המחסומים נופלים, והישראלים פחות נאמנים למפלגות

לביקור הפתע של ראש הממשלה בנימין נתניהו ביום שני (9 במארס) בשוק מחנה יהודה בירושלים, בדרך כלל אחד ממעוזי הליכוד, הייתה מטרה אחת: החזרתם הביתה של הליכודניקים הוותיקים, שמרביתם נטשו למפלגת כולנו של משה כחלון.

שש שנים חלפו מאז ביקר נתניהו בשוק בפעם האחרונה. אז הוא עוד היה יו"ר האופוזיציה. כעת, בישורת האחרונה של המרוץ הקשה לכהונה רביעית בראשות הממשלה, הוא שב למשבצת של מחזר נלהב אחרי מה שאמור להיות בסיס האלקטורט של הליכוד. חמוש בח"כ מירי רגב - הקלף שלו מול אוכלוסיות עממיות מזרחיות - ראש הממשלה ניסה לקושש קולות שבעבר הלא רחוק נחשבו לקולות בטוחים, כאלה שגם אם כעסו על המפלגה, ברגע האמת שלשלו את הפתק "מחל" בקלפי.

ייתכן שהגיחה הזאת לשוק החזירה קהל בוחרים מסוים לליכוד, אבל גם נתניהו, שאין פוליטיקאי בקיא ממנו בקריאת סקרים, יודע שלא מדובר במספרים גדולים. ועדיין, כל מאמץ קטן ראוי מבחינתו בשלב הזה, בדיוק כפי שנאומו השנוי במחלוקת בקונגרס [3 במארס] עצר את הדימום, ועל פי הסקרים החזיר לליכוד בין מנדט אחד לשניים.

על פי הסקרים לקראת הבחירות בשבוע הבא (17 במארס), אין בינתיים אף מפלגה שחוצה את רף 25 המנדטים. שתי המפלגות המובילות - המחנה הציוני והליכוד - נמצאות כבר שבועות ארוכים בסוג של שוויון עם יתרון קל לראשונה. כל שינוי קל בדפוסי ההצבעה עשוי לקבוע מי תסיים את הבחירות כמפלגה הגדולה ביותר, מה שעשוי לתת לה יתרון מסוים בניסיון להרכיב הממשלה. לכן, מעניין לעקוב אחר המסרים, הכנסים והביקורים של יו"ר הליכוד בימים האלה. הם מראים בדיוק מהיכן הוא מקווה לאסוף עוד קולות במלחמת החפירות הזאת.

כשנתניהו מסתובב בשוק, אפשר להבין שהליכוד ספג פגיעה קשה – ואולי אף קריטית – מתנועת הקולות אל עבר כחלון. הקמפיין של כולנו, "אוהבים את הליכוד - מצביעים כחלון", נועד להקל רגשית על הבוחרים ששוקלים לא להצביע לליכוד, מה שנתפס לעתים כבגידה או כהפרה של מסורת משפחתית ארוכת שנים. גם הזהות של כחלון, מזרחי שגדל בליכוד, מסייעת להם לעשות את הצעד הזה.

אולם לנתניהו יש עוד קרבות לנהל. אחד מהם הוא מול הבית היהודי בראשות נפתלי בנט - המפלגה שבמובנים רבים היא האחות הקטנה של הליכוד, בכל מה שקשור לאידאולוגיה המדינית-ימנית שלה. זו הסיבה שנתניהו ביקר בהתנחלויות עלי ומעלה אדומים בקמפיין הזה – כדי להחזיר מנדט או שניים מבנט הביתה.

זליגת האלקטורט המסורתי של הליכוד למפלגות בתוך גוש הימין או למפלגת כחלון החברתית, היא תמונת ראי של מה שמתחולל בצד השני של המפה הפוליטית. מפלגת המחנה הציוני, שהוקמה לקראת הבחירות על בסיס מפלגת העבודה, מנסה להחזיר אליה את הקולות הטבעיים שלה שנמצאים כרגע ביש עתיד בראשות יאיר לפיד, שהוא חברתי בעיקרו. מצד שני היא ממשיכה לפעול כדי לנגוס בקולות של מרצ, מפלגת השמאל המדיני הוותיקה.

במצב הזה במערכת הבחירות אנו צפויים לראות תנודתיות גבוהה בתוך הגושים ואפילו בין הגושים. לתופעה הזאת נהוג לקרוא "חולות נודדים"- אלקטורט שאין לו נאמנות מפלגתית והוא מחליף את ביתו הפוליטי, לעתים כמה פעמים במערכת בחירות אחת. בחירות 2013, שבהן יאיר לפיד השיג 19 מנדטים, הביאו היטב את התופעה הזאת לידי ביטוי, ולכן ניתן להתייחס אליהן כאל קו פרשת המים. אף שבבוקר שאחרי הבחירות האלה הפרשנים נטו להאשים את הסוקרים, צריך לזכור שלסוקרים היו גם נסיבות מקלות. קשה מאוד לדייק כשיש נדידה כל כך תזזיתית של מצביעים.

המשימה שמוטלת על הסוקרים היא מורכבת ומסובכת - גם בגלל שהדור הצעיר, בני ה-30 ומטה, נחשב לאלקטורט חמקמק בסקרים. זו קבוצה קשה למדידה מכמה סיבות: היא פחות נגישה עבור מכוני המחקר כי היא בדרך כלל אינה מחזיקה בטלפונים קוויים, אלא רק סלולריים, ובעיקר היא נעדרת נאמנות מפלגתית. בעבר הלא רחוק, מכוני הסקרים פילחו את הקולות הצפים באמצעות שאלות כמו "למי הצבעת בפעם הקודמת", "מה הוא מוצאך" ו"היכן אתה מתגורר". כיום, בעיקר עבור מצביעים צעירים, השאלות הללו חסרות חשיבות כמעט.

ד"ר מנחם לזר ממכון "פאנלס פוליטיקס", הסוקר של ערוץ הכנסת ומעריב, מסביר בשיחה עם אל-מוניטור כי המאפיין הבולט ביותר של דפוסי ההצבעה של הישראלים בשנים האחרונות, שרק ילך ויגבר, הוא העדר נאמנות מפלגתית. ההצבעה היא בעיקר "לגופו של עניין ולגופו של אדם". לדבריו, הפעולות האחרונות שנעשות בימין ובשמאל לגיוס מצביעים הן בעלות השפעה רבה. "גם אם זה מחזק את המשוכנעים זה עוזר, כי כל מנדט קובע", הוא אומר, "דווקא במצב של 'חולות נודדים' אתה צריך לפעול כדי לייצב אותם אצלך. לכן הנסיעה של נתניהו לוושינגטון השיגה את יעדה הפוליטי. ראינו בסקרים שהוא בלם מגמה של ירידה, וזה לא טריוויאלי, כי אנחנו יודעים שהרבה יותר קשה להחזיר אנשים שכבר עזבו".

על יכולתם של הסקרים לדייק במציאות שבה דפוסי ההצבעה דינמיים יותר, הוא מסביר: "בבחירות 2013 העלייה של לפיד קרתה בארבעה הימים האחרונים כשכבר אסור היה לפרסם סקרים. ראינו את זה, בכל יום שעבר הוא פשוט גדל. אני מעריך שככל שנתקרב למועד הבחירות וביום הבחירות נוכל להיות קרובים. יש עדיין חוסר ודאות בנוגע למפלגה הערבית, שיכולה לשנות את חלוקת המנדטים. במידה שאחוז ההצבעה במגזר הערבי יעלה באופן דרסטי, הם יכולים לגרום לכך שמפלגות כמו מרצ בשמאל ואלי ישי בימין לא יעברו את אחוז החסימה. כרגע אנחנו מזהים התחזקות של כוונת ההצבעה במגזר, אבל לא יכולים להעריך לאן זה יגיע. אם הם יגיעו ל-15 מנדטים זה בפירוש יכול להשפיע על המפה הפוליטית".