דילוג לתוכן העיקרי

השר לאזרחים ותיקים מזהיר מ"אסון" בתחום הפנסיה

"בעתיד אוכלוסיית הזקנים תגדל משמעותית ויש לכך השלכות כלכליות", אומר השר אורי אורבך לאל-מוניטור, "אם לא נטפל בזה עכשיו יהיה פה אסון. אנשים לא יוכלו לחיות עם הפנסיה שלהם."
An elderly couple walk on a path leading to Jerusalem's Old City February 4, 2012. REUTERS/Amir Cohen (JERUSALEM - Tags: SOCIETY RELIGION) - RTR2XB7F

השר אורי אורבך משוכנע שהמשרד לאזרחים ותיקים שבראשו הוא עומד, שנחשב היום להכי פחות אטרקטיבי מבין משרדי הממשלה, יהפוך בעוד שני עשורים דווקא לאחד הנחשקים. התהליך יהיה דומה, הוא מסביר, לזה שעבר על המשרד להגנת הסביבה. "כל העיסוק באזרחים הוותיקים בחברה המודרנית הוא דרמטי", הוא אומר בראיון לאל-מוניטור, "בעתיד אוכלוסיית הזקנים תגדל באופן משמעותי, ויש לכך השלכות כלכליות. אם לא נטפל בזה כבר עכשיו, יהיה פה אסון. אנשים לא יוכלו לחיות עם חסכונות הפנסיה שלהם".

אורבך, בן 54, ח"כ מסיעת הבית היהודי, עיתונאי לשעבר וסופר, יכול בינתיים להיות שבע רצון מכך שעל פי סקר שנערך לאחרונה בערוץ הכנסת, 70 אחוז מהנשאלים ידעו שהוא זה שעומד בראש המשרד לאזרחים ותיקים. התוצאה המרשימה היא לא מעט בגלל פרויקטים שיזם במטרה לחזק את האוכלוסייה הוותיקה כאזרחים וכצרכנים. גולת הכותרת היא המיזם המוצלח בעל השם החביב "שלישי בשלייקס", שבמסגרתו הם זוכים לשלל הטבות בבתי קפה, מסעדות ותיאטרונים.

אל-מוניטור: שלישי בשלייקס זה נחמד, אבל קשישים רבים בישראל נמנים על האוכלוסייה הענייה ביותר.

אורבך: זה נכון שיש קשישים שצורכים את ההטבות של השלישי בשלייקס, ויש קשישים עניים. גם בחג הזה השבוע בראש השנה יהיו כמאתיים אלף קשישים עניים שנצטרך לסייע להם. מנתוני העוני האחרונים עולה שבעוד שיש ירידה ברמת העוני בכל הציבורים, באוכלוסיית הקשישים המצב הוא אחר. יש השנה זינוק בממדי העוני. אני טוען שאם היו מוסיפים מיליארד שקל לקשישים בתקציב השנה, אני אצליח להוציא את רוב הקשישים מקו העוני. לפעמים זה עוד מאה שקל בחודש שעושים את ההבדל. זה נשמע מעט אבל זה כסף שיכול לאפשר לקנות עוד מזון.

לצערי הקשישים הם תמיד בסוף התור, ואלה שמצבם מאוד קשה גם לא ייצאו להפגין. אני אומר עליהם שאם היו ילדים במצבם, היו שולחים אותם לאימוץ. אני נתקל בעבודה שלי במצבים מזעזעים, של קשישים בודדים ועניים שמסתובבים בחוסר מעש.

בחברה יש מאבק על משאבים, והקשישים הם לא קבוצה חזקה שיכולה להיאבק. לכן בהקשר הזה יש לי דילמה כשר: האם במסגרת המאבק התקציבי הזה עלי להציג לתקשורת את הקשישים במצב הגרוע ביותר, את ניצולי השואה ששדדו אותם?

אל-מוניטור: מדוע דילמה?

אורבך: כי רוב הקשישים בישראל הם לא מוכים ולא עניים, ואם אני מצייר אותם כמסכנים אני הופך אותם לעם בודד, ואני לא רוצה את זה. אני כן רוצה לסייע למאות אלפי הקשישים שכן הולכים לשלישי בשלייקס, לחיות יותר טוב, לבנות עבורם תשתית שתעזור להם לבלות ולקנות יותר בזול.

אני רוצה להציג את דמותו של הקשיש האנרגטי, והתקשורת והפוליטיקאים רוצים לצייר אותו כמסכן, כי זה משרת מטרות מסוימות. אני מאמין שכאשר אני מראה את הקשישים יותר חזקים, כבעלי כוח קנייה, זה מועיל להם. זה עניין של תודעה, הרי ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא בן 64 ונחשב לצעיר, ובן גוריון היה ראש ממשלה בגיל 62 וקראו לו "הזקן".

היום, בפרסומות המסחריות רואים הרבה יותר זקנים, כי מתחילים להבין שזו אוכלוסייה חשובה שגדלה בקצב מסחרר. זוהי כמובן תופעה עולמית בחברה המודרנית, וזה לא פחות מדרמטי, כי אם לפני 40 שנה גבר חי בממוצע 70 שנה - היום הוא חי 80 שנה, ואצל נשים זה 83-82.

אל-מוניטור: הבעיה הגדולה היא החיסכון הפנסיוני, שעל פי התחזיות לא יספיק בעתיד לממן את חייהם של קשישים לאורך זמן. איך נערכים לזה בישראל?

אורבך: המצב הוא שהמערכות השונות לא הותאמו לתוספת של עשר שנים לגיל הפנסיה. היום גבר פורש בגיל 67 אבל חי עד גיל 80, ויוצא שהוא לא עבד מספיק שנים בשביל שנות חייו הנותרות. המשמעות הכלכלית עבור המדינה היא עצומה. חיים ארוכים הם ברכה, אבל גם עול כלכלי למדינה וצריך להיערך לזה.

הרב חיים דרוקמן, שר הכלכלה נפתלי בנט והשר לענייני קשישים אורי אורבך, מפגש של מפלגת הבית היהודי 2102 (לשכת השר אורבך)

בעולם המערבי מחפשים פתרונות כמו העלאת גיל הפרישה, אבל יש מקצועות, דוגמת הוראה, שהם שוחקים, וזו בעיה. חוץ מזה שגם לא צריך לעבוד עד מוות. אני מעריך כי בסופו של דבר לא יהיה מנוס מכך, וגיל הפרישה יעלה. אבל לפני שמעלים צריך לבדוק את המשמעויות הכלכליות ולעשות זאת בהדרגה. אחד התפקידים המרכזיים שלנו במשרד הוא להגיש המלצות לממשלה בנושא הסרת חסמים בשוק העבודה לאוכלוסייה המבוגרת.

אל-מוניטור: כמה מונה אוכלוסיית הקשישים בישראל ומהן התחזיות לגביה?

אורבך: כיום היא מונה כ-830 אלף, והיא מהווה כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה. התחזית היא שבתוך 15 שנה יוכפל המספר, והשיעור שלהם יהיה 15 אחוזים מהאוכלוסייה. עבור המדינה האינטרס הוא שאנשים מבוגרים ימשיכו לעבוד וזה מאוד משמעותי. האתגר שלנו הוא להציע פתרונות תעסוקתיים לגיל המבוגר, ואחד הרעיונות הוא הקמת לשכת תעסוקה לאזרחים וותיקים. זאת האוכלוסייה שגדלה בקצב המהיר ביותר. בגיל הפנסיה השכר יורד, ויש יותר הוצאות על בריאות, כך שאפילו תוספת לשכר של 250 שקלים לשבוע היא משמעותית.

מעבר לכך, עבודה זו גם תעסוקה, וסיבה לצאת מהבית. ידוע שהבדידות היא המחלה של הדור הזה ואצל הקשישים זה נכון שבעתיים. לאדם שעוזב מקום עבודה אחרי 40 שנה, הרבה פעמים אין סדר יום קבוע. אני מאמין שהתפקיד של המדינה הוא להיות תחליף לבדידות ולשינויים הרבים העוברים על אדם זקן, כמו פטירות של חברים קרובים, בני זוג. המדינה יכולה לעשות המון בעניין: לנתב את האוכלוסייה הזאת להתנדבות ולמפגשים עם חברים.

אל-מוניטור: מה מטריד אותך יותר מכל כשר הממונה על האוכלוסייה הוותיקה?

אורבך: שהמדינה לא עושה מספיק, שצריך להשקיע יותר כסף בהיערכות להזדקנות האוכלוסייה בכל מה שקשור לכספי הפנסיה. בסוף זה המאבק על משאבים, בין הביטחון לחברה. אני מבין את החשיבות של כיפת ברזל ושל המטוסים מול האיומים, אבל אסור להזניח, כי התוצאה תהיה שיום אחד בעוד 15 שנה יחתכו בבת אחת את קצבאות הזקנה בחצי כי לא תהיה ברירה אחרת.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles