות מטרים, רכס מקביל בשטח הלבנוני, ממנו צופים אנשי חיזבאללה. בין שני הרכסים מפריד ואדי קטעיה, עמק תלול מאוד המכוסה צמחיה עבותה. מחבלים שרוצים לחצות את הגבול באזור, יכולים לעשות את זה בקלות יחסית. היער הסמיך המכסה את הוואדי מאפשר להם להסתתר ולנוע מבלי להתגלות. הם צריכים להמתין לרגע הנכון, לחצות את הגדר, והם נוגעים בבית הקיצוני של חניתה, הנמצא מטרים ספורים ממנה.

בשבועות האחרונים הוכרז השטח שבין גדר הגבול בצד הישראלי לבין הקו הכחול (הגבול עצמו) כשטח צבאי סגור. כוחות גדולים של צה"ל, כולל טנקי מרכבה וגדוד מחטיבת חי"ר איכותית, נמצאים בכוננות. במורד הוואדי, על צלע ההר, אפשר לזהות בין שישה לשמונה באגרים ענקיים שמכרסמים, בעוצמה אדירה, את קירות המתלול. העבודות נמשכות כבר שבועות ארוכים, ויימשכו עוד זמן מה. מה שצה"ל עושה, בהשקעה אדירה, זה משנה את התוואי הטופוגרפי. ישראל מייצרת מצוק תלול שיגן על חניתה ושלומי ויהפוך את החדירה לתחומה באזור הזה למבצע לוגיסטי בלתי אפשרי. הסוד הוא, מסבירים גורמי ביטחון ישראלים, להפוך את הקרקע ליתרון אסטרטגי. זה מה שאנחנו עושים.

את התשתית העיקרית הניח שם הטבע. ואדי קטעיה עמוק, קירותיו תלולים והופכים את הטיפוס מהקרקעית לעבר הגבול הישראלי למבצע לא קל. ישראל מגלחת עכשיו את כל הצמחייה העבותה המכסה את המתלול בצד שלה באמצעות בולדוזרים, ואז מכרסמת את המתלול החשוף והופכת אותו לצוק, בזווית כמעט ישרה. הצוק הזה יתנשא, בעצם, מתחתית הוואדי לגובה עצום. כדי לחצות אותו, יצטרכו לוחמי חיזבאללה לעשות סנפלינג או לצנוח מהשמיים. המצב יאפשר לצה"ל להיערך בהתאם, ולהקטין את אורכה הבלתי אפשרי של הגזרה.

בצה"ל מודעים לעובדה שכל מכשול, קרקעי או מלאכותי, הוא בר צליחה. הם לא רואים בצוק חניתה החדש תעודת ביטוח. כשיושלמו העבודות בגזרה הזו, יטפל צה"ל בגזרות נוספות. תוואי הקרקע לאורך הקו הכחול יאפשרו לו לשחק עם הטופוגרפיה ולהפוך אותה לכלי הגנתי. זה יעלה הון, וכבר עכשיו התקציב הנאמד לבניית צוק חניתה גדול יותר מתקציבה של האוגדה כולה, אבל ההשקעה הזו תשלם את עצמה בבוא העת, ובגדול. כך מאמינים בצה"ל.

חיזבאללה מודע לפעילות צה"ל. בשבועות הראשונים לא ידע איך להגיב ובמה מדובר. אחר כך המראות לא הותירו מקום לספק. מעברו השני של הגבול נרשמת תנועה ערה וצפופה של ג'יפים לבנים של כוח האו"ם, המחזיק בקו הגבול הרגיש הזה. שני הצדדים בוחנים זה את מעשיו של זה בדריכות. לשניהם ברור, שמדובר בהכנות למערכה הבאה.

מתי תפרוץ המערכה הבאה? כרגע, היא נראית רחוקה. פניו של חיזבאללה, אומרים בצה"ל, נשואות מזרחה. הוא פרוס בתוך סוריה עם אלפי לוחמים, הוא קבר בשנתיים האחרונות מאות לוחמים, יש לו חזית בצפון לבנון מול דאע"ש, יש לו חזית בתוך ביירות ויש לו חזית פנימית בפוליטיקה הלבנונית המסובכת. חיזבאללה יודע, אומר קצין ישראלי בכיר, את עלות השתלטותו הפוטנציאלית על הבית הקיצוני בחניתה לכמה שעות. הבית הזה שווה בסביבות 200 אלף דולר, אבל משמעות נפילתו לידי חיזבאללה לפרק זמן קצר תהיה הרס של בסביבות 20 מיליארד דולר בלבנון. אני לא בטוח שזה שווה את המאמץ, הוסיף.