אחרי צוק איתן: קואליציה אזורית של המתונים

בבסיסה של המלחמה בעזה עומדות גם אשליית הכוח וגם מגבלותיו. חמאס, כמו ארגון טרור וגרילה קלאסי, העביר את חמש השנים האחרונות בפיתוח ארסנל מרשים של רקטות לטווח ארוך, לצד עולם שלם של טרור תת-קרקעי - שילוב של אידאולוגיה דתית פונדמנטליסטית עם טכנולוגיה מתוחכמת. ואולם תשתית הטרור אותה הכין חמאס היטב,  נחלה כישלון מבחינת אדריכליה, בזכות כיפת ברזל והמתקפה הקרקעית של צה"ל.

ישראל היא מעצמה צבאית מהמובילות בעולם, ובכל זאת, היא מתקשה להביס ארגון טרור של 20 אלף לוחמים, ששורדים מתחת לפני הקרקע ברצועת עזה.

בבירות הפוליטיות ברחבי האיזור, וכן בארצות הברית ובאירופה, מוקדשת מחשבה רבה להשלכות האסטרטגיות של המלחמה על עתידו של האזור - לא רק בניתוח המדיניות הקיימת, אלא גם לקביעת מדיניות עתידית. כי כשהתותחים יפסיקו לרעום, תגיע שעתה של הדיפלומטיה.

מנתחי מדיניות בכירים במחלקת המדינה מדברים היום על תצורה חדשה של כוחות, בתקופה שלאחר צוק איתן. לאורך המלחמה התבררה קואליציה אזורית של אינטרסים שפועלים למען מדיניות פרגמטית וגישה ביטחונית. היא כוללת את מצרים, ישראל, הרשות הפלסטינית, ירדן וסעודיה, שרואות בקנאות ובקיצוניות האיסלמית - כמו אלה שמשתוללות היום בסוריה, בעיראק ובעזה - סכנה ליציבות האזורית ולאינטרסים הגיאופוליטיים שלהן. האתגר שעומד כעת בפני קובעי המדיניות בארצות הברית, בישראל ובארצות ערב הוא כיצד לתרגם את ההשקפה המשותפת הזו למבנה יציב ובר-קיימא.

השעון מתקתק במהירות, בשעה שהקיצוניים אינם מראים סימני חולשה ונותרו נחושים כתמיד. מלבד אולי ""שעון וושינגטון, שבו מופנית תשומת הלב בעיקר לבחירות אמצע הכהונה.

השעון מתקתק, ובקצב מהיר במיוחד, ברמאללה. פקידים בכירים המקורבים לנשיא אבו מאזן היו שקועים בשבוע שעבר בשיחות שהתקיימו בקהיר, בעמאן ובריאד, ודנו באסטרטגיה מדינית שתוכל לחזק את הפתח בגדה המערבית ובעזה - אינטרס המשותף לבני-שיחם, וגם לישראל ולארצות הברית.

בחוג המקורב לאבו מאזן רואים ביום שאחרי המלחמה הזדמנות לחזק את מעמד הפתח בקרב הפלסטינים ובעולם הערבי כולו. הם רואים בתמיכה הגוברת בחמאס בגדה המערבית תופעה זמנית בלבד. בשיחות פרטיות, הם משמיעים ביקורת קשה ביותר על חאלד משעל וחבר מרעיו, וגם מעלים חשש שחמאס פגם בסיכויים להקמת מדינה פלסטינית. חמאס כעת שייך לציר הרשע החדש - זה של הטרור הקיצוני - ומאיים לחטוף אל מחנהו הזדוני את הדימוי הבינלאומי של המאבק הפלסטיני.

אבו מאזן מבקש להקרין דימוי מתון, ולמרות הטרגדיה שמתרחשת בעזה, הוא עשה כל מאמץ כדי למנוע אינתיפאדה שלישית.

בשיחות שקיימו אנשיו באזור הם דחפו לחיזוק תפקידה של הרשות הפלסטינית - בהנהגת הפתח - בשיקומה הכלכלי של עזה, החל מנוכחותה במעבר רפיח.

במקביל, מחויב אבו מאזן להמשך התיאום הביטחוני עם ישראל, ואף מדבר על הרחבתו לכלל שיתוף פעולה אזורי במלחמה בטרור. חיבוטי הנפש המתקיימים ברמאללה מתמקדים ברובם בבחירת הנתיב הדיפלומטי לכינונה של מדינה. יש התומכים בהשקת קמפיין באו"ם להכרה רשמית במדינת פלסטין. הם ויתרו זה מכבר על נתניהו, ותופסים את ממשל אובמה כחד צדדי. אחרים מתמקדים בתנאים לחידוש שיחות השלום בחסות אמריקאית על סמך יוזמת השלום הערבית. אבו מאזן עצמו עדיין לא הכריע, וההחלטה תתקבל רק לפני האסיפה הכללית של האו"ם בספטמבר.

הממשל האמריקאי מעדיף לחדש את המשא ומתן, אבל קשה לומר שבוושינגטון להוטים להיכנס לסבב חדש של שיחות במזרח התיכון. מצד שני, במסדרונות מחלקת המדינה קיימת מודעות גבוהה לכך שאותה קואליציה פרגמטית של אינטרסים שנוצרה באחרונה היא בת-קיימא אך ורק כחלק מתהליך שלום ישראלי-פלסטיני. בממשל אובמה מאמינים מכל הלב בדיפלומטיה קולקטיבית, כפי שהעידו מאמציו להשגת הפסקת אש.

לכן, ייתכן שהמאמצים לפתרון הסכסוך באיזור יתגבשו תחת מטריה קולקטיבית יותר.  זה עשוי להוביל, בסופו של דבר, לוועידת שלום בינלאומית בתחילת 2015. ועידה שכזו תכלול את הקוורטט [ארה''ב, האיחוד האירופי, האו''ם ורוסיה], את ישראל והפלסטינים, וכן את מצרים, ירדן וסעודיה, ומשתתפיה ידונו בה בשלושה היבטים עיקריים לקראת פתרון הסכסוך:

מאמץ מדיני לעבר הסדר קבע – על סמך עקרונות המתווה שהציג ג'ון קרי בתחילת השנה. תפקיד אקטיבי יותר יוענק למצרים, לסעודיה ולליגה הערבית. ממד זה יספק לאבו מאזן את הגיבוי הדרוש כדי לשבת לשולחן המשא ומתן עם ממשלת נתניהו. אבו מאזן יגיע לשיחות כיושב ראש אש"ף.

הממד הביטחוני – בחינת הידוק שיתוף הפעולה האזורי במלחמה בטרור, כולל פירוז אפשרי של רצועת עזה מכלי נשק.

הממד הכלכלי – התגייסות מצד הקהילה הבינלאומית למען שיקומה של עזה ולמען בנייתה הכלכלית של מדינת פלסטין, כולל תפקיד אקטיבי של אבו מאזן.

החשיבה הפלסטינית מבוססת ברובה על יוזמת השלום הערבית, שמעניקה לפלסטינים גיבוי ערבי בעידן שבו העולם הערבי מפוכח מאשליית החמאס.

גם ישראל צריכה להחליט על אסטרטגיה של אחרי המלחמה, כזו שתחזק את אבו מאזן על חשבון חמאס. ממשלת נתניהו מתייחסת למדיניות הזאת רק בהקשר של רצועת עזה. באשר לגדה המערבית, נתניהו מתכנן קמפיין תעמולה נרחב כדי למנוע בה "חמאסטן", וזה אומר, מן הסתם, המשך בנייה בהתנחלויות.