האתגרים של העיתונאיות באיראן

למרות הלחץ שמפעילה הממשלה האיראנית על עיתונאים ועל נשים, צמח בשנים האחרונות מספר הנשים חברות המערכת בעיתונים איראנים. עם זאת, אפלייתן של הנשים מצד עמיתיהן הגברים הייתה ועודנה בעיה רצינית.

אין נתונים סטטיסטיים מדויקים על עיתונאים איראניים בכלל ועל עיתונאיות בפרט. על פי משרד התרבות וההכוונה האיסלאמית, נכון למארס 2010 פעלו באיראן 8,044 עיתונאים, 3,455 (42 אחוז) מהן נשים.

מספר העיתונאיות האיראניות עלה משמעותית בעשרים השנים האחרונות. מסקר שבוצע ב-1992 עולה כי מתוך 2,145 העיתונאים שהיו אז באיראן, רק 278 (13 אחוז) היו נשים.

כמה עיתונאים אפילו סיפרו לאל-מוניטור שבמערכות העיתונים הדוגלים ברפורמות, מעל מחצית מחברות המערכת הן נשים. חברת מערכת באחד העיתונים הבולטים ביותר שתומכים ברפורמות אמרה לאל-מוניטור: "אני חושבת ש-70-60 אחוז מחברי המערכת בעיתונים התומכים ברפורמות הם נשים".

לעורכות ולעיתונאיות שמורים היום תפקידים בכירים בעיתונות הכתובה. ביומון שארק, לדוגמה, נשים עורכות את המדור הבינלאומי, וכן את מדורי החברה והספרות. בעיתון איתימאד, כמעט מחצית מחברי המערכת הם נשים. בעיתון Ghanoon Daily ובירחון אנדישה פויה - כתב-עת אינטלקטואלי מהבולטים במדינה - נשים הן סגניות העורך הראשי. שאהלה שרקט, מהעיתונאיות המנוסות ביותר באיראן, משמשת עורכת ראשית בשבועון Zanan-e Emrooz, הפועל למען זכויות נשים. באורח דומה, גם בכתבי העת הבאים מכהנות עורכות: בירחון איראן א-פארדה; בכתב-העת נשיונל רליג'יוס פארטי המנוהל בידי מלי מזהבי, ארגון אופוזיציה בולט; וגם בירחון האמנות סינמה אדאביאט.

לעיתונאיות יש נוכחות בולטת גם בכתבי-עת שמרניים כמו השבועון "Mosalas", שמעסיק אישה כעורכת המדור הבינלאומי ועובדות בו שבע נשים נוספות מתוך 20 חברי המערכת.

לעיתונאיות יש נוכחות בולטת גם בכתבי-עת שמרניים כמו השבועון מוסאלאס, שמעסיק אישה כעורכת המדור הבינלאומי. מבין 20 חברי המערכת שם, שבע הן נשים.

מרצה לתקשורת באוניברסיטת סורה בטהרן סיפר לאל-מוניטור שכ-80 אחוז מהסטודנטים שלו הם נשים. הוא מאמין שיש גורמים חברתיים וכלכליים שדוחפים את נשות איראן לכיוון המקצוע. "באיראן, עיתונאות היא מקצוע שההכנסה בו נמוכה ואין ביטחון תעסוקתי", אמר. "הדברים הללו אינם חיוניים לנשים, אבל כן לגברים. אני מכיר עיתונאים רבים שעזבו את המקצוע לאחר שהתחתנו. מצד שני, ישנן נשים רבות שמחפשות לעצמן מעמד חברתי, גם אם ההכנסה שבצדו נמוכה. דרך העיתונאות הן משיגות את יעדן".

קיים אמנם איזון מגדרי יחסי בתנאי ההעסקה שמציעים עיתונים איראניים, אך נשים מודות גם היום שניצבים בפניהן מכשולים.

עיתונאית מהיומון הרפורמיסטי "Ebtekar Daily" סיפרה לאל-מוניטור בעילום שם: "מספרן של העיתונאיות במערכות העיתונים גדל משמעותית, אך בנושאים רגישים כוחן מוגבל מאוד. את מאמרי המערכת, לדוגמה, כותבות העורכות רק פעם בחודש או חודשיים. ברוב המקרים נותנים לנו להכין כתבות מהשטח או דיווחים מקומיים. כך קורה שרובנו מספקות תוכן רק בתחום הבידור, או אייטמים על תקריות ואירועים מקומיים, ואת הראיונות החשובים מנהלים גברים בלבד. הם לא ישלחו אישה כדי לראיין את האייתוללה האשמי רפסנג'אני, לדוגמה. גם פרשנות פוליטית ודיפלומטית נכתבת על ידי גברים".

עוד היא מוסיפה ואומרת: "מספרן של המנהלות והעורכות גדל, אבל היחס בין נשים לגברים הוא עדיין נמוך מאוד. הייתי אומרת שהוא עומד על יחס של 1 ל-10".

עיתונאי בכיר ב"Etemad Daily" דוחה בביטול את הטענות לאפליה, אך מבלי דעת דווקא אישר שקיימת אפליה בעמדת הגברים כלפי עמיתותיהם. "אני יכול לומר מניסיון אישי, שנשים אינן מקדישות אנרגיה מספקת לנושאים תיאורטיים. הן קוראות פחות מהגברים ולא חוקרות נושאים לעומק. הן לא מקריבות את חייהן למען העבודה, רק מגיעות לרמת ידע מסוימת ונעצרות שם", אמר.

"אין לזה שום קשר למגדר. זה רק תירוץ. אף אחד אינו יכול לכתוב מאמר מערכת ללא ידע מעמיק... אבל אפשר לכתוב כתבה על שימוש בסמים גם עם ידע מוגבל. היו לנו כמה עורכות טובות ב-15-10 השנים האחרונות, כמו פרזאנה רוסטאי, ג'ילה באני יגהוב ושאדי סאדר, כך שזה לא עניין של אפליה. נשים פשוט אינן רציניות כמו הגברים בתפקידי ניהול, בנושאים תיאורטיים ובפרשנות. אני לא אומר שהשוביניזם יצא לגמרי מהתמונה, אני פשוט מאמין שזו לא הסיבה העיקרית".

עמדה זו קיבלה תהודה מצידה של עיתונאית ופעילה למען זכויות נשים. היא ביקשה להישאר בעילום שם, ואמרה לאל-מוניטור: "אני מאמינה שלא נוכל להתקדם יותר באמצעות פעילות פמיניסטית או במחאה נגד האפליה. עיתונאיות צריכות לקרוא יותר, לישון פחות ולעבוד קשה יותר כדי להגיע למעמד שווה לזה של הגברים".

גם בעיית ההטרדה המינית פוגעת בעיתונאיות. אחת מהן, המועסקת בסוכנות הידיעות Fars המקורבת למשמרות המהפכה האסלאמית של איראן, אומרת: "הם משלמים כאן יותר, אבל גם יש כאן הרבה יותר נעיצת מבטים מצד חברי המערכת הבכירים", אמרה.

"סביבת העבודה לא תמיד בטוחה מספיק עבור נשים", מודה מנהל בתחום התקשורת המקורב לממשל, "עיתונאים המנצלים לרעה את מעמדם כדי לממש את תשוקותיהם הלא מוסריות מונעים מנשים להתקדם, ולפעמים להפך, זה מוביל לקידום מפתיע ולא מקצועי".

על אף שילובן הגובר, כך נראה, של עיתונאיות רבות בתקשורת האיראנית, הן עדיין לא זוכות לייצוג הולם במדורים הפוליטיים והכלכליים, ושיעור הגברים בתפקידי ניהול במערכות העיתונים עדיין גבוה יותר. מטבע הדברים, הן מקוות שבעתיד יושג איזון.