גם בישראל, המורגלת במראות ומחזות קשים, מדובר באירוע חריג. בית כנסת בלב הבירה הישראלית נראה, ביום שלישי בבוקר [18 בנובמבר], כבית מטבחיים. "לרגע חשבתי שדאע''ש הגיעו לכאן", סיפר אחר-כך אחד מעדי הראיה המזועזעים. בית הכנסת "קהילת יעקב", שבמרכז שכונת הר-נוף בירושלים, היה שטוף דם. מתפללים שנרצחו היו מפוזרים סביב, בתוך שלוליות דם גדולות. פצועים, בדרגות חומרה שונות, היו מפוזרים אף הם, נאנקים מכאב. שני פרמדיקים ירושלמים, שהגיעו למקום עוד לפני כוחות הביטחון והחלו לטפל בפצועים, הותקפו אף הם בידי שני המחבלים הפלסטינים ביריות, ונמלטו. צעקות "אללה אכבר" נשמעו מתוך בית הכנסת, ללא הרף. האירוע נמשך פחות מחצי שעה. בסיומו היו שני המחבלים, בני דודים תושבי הכפר המזרח-ירושלמי ג'בל מוכבר, מוטלים מתים. סביבם היו גופותיהם של עוד ארבעה מתפללים יהודים, אחד מהם, הרב משה טברסקי, הוא ראש ישיבה בעיר. שוטר ישראלי נפצע באורח אנוש, שוטר נוסף נפגע באורח בינוני, מתפללים נוספים נפצעו פציעות קשות ביותר. שלושה מהנרצחים היו אזרחים אמריקאים. הרביעי היה יליד בריטניה. הם השאירו מאחוריהם 24 יתומים.

השמש חזרה לירושלים ביום שלישי בבוקר, לאחר יומיים גשומים. האוויר היה צלול וקר, כמקובל בסתיו ירושלמי. דוק של אופטימיות רבץ על ירושלים באותו בוקר. האירועים האלימים בירידה, גם המתח סביב הר הבית החל להירגע בעקבות ביקורו של בנימין נתניהו בעמאן [13 בנובמבר]. דומה היה שהרוחות הרעות שנשבו באזור כולו בחודשים האחרונים, החלו לשכוך. יהודה גליק, אחד הפעילים היהודיים למען חופש פולחן על הר הבית, שנורה על ידי מתנקש פלסטיני שבועיים קודם [29 באוקטובר], התאושש והעניק ערב קודם ראיון ראשון מבית החולים. ואז, קצת לפני השעה שבע בבוקר, חזר הטירוף להשתולל.

רסאן ועודאי אבו-ג'מל, בני דודים בני 27 ו-22 מג'בל מוכבר, הם הפלסטינים שביצעו את הטבח. ג'בל מוכבר, במזרח ירושלים, היא שכונה פלסטינית. תושביה, בניגוד לתושבי הגדה המערבית, נהנים מזכויות אזרח ישראלי, דמי ביטוח לאומי, זכות בחירה לראשות עיריית ירושלים ותעודות זהות כחולות, ישראליות. אחד משני הרוצחים עבד לאחרונה בחנות מכולת הסמוכה לבית הכנסת. "הם ידעו מצוין לאן הם באים", אמר לי בהמשך היום גורם ישראלי ביטחוני בירושלים. "הם באו לבית כנסת בשכונה במערב העיר, שמרוחקת מההמולה, כי ידעו שאין כאן שמירה, והרצח כאן יהיה יותר קל. למרבה הצער, הם צדקו".