יום חג או יום פורענות? דו קיום במבחן

העיתונים נערכו מבעוד מועד. היו שהזהירו מהפורענות הצפויה, והיו שפרסמו מודעות כדי למנוע את הפורענות. ארגונים רבים נרתמו אף הם למשימה, כשבראשם אלה העוסקים בטיפוח דו קיום בין יהודים וערבים. אלה ואלה חששו מהמפגש הטעון בין יום כיפור היהודי לחג הקורבן המוסלמי והדרוזי. שניהם חלים ביום שבת הקרוב [4 באוקטובר] ושני החגים נחשבים לפסגת האמונה של שתי הדתות. בעוד היהודים צפויים לצעוד לבית הכנסת כדי לבקש מחילה ולכפר על עוונותיהם, צפויים המוסלמים והדרוזים לציין את חג הקורבן באכילה, בשירה ובריקודים.

זה יהיה רגע שיא של אמונה יוקדת שרבים חוששים כי יידרדר למפגש טעון ורווי חומר נפץ בין המתפללים היהודים לחוגגים המוסלמים. המודעות שפורסמו בתקשורת כמעט שהתחננו בפני המאמינים כדי שאלה ינהגו בסובלנות זה כלפי זה. במודעה המרכזית (pdf) שפרסמו "הקרן החדשה לישראל" ויוזמות "קרן אברהם" ו"פרידריך אברט שטיפטונג" נכתב כך: "אנו קוראים לציבור היהודי להכיר בצורך של בני הציבור המוסלמי לקיים את מצוות החג. אנו קוראים לציבור המוסלמי לחגוג תוך רגישות והתחשבות בציבור היהודי. יום זה יכול להיות דוגמה ומופת לחיים משותפים של סובלנות וכבוד הדדי". המודעה פורסמה בעברית ובערבית.

בעוד היהודים צמים ומתענים כדי לכפר על חטאי היומיום בתפילות, תוך התנזרות מלאה מכל פעילות, המוסלמים חוגגים את "עיד אל אדחא" לציון עקידת יצחק בידי אביו, אברהם אבינו. סגפנות והתענות מצד אחד וחגיגת אוכל ומוסיקה עד שכרון חושים מצד שני. לעתים קרובות וביישובים מסוימים הכל מתרחש בטווח של מטרים ספורים זה מזה. בתחילת שבוע יצא העיתונאי הישראלי-ערבי הוותיק, זוהיר בהלול, בתחינה למאמינים בשני העמים כדי שישמרו על איפוק במפגש הטעון בין שני החגים. "יש להניח את מטעני האגו ואת מטעני האיבה וההדרה בצד ולאפשר לשכל הישר לגבור בשני הצדדים", פנה בהלול למאמינים במאמר שכתב בהארץ. הוא הוסיף שכך למשל יכולים הערבים לחגוג בתחום השכונה שלהם "בצנעה, בווליום נמוך ותוך הימנעות מנהיגה ראוותנית".

בהלול כיוון את דבריו לתקרית אלימה בין יהודים למוסלמים שהתרחשה בליל יום הכיפורים ב-2008. בשעת ערב מאוחרת, אחרי שהמתפללים היהודים שבו לבתיהם לשנת לילה לקראת התפילות של היום למחרת, עשה תושב עכו בשם ג'אמל את דרכו לשכונת וולפסון שבה הוא מתגורר. הוא נסע ליד בנייני המגורים כפי שעשה כל לילה. בשנים האחרונות נהפכה השכונה לזירה מעורבת שבה ערבים ויהודים מתגוררים בשכנות טובה ואף ידידותית. לעתים דלת מול דלת. אולי מתוך חוסר תשומת לב, אולי מתוך זדון, הפעיל ג'אמל את הרדיו במכונית שלו בעוצמה שהחרידה את השכונה. מוסיקה ערבית רועשת בליל יום כיפור. הדיירים היהודים נדהמו מחילול כה בוטה של החג. אחדים מהם פרצו מתוך בתיהם החוצה והתנפלו על הצעיר הערבי. הם היכו אותו מכות נמרצות עד שנאלץ להימלט על נפשו. הוא בישר לחבריו מה שאירע לו וכעבור כשעה, לקראת חצות, הופיעו מאות צעירים ערביים בשכונה והעלו מכוניות באש. בתוך רגעים התחוללה מהומה רבתי בשכונה שהתפשטה לשכונות אחרות בעכו.

יהודים מול ערבים מצאו את עצמם בעימות אלים בלילה הקדוש ביותר ליהודים. עכו דמתה לשדה קרב. חנויות נפרצו, מכוניות הוצתו ועשן שחור היתמר מעל העיר. עבאס זכור, תושב עכו ששימש חבר כנסת באותם ימים, יצא בבהילות מביתו כדי להרגיע את הרוחות. למול עיניו התגלו מראות אימים. "לא האמנתי למה שאני רואה", סיפר השבוע לאל-מוניטור, תוך שהוא מאשים את היהודים באובדן עשתונות. "אנחנו עיר שחיה בדו קיום", הוסיף, "ורק כמה ימים לפני החג שלכם סיימנו את צום הרמדאן ויהודים אכלו ושתו בלי הפרעה. ציפיתי שהם יכבדו אותנו כמו שאנו מכבדים אותם".

רק למחרת הצום נרגעו הרוחות בעיר. שני הצדדים טענו לצדקת מעשיהם. ג'מאל סיפר שהגביר את עוצמת המוסיקה הערבית ממכשיר הרדיו ברכב שלו כי שכח שמדובר ביום כיפור, בעוד שתושבי השכונה היו משוכנעים שהוא פעל מתוך מניע זדוני שנועד לפגוע בקדושת החג.

למודת ניסיון מהעבר, המשטרה נערכה השנה מבעוד מועד. כדי לקדם פני סכנה, היא הודיעה על מצב של כוננות בחגים ועל שיגור מאות שוטרים כדי לסייר בערים המעורבות. החשש העיקרי קיים בעכו, רמלה, לוד ויפו - ערים שניכרות בהן עדיין צלקות שהותירה המלחמה האחרונה בין ישראל לחמאס. בערים האלה בלטו הפגנות תמיכה שקיימו התושבים הערביים לטובת הפלסטינים בעזה. הם הביעו הזדהות עמם ואף שלחו להם חבילות מזון ותרופות תוך כדי לחימה. מעשי הסולידריות האלה הולידו ניכור בקרב התושבים היהודים, שראו בכך פגיעה במרקם העדין של דו הקיום עם שכניהם הערבים.

ולא רק המשטרה נכנסה לפעולה. ביום רביעי הזה [1 באוקטובר] פנו אנשי דת יהודים ומוסלמים לצאן מרעיתם למען יאמצו איפוק ורוח טובה אחד כלפי השני בחגים המתנגשים. הראשון לציון הרב יצחק יוסף יצא בקריאה גלויה נגד כל גילוי של קנאות דתית מצד יהודים ומוסלמים וקרא לכבד זה את חגו של זה. גם אנשי דת מוסלמים יצאו בקריאה דומה.

עתה נותר לראות אם יהודים וערבים יגלו את הבגרות הדרושה כדי שכל צד יחגוג את חגו תוך התחשבות ראויה בצד השני. אם זה יקרה, יהיה בכך אות וסימן לכך שהמתחים שנצברו בעקבות המלחמה בעזה הולכים ומתפוגגים.