לסגור את הר הבית ליהודים

האינתיפאדה השלישית. מדברים עליה כבר יותר משנה. מאיימים שהנה הנה היא עומדת לפרוץ ועלולה להיות איומה ואלימה משתי קודמותיה. הערכות מצב תקופתיות בדרגי הפיקוד הבכיר של צה"ל הזהירו שהמצב הכלכלי הקשה, העדר אופק מדיני ותחושת התסכול והאין מוצא עלולים להיות זרז לה. הערכות השב"כ שפורסמו בשנה שעברה [2013] אף הצביעו על נתונים מדאיגים של תסיסה הולכת וגוברת בגדה, וציירו את דמותו של המפגע היחיד היוצא לבצע פיגוע בלי שעומדת מאחוריו תשתית ארגונית מחבקת. הערכות אלה אף הובילו להידוק שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית במטרה לאתר ולסכל את הניצנים הראשונים של ההתארגנות הטרוריסטית אם וכאשר אלה יופיעו בשטח.

אבל במערכת הביטחון בישראל לא שיערו כנראה שאינתיפאדה שלישית, מפניה הזהירו ולקראתה נערכו, תפרוץ דווקא בירושלים ובעוצמה שכזאת.

פיגוע הדריסה ביום רביעי [5 בנובמבר] ופיגוע הדריסה שבועיים לפני כן [22 באוקטובר], שגבו את חייהם של שלושה ישראלים וגרמו לפצועים רבים; כמו גם ניסיון ההתנקשות בפעיל הימין יהודה גליק [30 באוקטובר], מהבולטים בתנועת "נאמני הר הבית", אינם מותירים עוד מקום לספק. "אינתיפאדת אל אקצה" נוספת מתחוללת כעת, וירושלים היא הזירה והעילה גם יחד. או באופן מדויק יותר: הר הבית הוא המניע לפרוץ האינתיפאדה הנוכחית בירושלים. כך ניתן לפחות ללמוד מדברי קרוביהם של שני המפגעים שביצעו את פיגועי הדריסה האחרונים בעיר.

בני משפחתו ושכניו של עבד אל-רחמאן אל-שלודי מסילוואן, שביצע את פיגוע הדריסה בתחנת הרכבת בו נהרגו התינוקת חיה זיסל בראון וקארן ימימה מוסקרה, הסבירו לעיתונאים שבאו לשכונה [23 באוקטובר] כי דבר לא ירגיע את השטח כל עוד יעלו יהודים להר הבית.