אבו מאזן הרס את התקווה לשלום
האשמת ישראל ב"רצח עם" לא תביא את האו"ם להעניק לאבו מאזן את מדינת פלסטין על מגש של כסף. מה שכן, בהבל פה הוא שרף את הגשר האחרון שעמד על תילו בכל הסערות שפקדו את הישראלים והפלסטינים לאורך השנים.
הסכסוך הישראלי-פלסטיני מחלק את החברה הישראלית לשני מחנות. האחד מגדיר את עצמו "המחנה הלאומי", השני "מחנה השלום". שמותיהם נועדו לא רק להעיד על אופיים, תפיסתם ומטרותיהם, אלא גם להתריס כלפי המחנה האחר. המחנה הלאומי מנגח את מי שנחשבים בעיניו לא לאומיים, לא פטריוטיים, כאלו המוכנים לוותר על נכסי מולדתם למען הסדר מזויף. מחנה השלום, לעומתו, מתריס נגד מי שמעדיף את השטחים וההתנחלויות על פני שלום עם שכניו הפלסטינים.
בשולי הוויכוח הטעון בין המחנות, עולה בשנים האחרונות השאלה הגדולה האם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן הוא בכלל פרטנר למשא ומתן לשלום. האם ניתן לסמוך עליו? האם יקיים את המוטל עליו אם וכאשר ייחתם הסכם בין הצדדים? האם שלום יביא גם ביטחון לישראלים?
