אכזבה בקהיר מהתנגדות ארה"ב ליוזמה הירדנית במועצת הביטחון

גורם במשרד החוץ המצרי סיפר לאל-מוניטור על האכזבה בקהיר מההחלטה האמריקאית לדחות  ב-31 בדצמבר את היוזמה הירדנית להכרה במדינת פלסטין במועצת הביטחון: "ארצות הברית כנראה לא מבינה עד כמה חשובה ההתקדמות בערוץ הפלסטיני להמשך השתתפותנו בקואליציה למלחמה במדינה האיסלאמית. יכולתנו לקחת חלק בקואליציה מוּנעת גם מהלך הרוח ברחוב - אבל את זה ארצות הברית כנראה מעולם לא באמת הבינה. המצרים, ובעיקר הנוער, עוקבים מדי יום ביומו אחר מצבם של אחיהם הפלסטינים בכיבוש הישראלי".

אכן, בכירים מצריים נרתמו גם הם למאמץ הירדני להגיע עם הצרפתים לנוסחת פשרה מוסכמת בפנייה למועצת הביטחון. לדברי אותו מקור בקהיר, ממשלתו חשה תסכול לנוכח הדחייה האמריקאית של ציר הזמן המוצע למימוש השיחות על בסיס קווי 67': "גם אנחנו וגם עמיתינו בירדן מרגישים שהממשל האמריקאי רוקד לצלילי החליל של בנימין נתניהו, על אף מדיניותו הנוגדת שלום".

המקור הוסיף וסיפר על התייעצויות שקיימו פקידים מצרים לאחרונה עם בכירים בליגה הערבית, אשר בהן נערך גם ניתוח מקיף של המצב הקשה מנקודת מבטן של מדינות ערב. מצד אחד, מצרים, ירדן, סעודיה ומדינות נוספות במפרץ הפרסי מהוות חלק ממחנה המערב במלחמה נגד הפונדמנטליזם, שאיפות הגרעין של איראן, דאע"ש והטרור של אל-קאעידה. מצד שני, לא קל להן לשווק את העמדה הזאת לאזרחים שלהן, במיוחד בירדן ובמצרים. לארגונים האיסלאמיים יש עדיין השפעה רבה על דעת הקהל שם. המערב, ובמיוחד ארצות הברית, מתויגים ומתועבים בדרך כלל כאנטי-ערביים ואנטי-מוסלמיים. ככל שהאמריקאים והאירופאים יצטיירו כמי שמקדמים את הסוגיה הטעונה רגשית של הכרה במדינת פלסטין, יהיה קל יותר למדינות ערב המתונות לשתף עמן פעולה גם בנושאים אסטרטגיים אחרים. זה תקף במיוחד לגבי העסקה הנרקמת עם איראן והמלחמה בדאע"ש. המקור המצרי אף הוסיף שהסוגיה המדוברת היא בראש ובראשונה הקואליציה המערבית, אף יותר מהתמיכה בפלסטינים.

לאחרונה התהדקו המגעים בין הנשיא המצרי עבד אל-פתאח א-סיסי לנשיא הפלסטיני אבו מאזן, וכן בין נציגים מטעמם; קהיר אף הציעה לשגר למדינת פלסטין העתידית כוחות צבא מצריים, במסגרת סידורי ביטחון אפשריים. אבל יותר מכל חשוב כנראה המאמץ הדיפלומטי האחרון של מצרים, של סעודיה ושל ירדן, אשר איחדו כוחות בניסיון לרסן את התמיכה הקטארית בטרור של חמאס. בקהיר ימשיכו להילחם בטרור של חמאס, ובה בעת גם ינסו אולי לקרב את ההנהגה הפוליטית של חמאס לקהיר. המקור המצרי סיכם ואמר שבאביב הקרוב יצטרך הציר הערבי הפרגמטי להחליט על אסטרטגיות עתידיות, בעיקר מתוך התחשבות באופייה של ממשלת ישראל העתידית ובמדיניות האמריקאית בסוגיית המדינה הפלסטינית בתקופה לאחר הבחירות.

בכיר ברשות הפלסטינית המקורב לאבו מאזן הדהד את האכזבה המצרית. יחד עם זאת, הוא הדגיש כי מלכתחילה לא היו להם ציפיות גבוהות מהצבעתה של ארצות הברית במועצת הביטחון, אף שהם מעוּדדים מהצבעתה של צרפת ואפילו מבריטניה, שנמנעה: "אנחנו רוצים להבהיר לישראל ולארצות הברית שנעשה כל מאמץ כדי לקרב את הקהילה הבינלאומית לעמדה חיובית ואקטיבית, כדי שנוכל לשים קץ לכיבוש הישראלי. הפעולות שנקטנו לאחר ההצבעה במועצת הביטחון, החתימה על אמנות בינלאומיות, כולל אמנת רומא המאפשרת לנו להצטרף לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג - כל אלה מצטרפות לכדי אינתיפאדה דיפלומטית".

בעיתוי הזה, הפלסטינים רואים בפעולות שכאלה מהלכים מועילים הרבה יותר מהתקוממות אלימה נגד הכיבוש. וגישה זו אף תהפוך אולי לאסטרטגיה ארוכת טווח, אם אחרי הבחירות של 17 במארס לא יעלה לשלטון בישראל פרטנר מעשי למשא ומתן. על פי אותו בכיר, עמוד השדרה של האסטרטגיה הזו הוא שיתוף פעולה פלסטיני עם מצרים, עם ירדן, עם סעודיה ועם הליגה הערבית. הוא הוסיף וטען בביטחון רב שהעולם הערבי לא יצטרף לעגלה הפרו-מערבית ללא הכרה במדינת פלסטין.

וכך, הפלסטינים משוכנעים כי כל עוד תימשך מדיניות ההתנחלויות הישראלית, חייב להימשך גם המאמץ הדיפלומטי מהצד הפלסטיני, עד שבסוף הם ינחלו הצלחה. ובמילותיו שלו: "נתניהו ובנט הם השגרירים הכי טובים שלנו".

במקביל, שוחח עם אל-מוניטור בכיר במשרד החוץ הצרפתי, שהביע סיפוק רב מההצבעה החיובית של צרפת במועצת הביטחון. הוא מאמין כי למקום שבו נמצאת היום צרפת יגיעו גם רוב מדינות האיחוד האירופי באביב הקרוב, אלא אם תצליח ארצות הברית להוביל לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים על בסיס קווי 67' ועם ציר זמן מוגדר למימוש השיחות (ולא ליישומו של הסכם, כפי שתובעים הפלסטינים).

ראש הממשלה נתניהו התגאה במפלה שנחלה ההצעה הירדנית, לאחר ששכנע את נשיאי ניגריה ורואנדה להימנע בהצבעה. נראה שאין שום חשיבה לטווח רחוק בלשכתו של ראש הממשלה - כי כל מעייניו נתונים לבחירות. אך העמדה המתגוננת הזו, המסתפקת בעמידה מול הפלסטינים ובסיכול של כל ניסיון ללחץ בינלאומי - משקפת במידה רבה את הדנ"א המדיני של ראש ממשלת ישראל. יוזמה מדינית - תיאום עם מדינות ערב הפרגמטיות ועם אירופה בנושא ההכרה במדינת פלסטין וחתירה לפתרון של שתי מדינות - איננה חלק מאוצר המילים הפוליטי של נתניהו, עם או בלי בחירות.