באום אל פחם אין אווירת בחירות, הייאוש חריף מתמיד
בעוד המפלגות הערביות תוססות מעצם האפשרות שיתאחדו לרשימה אחת, האזרחים שאותם הן מבקשות לייצג כבר עייפים ממאבק באפליה ואינם מאמינים בשינוי.
באום אל פחם, העיר הערבית הגדולה בישראל, אין תחושה של בחירות באוויר. בעוד המפלגות הערביות תוססות ורוחשות מעצם האפשרות שיתאחדו לרשימה אחת כדי לגבור על העלאת אחוז החסימה, האזרחים שאותם הן מבקשות לייצג אדישים. בניגוד למה שמתרחש בעיר בזמנים מסעירים יותר, אין שלטי חוצות ברחובות ואין כתובות גרפיטי על הקירות. בבתי הקפה ובשוק, הבחירות מוזכרות רק כאנקדוטה עצובה. איש לא מאמין שהבחירות ישנו את המצב. להפך.
הבחירות שייערכו בעוד קצת יתר מחודשיים (17 במארס), ושעשויות להשפיע משמעותית על מעמדם של ערביי ישראל במדינה, לא באמת מעניינות אותם. אדישות זו המילה המתאימה ביותר לתאר את הקולות ששמעתי בעיר שהגעתי אליה השבוע (5 בינואר) כדי לחוש אם ערביי ישראל ישנו הפעם את אופן ההתנהגות האלקטורלית שלהם מאז בחירות 2001 - דפוס שנע בין חרם לחוסר עניין - וילכו להצביע.
