מפלת חמאס
מבצע "צוק איתן" על סף סיום, אבל לא המערכה מול ארגון הטרור. ישראל קובעת כעת את כללי המשחק ופעילותה הצבאית משוחררת מהסכמים כובלים. חמאס כתנועה פוליטית תתקשה לתפקד כריבון ברצועה כשמנהיגיה מסתתרים במחתרת.
הנסיגה החד צדדית של כוחות צה"ל מתוך הרצועה, עליה החליט הקבינט בסוף השבוע [2 באוגוסט], היא ברירת מחדל. כל החלטה בעניין עזה היא בבחינת הרע במיעוטו.
חמאס ספג מהלומה קשה, אך לא מוטט צבאית ושלטונו לא הופל. לא כי המשימה הייתה בלתי אפשרית, אלא משום שישראל העדיפה גם הפעם להסתפק בהרתעה כואבת.
אמנם מנהיגי התנועה, בדרג המדיני והצבאי, לא חוסלו, ועד מועד כתיבת שורות אלה חמאס ממשיך להוכיח כי ביכולתו עדיין לשגר רקטות לעבר ישראל. על אף זאת, איסמעיל הנייה, מחמוד א-זהאר, ח'ליל אל-חייה והדובר המתרברב סמי אבו זוהרי לא יצאו מהבונקרים עם מגשי סוכריות כדי לחלק לתושבי מחנות הפליטים, כפי שעשו לאחר מבצעי צה"ל הקודמים, "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן". הפעם הם יידרשו לתת תשובות לתושבי עזה וכנראה גם לעצמם - היכן טעו.
הרי בכל המערכות הקודמות עם ישראל, הפגינה הזרוע הצבאית עז א-דין אל-קסאם יכולות מבצעיות נמוכות בהרבה לעומת המערכה הנוכחית. אז איך יכול להיות שהפעם חמאס מסיים באפס הישגים ובסכנה ממשית להמשך שליטתו ברצועת עזה?
