הנשים המצטיינות של עיתונות הספורט בעזה

עזה - העיתונאית נלי אל-מסרי מסקרת את משחקי הכדורגל ברצועת עזה עוד משנת 2001, ונחשבת עיתונאית הספורט הראשונה בפלסטין.

מסרי בת ה-38 עבדה בעבר בכמה עיתונים פלסטיניים כמו אל-חיאת אל-ג'דידה וא-שארק הקטארי, וכן בתחנות רדיו כמו Al-Hurriya ו-Alwan. היא איננה רואה שום הבדל בין עיתונאי לבין עיתונאית המסקרים אירועי ספורט; מבחינתה, שניהם שואפים לסקר את הסיפור בהצלחה ולעשות עבודתם נאמנה.

כך סיפרה לאל-מוניטור: "לא נתקלתי בקשיים רבים, אף על פי שהייתי העיתונאית היחידה שלקחה יוזמה ועלתה למגרשים, בחברה שבבסיסה דוחה נשים בתפקידים ובתחומים לא-מסורתיים. אבל מה שעזר לי זו העובדה שצמחתי מתוך הספורט. אבא שלי שיחק בנבחרת [הכדורגל של] פלסטין בשנות השישים, ולאחר מכן היה מאמן כדורגל. ולכן, הנסיבות שלי מעט שונות מאלו של רוב העיתונאיות".

מסרי גם חברה בוועדת התקשורת של איגוד האתלטיקה במערב אסיה, וסגנית הנשיא של הוועדה לספורט נשים בוועד האולימפי של פלסטין. היא מקווה שעוד ועוד נשים יתחילו לסקר אירועי ספורט מתוך האיצטדיונים של פלסטין. לדבריה, היא חונכת עיתונאיות שהצטרפו לאחרונה לעיתונות הספורט, כדי להגביר את הנוכחות שלהן באיצטדיונים.

"הרגשתי שעיתונאיות, ובמיוחד הבוגרות הטריות, מתעניינות בספורט. כמה מהן התכתבו איתי. אני מאוד מקווה שארגוני תקשורת רבים בעזה ישקיעו יותר בעיתונות הספורט, כי זה חלק חשוב מאוד מהתקשורת הפלסטינית. אני תומכת בהתמקצעות של העיתונות בתחומי מומחיות ספציפים," אומרת מסרי.

למרות מספרן המצומצם של עיתונאיות הספורט ברצועת עזה, הן הפגינו יצירתיות רבה והגיעו לעמדות בכירות. עיתונאית הספורט תע'ריד אל-עמור מנהלת משנת 2012 את Alwan Sports Radio, תחנת הרדיו הראשונה בעזה שמתמחה בספורט  - אשר הושקה בספטמבר 2012.

עמור בת ה-37 החלה לעסוק בעיתונות ספורט עוד ב-2006, כשהגישה בבוקר את תוכנית הספורט של תחנת הרדיו הציבורית Alwan. היא הותירה את חותמה בקרב אוהדי הספורט של עזה כשסיקרה ופרשנה את מונדיאל 2010. כך סיפרה לאל-מוניטור: "אירחתי באולפן עיתונאי ספורט נוסף הידוע בסיקור טורנירים, והצגתי למאזינים את הממצאים שלו. החלום שלי התגשם כששדרגתי את הנוכחות שלי בתחום כמנהלת של Alwan Sports Radio בשנת 2012".

הקריירה של עמור זינקה לשיאים חדשים כשהתקבלה לעבודה ככתבת בערוץ הספורט הסעודי Al-Riyadiah בשנת 2014, שם היא מופיעה בטלוויזיה בלוויין - עוד פסגה מקצועית שהשכילה לכבוש.

"אני מבינה שאלו בעצם רק הצעדים הראשונים שלי," היא אומרת, ומוסיפה, "אני גם מנסה לשפוך אור על ההיבטים הנפלאים של כל ענפי הספורט בפלסטין".

חוסיין עליאן, נשיא התאגדות עיתונאי הספורט של פלסטין, סיפר לאל-מוניטור שרק 12 עיתונאיות חברות באיגוד, הכולל 110 עיתונאים בסך הכול.

לדברי עליאן, נעשים באיגוד מאמצים לעודד עיתונאיות נוספות להתמחות בעיתונות הספורט. היוזמה הראשונה הושקה ב-2012, אז ארגנו באיגוד קורסים מיוחדים בעיתונות ספורט לנשים בלבד. "חוץ מזה, שלחנו עיתונאיות להשתתף בקורסים אזוריים ובינלאומיים," אמר.

הוא הוסיף וציין כי בבחירות של 2010 לאיגוד עיתונאי הספורט הסתמן שינוי איכותני בתמיכה בעיתונאיות הספורט. "אחת מחברות האיגוד זכתה במספר הקולות הגבוה ביותר, ומונתה רשמית לאחראית על כל מה שקשור לעיתונאיות הספורט".

על פי עליאן, למרות העניין הרב בספורט ברצועת עזה ונוכחותן של עיתונאיות שהצליחו להתבלט בתחום, נראה שהמנהגים והמסורת עדיין חוסמים את דרכן. "בעיני רבים ברצועת עזה, עיתונאיות הספורט שונות מעמיתיהן הגברים. המבנה החברתי, השמרנות השבטית והמרכיב הדתי ברצועת עזה מגבילים מאוד את הסיקור שלהן בתחום הספורט," הסביר.

בשל קוצר הראייה של החברה בנוגע לנשים בעיתונות, ישנם ברצועת עזה גם כמה ערוצי תקשורת שמסרבים להעסיק עיתונאיות ספורט.

מנהל הערוץ Amwaj Sport, מאהר חאמיד, הדגיש שאיננו מחפש נוכחות של עיתונאיות ספורט בארגון שלו, החולש על ערוצי טלוויזיה ותחנות רדיו. הוא ייחס את היעדרן של עיתונאיות ספורט למחסור במועמדות, אף שרבות עובדות היום בארגוני תקשורת מתחרים.

חאמיד הוסיף ואמר לאל-מוניטור כי סיבה נוספת לכך שאינו מעסיק נשים היא שרוב האתלטים בכל ענפי הספורט הם גברים. "יש כמה עיתונאיות ספורט שנכנסו לתחום כי בערוצי הספורט הבינלאומיים היו זקוקים לאישה עיתונאית במקום לגבר. האחרות, שעובדות בערוצי הטלוויזיה הערביים בלוויין, הן עיתונאיות שאינן מתמחות דווקא בספורט," הסביר.

על אף המחסומים החברתיים והעובדה שארגוני תקשורת מסוימים אינם מעניקים הזדמנויות ממשיות לנשים, הצליחו כמה עיתונאיות מרצועת עזה להתחרות ברצינות בעמיתיהן הגברים על הסיקור בתחום הספורט.