דילוג לתוכן העיקרי

הפיוס שמבלבל את הישראלים

בימים אלה של הפסקת אש, מתברר לישראלים שהממשלה תנהל שיחות עם חמאס והג'יהאד האסלאמי נגדם יצאה למלחמת חורמה. אתמול הם היו אויבים מושבעים, היום הם מצטיירים כפרטנרים לפיוס.
A Palestinian boy rides in a car driving past residential buildings in Beit Lahiya town, which witnesses said was heavily hit by Israeli shelling and air strikes during the Israeli offensive, in the northern Gaza Strip August 7, 2014. Mediators worked against the clock on Thursday to extend a Gaza truce between Israel and the Palestinians as the three-day ceasefire went into its final 24 hours. Israel has said it is ready to agree to an extension as Egyptian mediators pursued talks with Israelis and Palesti

זו הייתה מלחמה מעט משונה, שסיומה רחוק מלהזכיר את תחילתה. הישראלים שעקבו אחרי הקרבות העקובים מדם בעזה, נאלצו להסתפק בצד אחד בלבד. הצד הישראלי, כמובן.

כאילו על פי אות מוסכם, הציגו ערוצי הטלוויזיה את אותן תמונות, ראיינו את אותם המפקדים בשטח, הראו את אותם חיילים אלמונים המגוללים חוויות מהקרבות ועשו היכרות עם זירות מלחמה זהות.

כאילו על פי אות מוסכם, התבשרו הישראלים שהמלחמה בעזה זוכה לתמיכה בינלאומית מקיר לקיר. ארצות הברית איתנו, דיווחו הפרשנים, כך גם אירופה וכך גם מדינות ערב רבות ובראשן מצרים. כמעט כל העולם איתנו במלחמה נגד האסלאם הקיצוני  בעזה.

במשך שלושה שבועות התקשורת הישראלית תיארה את המתרחש בעזה בקול אחד, כמו הייתה המקהלה של הצבא האדום. עלו על כולם הפרשנים הצבאיים, שהשתמשו כמעט באותן מילים ובאותם דימויים כדי לתאר את הניצחון הישראלי המפואר ואת התבוסה הלא פחות מפוארת של החמאס. אין כמעט קצין בכיר בעבר, שלא התיישב באחד האולפנים ותרם מניסיונו הצבאי הרחוק כדי להצטרף לנגינת התזמורת.

ואז זה השתנה. לקראת סיומה קיבלה המלחמה תפנית מפתיעה. זה התחיל ככל שגברו הדיבורים על הפסקת אש קרבה. לפתע נחשפו הישראלים לממדי ההרס של עזה בעוצמה שלא נחשפו אליה קודם. שלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים, שפעלו במהלך הלחימה כמו היו בני משפחה קרובים, החלו מגלים את הצד האחר של המלחמה. האבדות הפלסטיניות שדווחו רק במספרים קיבלו במפתיע פנים וצורה. הצער הפלסטיני מילא את המסכים. עתה נראו בתי חולים בעזה שקרסו מעומס יתר של הרוגים ופצועים. נראו שכונות פלסטיניות שהזכירו מראות של חורבן ממלחמות אחרות. נראו פעם ועוד פעם גופותיהם של ילדים שנהרגו רק מסיבה אחת: איתרע מזלם להיוולד ולגדול בעזה.

לצד ההתמקדות בקורבנות הפלסטינים, החלו נשמעות נימות צורמניות שטרם נשמעו קודם. מהדורות חדשות דיווחו על ביקורת חסרת תקדים של ראשי מדינות, ובייחוד נשיא צרפת ושר החוץ שלו, שתיארו את המתרחש בעזה כ"טבח". מה שהצטייר כמבצע הגנה על הבית, זכה לגינויים בפיהם של מנהיגים זרים.

"למען האמת הופתעתי", סיפר אבנר אזולאי, בכיר לשעבר במוסד, לאל-מוניטור, "העברתי ערוצים כדי להיות בטוח במה שאני רואה. בבת אחת נחשפתי לביקורת הבינלאומית נגד ישראל. פתאום יש עימות של ביבי עם הנשיא אובמה, יש עימות עם מזכיר המדינה ג'ון קרי, יש אולי סנקציות של ספרד נגד ישראל ויש איום של הקפאת עסקאות נשק עם בריטניה. סיום המלחמה בהחלט שונה מתחילתה".

בן רגע התחלפו היוצרות. תנועת חמאס, שהצטיירה כאם כל החטאים במזרח התיכון, החלה זוכה בסיקור מאוזן יותר. הציבור הישראלי, שניזון מהידיעה שהחמאס חותר להשמיד את ישראל, נאלץ לשמוע שחמאס והג'יהאד האסלאמי השנואים ימלאו תפקיד מרכזי בשיחות בין ישראל לפלסטינים על הפסקת האש בקהיר.

"אני מתייחס לשינוי בסיקור התקשורתי ובייחוד לנימה השונה כאל תופעה טבעית", מסביר ההיסטוריון פרופ' אלי בר נביא לאל-מוניטור, "הרי ברור שאחרי כל מלחמה אנשים מתחילים לשאול שאלות. איפה טעינו? האם ידענו על ההתעצמות של חמאס? האם ידענו על המנהרות? במשך החודש של הלחימה לא נשאלו שאלות בכלל ורק אחרי שנשמעה ביקורת מחוץ לארץ, השתנה הכיוון ביחס למלחמה גם בישראל. אני חושב שאנשים פוחדים מעוד דו"ח על פשעי מלחמה נוסח הדו"ח של גולדסטון שבא אחרי מבצע 'עופרת יצוקה'".

לדברי בר נביא, השינוי בנימת הסיקור נועד גם להכין את הישראלים לאפשרות של הסדר מדיני עם הפלסטינים. "נכון שזה בלתי נסבל שילדים מתים בשנתם במלחמה, אבל באותה מידה גילינו שאבו מאזן הוא חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה. מהבחינה הזאת, אני יוצא מהמלחמה כאדם אופטימי על אף כל הזוועות שהיו שם".

הביקורת על עצמת ההרס וריבוי האבדות בעזה המושמעת בימים האחרונים, לא הפתיעה את גדי בלטיאנסקי, מנכ"ל יוזמת ג'נבה. כמי ששימש דיפלומט בכיר במשרד החוץ, הוא משוכנע שחבריו לשעבר פעלו כדי להנמיך את אש הביקורת בעולם, בין היתר בהוראת הבוס שלהם, שר החוץ אביגדור ליברמן.

"במשך ארבעה שבועות של לחימה ישראל הסתכלה רק על עצמה במראה", אמר לאל-מוניטור, "היא לא הביטה לעבר שום מקום אחר כי שום דבר לא עניין אותה. היום המציאות נראית אחרת, והיא קשה שבעתיים מזו שנראתה בתחילת המלחמה. אני בטוח שאנשי משרד החוץ קיבלו מסרים קשים על המלחמה, אך הם נמנעו מלהביא אותם לידיעת הציבור הרחב. היה פער התחלתי בין דעת הקהל באירופה והמדינאים האירופאים והפער הזה הלך ונסגר. ברגע שהמדינאים הפנימו את זה, הם השמיעו ביקורת חריפה נגד ההתנהגות של ישראל במלחמה. התקשורת נאלצה לדווח על הקולות האלה, וזו הסיבה לשינוי הדרמטי ביחס למלחמה בקרב הציבור הרחב".

הביקורת מצד ידידים מובהקים של ישראל והחשיפה לפגיעה האדירה בעזה הם שגרמו לציבור הרחב להרגיש מבוכה נוכח תוצאות המלחמה.

לשאלה האם ישראל ניצחה, השיבו 42% בחיוב ו-44% בשלילה במסגרת סקר שהוצג במהדורת החדשות של ערוץ 2 [5 באוגוסט]. סקר זה מוכיח את הדילמה שלתוכה נקלע הציבור. במונחים של כדורגל זו תוצאת תיקו. גם אחרי המלחמה, הישראלים לא שינו את דעתם על נחיצותה, ורבים הביעו דעתם שמדובר במלחמת אין ברירה. בימים אלה של הפסקת אש מתברר להם שהממשלה תנהל שיחות פיוס עם אותם אנשים שנגדם יצאה למלחמת חורמה. אתמול הם היו אויבים מושבעים, היום הם מצטיירים כפרטנרים לפיוס. מי לא היה מתבלבל מהיפוך יוצרות שכזה בזמן כל כך קצר?

More from Daniel Ben Simon

Recommended Articles