נתניהו חי בסרט הוליוודי

  בנימין נתניהו תמרן את עצמו, כמו תמיד, למלכוד מסוכן. אם יירד מהעץ עכשיו, יתקפל ויבטל את הופעתו בפני שני בתי הקונגרס בחודש הבא [3 במארס], יהפוך ללעג וקלס בזירה הפוליטית הישראלית. אם ידבק בתכנית המקורית ויתעקש להגיע, על אפם וחמתם של כמעט כולם, הוא עלול לרסק באופן סופי את היחסים עם הממשל ולארגן לעצמו פעולות עונשין מיידיות. נכון לעכשיו, נתניהו ממשיך להתעקש. זאת, למרות שאחת ממנהיגות "המחנה הציוני", חברת הכנסת שלי יחימוביץ', אמרה לי ביום שבת האחרון [7 בפברואר] שאם נתניהו ישנה את דעתו ויוותר על הנאום בקונגרס, מפלגתה מבטיחה לא לתקוף אותו ולא ללעוג לו.

בינתיים, אתמול [9 בפברואר] קיבל העימות בין נתניהו לברק אובמה ממדים הוליוודיים, כששני האישים נשאו דברים בפומבי כמעט במקביל. האחד, נתניהו, באירוע בחירות של הליכוד. השני, אובמה, במסיבת עיתונאים עם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, בבית הלבן.

בעוד נתניהו מכריז כי הוא נחוש להגיע לוושינגטון ולנאום בפני הקונגרס והעם האמריקאי ב-3 במארס, וכי מתגבש הסכם רע עם איראן ויש מי שעוסקים בפרוטוקול, אמר אובמה על אותה כוונה של נתניהו: מה החיפזון? אלא אם כן אתה חושב שאין סיכוי להגיע להסכם, או שאפילו לא צריך לבחון את זה. אני לא מקבל את זה. אובמה הוסיף כי לא יפגוש את נתניהו במהלך הביקור כי קיים נוהג ש"לא נפגשים עם מנהיג זר בסמוך לבחירות בארצו. כמה שאני אוהב את אנגלה", הוסיף אובמה, "לא הייתי מקבל אותה לפגישה שבועיים לפני הבחירות שלה. אני מניח שהיא גם לא הייתה מבקשת".

מוקדם יותר באותו יום פרסמה סוכנות הידיעות "רויטרס" כי נבדקת אפשרות לערוך שינויים בנאומו של נתניהו, דוגמת קיום האירוע בדלתיים סגורות ללא סיקור תקשורתי כדי להרגיע את האווירה ולהקטין את ההתעניינות והמהומה סביב האירוע. הדיווח הזה הוכחש, אבל אין ספק שבסביבתו של נתניהו כבר מודעים לעוצמת הנזק שגורמת היוזמה הזו, שהחלה בהזמנה מטעמו של ג'ון ביינר הרפובליקני, מאחורי גבו של הממשל. כרגע עדיין יש לצדו של נתניהו כמה גורמים שפויים שמנסים להשיג סולם, שיאפשר לביבי לוותר על נעיצת הסכין הסופית בגבו של אובמה ולרדת מהנאום בקונגרס ירידה אלגנטית. הבעיה היא, שוויתור על הביקור המתריס בקונגרס יועיל אולי ליחסי ישראל-ארה"ב, אבל יזיק לסיכוייו של נתניהו בבחירות.

חשוב להבין את ההקשר הפוליטי. נתניהו הוא אמן האשליות. הוא בנה עלילה הוליוודית בה הוא סוג של "סופרמן" שבא להציל את עם ישראל, וגם את העולם, מהרשעים שזוממים נגדו. הנאום הזה, מול הקונגרס, יוצג בישראל כהתייצבותו של בנימין נתניהו בשם העולם החופשי מול ה"חלשים והנרפים", זאת אומרת הנשיא אובמה, המחפשים כניעה לאיראן.

מאז שהעלה ביבי את הנושא האיראני מחדש לראש סדר היום בישראל, הוא זינק בסקרים, מחק את היתרון הקל של הרצוג ולבני ונחשב, שוב, לבעל הסיכויים הטובים ביותר לנצח את הבחירות. מצדו, היחסים עם אובמה יכולים לעלות בעשן השמיימה. הבעיה עם נתניהו היא, שלפחות כרגע ניצחונו בבחירות הוא אינטרס עליון מבחינתו, שגובר על כל האחרים. כן, גם על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, גם על הסיכוי (הקלוש) לשקם משהו באמון בינו לבין אובמה, גם על הסיכויים להשיג בסופו של דבר את שני השלישים בקונגרס כדי לגבור על וטו של הנשיא [בהצבעה על סנקציות נגד איראן].

מאז פרסום ההזמנה של נתניהו לנאום בפני שני בתי הקונגרס, הסיכויים להשיג רוב כזה נחלשו, לא התחזקו. אבל את זה חלק מהציבור בישראל לא מבין. נותנים להם פרזנטור נחוש, רהוט וכריזמטי, המתריס מול כל העולם ומתייצב נגד הרוע האולטימטיבי, והם לוקחים.

ביום שלישי בבוקר [10 בפברואר], בשיחה סגורה, אמר לי שר בכיר וחבר קבינט מצומצם את הדברים הבאים: "אין ספק שנתניהו צודק עניינית בעמדתו כלפי ההסכם המתגבש עם איראן, אבל בפועל הוא עושה הכל כדי להכשיל אותנו. הוא פועל בציניות, ממניעים פוליטיים, וגורם נזק עצום לעניין עצמו וליחסים עם ארה"ב". שאלתי אותו מדוע הוא לא מותח ביקורת על ראש הממשלה בפומבי. "פוליטית זה בלתי אפשרי עכשיו", אמר, "הוא הצליח לייצר מצג שווא ציבורי ואנחנו לפני בחירות".

השבועות האחרונים בקמפיין הבחירות בישראל היו תזזיתיים באופן חסר תקדים. ביום שני [9 בפברואר] החליט נתניהו לעשות מעשה חסר תקדים והסתער, אישית, על המו"ל הישראלי החשוב ביותר, ארנון (נוני) מוזס, שבבעלותו קבוצת תקשורת רבת עוצמה, בראשה העיתון "ידיעות אחרונות" והאתר הפופולארי "ynet".

בפוסט נזעם בפייסבוק האשים נתניהו את מוזס ב"ניסיון להפילו" ובניסיון לסגור את "ישראל היום", החינמון המזוהה עמו (וממומן על ידי פטרונו שלדון אדלסון). באותו בוקר עלה לשידור רדיו ב"קול ישראל" נחום ברנע, בכיר פרשני "ידיעות אחרונות", והודיע כי ראש הממשלה נתניהו "זקוק לאשפוז" וכי "משהו לקוי בשיקול הדעת שלו".

שיקול הדעת של נתניהו מהווה נושא "חם" לשיחה במקומות רבים נוספים. במערכת הביטחון, למשל, שם מביטים בכירים רבים בעיניים כלות בנזק שגורם נתניהו ליחסים עם ארה"ב. גם במשרד החוץ לא חסרים פקידים בכירים שעומדים נדהמים מול האמוק שתקף את נתניהו, שהריח עד לפני שבועיים הפסד מתקרב בבחירות והחל "להתפרע". במגעים חשאיים שמתקיימים בשבועות האחרונים בין גורמים ישראלים בכירים לבין גורמים אמריקאים, חוזרים האמריקאים פעם אחר פעם על ההסבר: "ההסכם עם איראן לא סגור. הפערים גדולים. אין שום דחיפות בהגעה לוושינגטון עכשיו. אין לנו מושג מאיפה אתם לוקחים את ההערכה כי החתימה קרובה והעסקה הושלמה. לא היו דברים מעולם".

המודיעין הישראלי, עם זאת, פסימי יותר. אגף המודיעין של צה"ל מתריע כי המעצמות ואיראן עלולות להגיע ל"הסכם רע" בתוך שבועות. המוסד הישראלי ספקן יותר, אך גם שם נרשמת דאגה. במשרד החוץ סבורים, לעומת זאת, שההסכם רחוק, עדיין. כל הגופים האלה מאוחדים בדאגה עמוקה למה שקורה ליחסים עם ארה"ב, לשיאי השפל שנשברים מדי יום מחדש, לנתק המוחלט בין הבית הלבן ללשכת ראש הממשלה, למחירים הכבדים שישראל עלולה לשלם בשנתיים שנותרו לאובמה, על "סדרת החינוך" שביבי מעביר עכשיו את נשיא ארצות הברית של אמריקה.

האמריקאים, לעומת זאת, מביטים על המתרחש ולא לגמרי מאמינים למראה עיניהם. נכון לעכשיו, המאמץ האמריקאי מתמקד בניסיון "לשבור את הציר העובר בין אדלסון, דרמר וביינר". ישראל כבר קיבלה רמיזות לכך, שאם היא מעוניינת שהשגריר שלה יקבל דריסת רגל בבית הלבן, היא תיאלץ להחליף אותו.

נתניהו לא מעלה על דעתו להחליף את רון דרמר, ללא אישור מפורש של אדונו האמיתי, איל ההימורים שלדון אדלסון. נכון לעכשיו, כדי להעביר מסרים לבית הלבן צריך נתניהו להשתמש ביועץ לביטחון לאומי, איש המוסד יוסי כהן, או בפרקליטו האישי עו"ד יצחק מולכו. היום, בניגוד לעבר, גם שני אלה לא נחשבים רצויים בבית הלבן, אבל כשאין ברירה משתמשים בהם.

"נכון לעכשיו", אמר לי השבוע גורם ביטחוני ישראלי בכיר, "בכל הקשור ליחסים עם אמריקה, התחלפנו עם איראן. הפכנו ל'ילד הרע', בעוד מול איראן יש לאמריקאים לפחות סוג של תקווה לגבי העתיד".

האמירה הזו מוגזמת מאוד, כמובן. היחסים הביטחוניים בין ישראל לארה"ב נחשבים, עדיין, להדוקים ביותר, אבל בכל הקשור לצד הפרסונלי, החיבור בין המנהיגים ושיתוף הפעולה המדיני נראים בערך כמו העיירה כובאני. הריסות מפויחות, יריבים מותשים ועתיד קודר.

אם נתניהו ינצח את הבחירות בישראל ב-17 במארס, והסיכויים שזה יקרה כרגע גבוהים מאוד, יתברר שכל זה היה רק הפרומו. הדו-קרב בינו לבין ברק אובמה עלול להסלים לכדי מלחמה כוללת.