דילוג לתוכן העיקרי

זה הזמן ללחוץ על נתניהו ללכת למהלך מדיני

ההחלטה האמריקאית לעכב את משלוח הטילים עברה בישראל ובארה''ב בשדולה היהודית אייפא''ק, בקלות. ממשל אובמה צריך ללמוד מכך שאינו צריך לחשוש מהנחת תכנית שלום בפני מועצת הבטחון של האו''ם.
INDIAN SPRINGS, NV - APRIL 16:  Airman 1st Class Ozzy Toma walks around an inert Hellfire missile as he perform a pre-flight check on an MQ-1B Predator unmanned aircraft system (UAS) April 16, 2009 at Creech Air Force Base in Indian Springs, Nevada. The United States Air Force currently has 116 of the aircraft in its UAS fleet with 31 of them airborne at any given moment, flying combat air patrols over Iraq and Afghanistan. After being launched overseas, the Predators are flown by pilots and sensor operator

הידיעה [14 באוגוסט] על החלטתו של הממשל האמריקאי לעכב משלוח לישראל של טילי ״הלפייר״ למסוקי אפאצ׳י, פרצה למהדורות החדשות בעיתוי שהזכיר את הימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. גם אז, בראשית אוקטובר 1973, המשבר ביחסים עם ארה"ב פרץ כשהציבור הישראלי ויהדות ארה"ב עמדו לימינם של ממשלת ישראל, חיילי צה"ל שבחזית והאזרחים שבעורף. גם אז השתמשה וושינגטון בעיכוב משלוח של חומרי לחימה כדי להפגין את מורת רוחה ממדיניותה של ירושלים. לפי הפרסום בוול סטריט ג'ורנל, העברת הטילים נגד טנקים, הבנויים לחדור שריון עבה, עוכבה בטענה שהעסקה נעשתה מאחורי גבו של הבית הלבן. אבל האזרח הישראלי מצפה שידיד אמריקאי אמיתי לא ייתפס לקטנות בשעה שתושבי הדרום מותקפים ברקטות. גם בעתות שלום פגיעה בביטחון המדינה, ולו גם עקיפה, כולל העברת ביקורת על ישראל, נחשבת לתקיעת סכין בגב האומה. על אחת כמה וכמה כשחמאס יורה רקטות לעבר מרכז הארץ ומחבלים צמאי דם חופרים מנהרות מתחת לחדרי ילדים.

מוקדם לקבוע אם ההפגזה באזור רפיח [1 באוגוסט], שלפי הערכות נהרגו בה בין 130 ל-150 פלסטינים, הייתה הסיבה לעיכוב המשלוח. אפשר שזו תגובה להלבנת פניו של מזכיר המדינה ג'ון קרי ולסילוקה של ארה"ב מהמשא ומתן לסיום העימות בעזה. רמז עבה לכך אפשר למצוא בעקיצה שהבכיר האמריקאי שלח באמצעות הדיווח, כשאמר שישראל דוחקת את ארצות הברית הצדה, ומצד שני גם מבקשת שתדאג לה לערבויות ביטחוניות. כך או כך, על פי גורמים בבית הלבן, העיכוב באספקת הטילים לא נבע מסיבות מנהליות יבשות. בכיר בממשל שצוטט בידיעה אמר כי ״אם הם [הישראלים] חושבים שיוכלו לשחק משחקים עם ארצות הברית או לעשות עלינו מניפולציות בפומבי - הרי שהם אינם מעריכים בצורה נכונה את מעמדם בעולם".

למרבה ההפתעה, ההחלטה להקפיא משלוח טילים בעיצומה של מלחמה לא הביאה להפגנות מול שגרירות ארצות הברית בתל אביב ולמרגלות הבית הלבן. ראשי השדולה הפרו-ישראלית, אייפא"ק, שאינם מהססים לתקוף את הממשל ולשסות בו חברי קונגרס, שומרים הפעם על שתיקה. אותם עסקנים שדי בשמץ של ביקורת נגד ישראל כדי שיגייסו את כוחותיהם בגבעת הקפיטול להתקפה נגד הבית הלבן, הבליגו על מה שנראה כסנקציה באחד התחומים הקריטיים לישראל ביחסיה עם ארה"ב. וזאת, יש להדגיש, פחות משלושה חודשים לפני הבחירות לקונגרס - תקופה שבה מועמדים נוהגים להתחרות על לבה של השדולה. ההודעה האחרונה שמופיעה באתר של הארגון החזק היא ציון לשבח של הממשל והקונגרס על ההחלטה להעניק לישראל סיוע נוסף של 225 מיליון דולר למימון "כיפת ברזל". 

נראה שגם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהצטיין עד כה בעיקר בעריכת קרבות פנים אל פנים עם הנשיא האמריקאי, הבין שהוא הקדיח את התבשיל מול אובמה. נתניהו הורה לשריו וליועציו להנמיך את הלהבות והנחה את דובריו להרוג את המשבר כל עוד הוא קטן. כך למשל, אמר הדובר מרק רגב לרשתMSNBC  [14 באוגוסט]: ''טבעי שיהיו חילוקי דיעות בין אנשים, שיהיו קווי מדיניות שונים, שאנשים יראו דברים באופן שונה...אולם אנו מסכימים בינינו על הרבה יותר נושאים מאשר אלה שאנו חלוקים לגביהם". רגב אף הגדיל לעשות כשהפך את פרשת משלוח הטילים לעדות ליחסים המצוינים בין ירושלים לוושינגטון. "ישראל וארצות הברית קרובות כל כך, כך שאם יש חילוקי דעות בודאי שזה הופך לכותרת ראשית" הוא אמר.

שני שרים בכירים לא נשמעו להוראותיו של נתניהו והכריזו ברבים כי ראש הממשלה  משאיר את ישראל ללא תמיכתה של ידידתה הגדולה. יו"ר יש עתיד יאיר לפיד אמר לתקשורת כי עיכוב משלוח הטילים הוא "מגמה מדאיגה ואסור לנו לתת לה להימשך, שכן היחסים עם ארצות הברית הם נכס אסטרטגי שאסור לו להיפגע". ברמזו לטענות האמריקאיות על התנהגותו כפוית הטובה של נתניהו כלפי הנשיא אובמה, הוסיף לפיד כי "לפעמים צריך לדעת פשוט להגיד תודה, ולדאוג לזה שהיחסים עם ארה"ב יישארו החברות האמיצה והחשובה כל כך למדינת ישראל". קודם לכן, באחת מישיבות הקבינט האחרונות [7 באוגוסט], האשים לפיד את נתניהו בהתנהגות מגושמת מול ארה"ב ואף בפגיעה אנושה ביחסים עם המעצמה החשובה. 

מנהיגת התנועה ציפי לבני הפנתה אף היא אצבע מאשימה כלפי פנים, ולא כלפי ארה"ב. היא אמרה [לקול ישראל, 14 באוגוסט] ש"ההתייחסויות האישיות" שיצאו מישראל כלפי בכירים אמריקאים העכירו את מערכת היחסים בין ישראל לארה"ב במלחמה. שרת המשפטים עקצה את נתניהו באומרה כי "בוודאי חלק מאזרחי ישראל נורא מבסוטים שנראה להם שמישהו מדבר נחרצות מול ארה"ב", וחתמה: "הם רק לא מבינים את המחיר".

מי שהייתה שרת החוץ מבינה היטב את המחיר המדיני של משבר מתמשך ביחסים עם ארה"ב. יועציו הכלכליים של שר האוצר הסבירו לו את המחיר הכלכלי של משבר ביחסים עם ארה"ב (במקביל להתגברות לחץ הסנקציות באירופה והלחץ הפנימי של המשק הישראלי בעקבות מבצע "צוק איתן"). שניהם מבינים את המחיר הפוליטי שהם ישלמו על המשך ישיבתם בממשלה שתגרור את ישראל לבידוד בינלאומי.

פרשת הטילים וההסתבכות של נתניהו בעזה פותחים הזדמנות ייחודית בפני ארה"ב לדחוף את השניים לרגע האמת. זה הזמן, לכל המאוחר, למחרת הבחירות לקונגרס ב 4 בנובמבר, להניח על שולחן מועצת הבטחון של האו"ם מהדורה מעודכנת ומחייבת של החלטה 242, על בסיס יוזמת השלום הערבית ומתווה קלינטון. מי שלא חשש מצעדי ענישה ביטחוניים נגד ישראל בעיצומה של מלחמה, לא צריך להירתע ממהלך מדיני, מובן מאליו, לקידום השלום. במשך שנים ארוכות, ארוכות מדי, המעצמה החזקה ניפחה את נתניהו למימדים של אריה. עתה מתברר שזהו דחליל. 

More from Akiva Eldar

Recommended Articles