במאמר יוצא דופן שפורסם החודש באל-מוניטור מספר עמיתי, העיתונאי העיראקי שכר כלכאל, על הדיון המחודש בקרב עיראקים-מוסלמים לגבי יהודי ארצם ותרומתם לתרבות ולחברה. הוא מזכיר כי שלטון מפלגת הבעת' (2003-1968) הטיל איסור מוחלט על עיון מחדש בסוגיית יחסו של הרוב המוסלמי לקהילה היהודית. רק בעשור האחרון מעיזים עיראקים להתבונן במבט ביקורתי בקורותיה של הקהילה שחיה בקרבם במשך כ-2,500, עד שנאלצה לנטוש את עיראק בבהלה בשנות ה-40 וה-50 של המאה שעברה.
בניגוד לדעה הרווחת בישראל, אזרחי עיראק אינם מטילים את כל האשמה על "פעולותיה המחתרתיות" של תנועה הציונית. ההיסטוריון ראשיד אל-חיון טוען כי כמה אנשי דת ערבים מילאו תפקיד מרכזי בגיבוש התוכנית לעזיבתם הכפויה של כ-150 אלף יהודים עיראקים. למחקר ההיסטורי היבש אולי תורמים סרטים וסדרות טלוויזיה שמספרים על תרומתה של הקהילה היהודית לתרבות המקומית. כלכאל מדווח כי השינוי התודעתי מחלחל גם אל מערכת המשפט וכי ב-2009 הצליחה אישה יהודייה-עיראקית להחזיר לעצמה את ביתה בבגדד, לאחר שזכתה בתביעה משפטית להחזרת רכוש שהוחרם כשאולצו היהודים להגר.
