ביום ראשון (29 ביוני) השתתף ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס שהתקיים במכון למחקרי ביטחון לאומי תחת הכותרת "מה האופציות לישראל כשהדרך להסדר קבע חסומה?". נתניהו נדרש כמובן לפרשת חטיפתם של שלושת הנערים, שכעבור כמה שעות התבררה כפיגוע רצחני. ראש הממשלה הציג את החטיפה כתופעת לוואי של גסיסת הסכם סייקס-פיקו, שקבע את אזורי השליטה של בריטניה וצרפת בשטחי האימפריה העותומאנית במזרח התיכון לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ושל מותן של הדיקטטורות החילוניות.
במלים אחרות,לרעתו של נתניהו, רצח שלושת הנערים שנסעו בטרמפ בלב הגדה המערבית אינו נוגע לכיבוש הישראלי. פעולות הטרור האכזריות נגד מתנחלים לא קשורות כלל וכלל למאבק המתמשך בין התנועה הלאומית הפלסטינית לתנועה הציונית. אין לכך דבר וחצי דבר עם העימות המקצין בין קנאי דת יהודים לקנאי דת מוסלמים, שבעיניהם האדמה חשובה יותר מהאדם. את האשמים בחטיפתם ורציחתם של שלושת הצעירים צריך לחפש באביב הערבי שהביא עלינו את האיסלאם הקיצוני.
נתניהו התפאר בכך ש''בתחילת האביב הערבי הייתי בין אלה שהיו ספקנים – בלשון המעטה – לגבי ניצחון הליברליזם''. נניח שבאמת נחה עליו רוח נבואית. אבל הרי הארכיונים מתפוצצים מהצהרות של נתניהו משנות ה-90 שהסכם אוסלו הוא-הוא שהביא עלינו את גל פיגועי ההתאבדות. אחרי כל פיצוץ באוטובוס הוא טען שבכל אשמים יצחק רבין ושמעון פרס, כמו הסיסמה מאותן שנים אשר האשימה אותם בכך ש"נתנו להם [למחבלים] רובים".
כיצד מציע נתניהו לבלום את כוחות האיסלאם הקיצוני שהחליפו את הדיקטטורות החילוניות? להסתגר עמוק יותר בגטו ולסתום כל פרצה בגדר. בכל צד הקמנו מכשול מלבד במזרח, אמר לבאי הכנס, לא נותר עתה אלא להקים גדר מאילת ועד רמת הגולן. האם גדר לאורך הירדן הייתה מצילה את שלושת הנערים מידי הרוצחים? לדבריו, הגדר הביטחונית עד לנהר היא שעומדת ביסוד רעיון שתי המדינות. וכדי למנוע אי הבנות, הבהיר נתניהו כי צה"ל והשב"כ ישלטו במדינה הפלסטינית "לזמן ארוך מאוד". וכי צה"ל והשב"כ לא שולטים לאורך זמן ארוך מאוד, 47 שנה?
כבנו של היסטוריון, ראש הממשלה ידע לשלוף תקדימים מהעבר הקרוב כדי להראות שהימצאותם של כוחות זרים אינה פוגעת בריבונותן של המדינות המארחות. למשל, הכוחות האמריקאים המוצבים בגרמניה אינם פוגעים בריבונותה של גרמניה, וכך גם בדרום קוריאה וביפן. אך כמה התנחלויות אמריקאיות פזורות סביב ברלין? מישהו שמע על נערים אמריקאים עוקרים מטעים של חקלאים בדרום קוריאה (שהצבא האמריקאי מוצב שם לבקשת השלטונות, ככוח מגן מפני השכנים מצפון)? האם ארה"ב סיפחה חלק מטוקיו, הכריזה כי העיר לא תחולק לעולם ומקימה שם שיכונים לאמריקאים בלבד?
נתניהו דחה את ההצעות השונות של ארה"ב, אירופה והרשות להציב כוחות בינלאומיים בשטחים ולאורך בקעת הירדן למשך תקופה מוסכמת. ''פעם אחר פעם הוכח שלאחר עזיבתם של כוחות מערביים אי אפשר לסמוך על כוחות מקומיים שהוכשרו על ידי המערב'', הכריז ראש הממשלה. האם עלינו אם כך לסמוך רק על עצמנו? לא בדיוק. כדי לחזק את היציבות ולקרב את השלום, נתניהו מציע לקדם את הקמתו של "ציר לשיתוף פעולה אזורי". הוא ממליץ לחזק את ירדן ולהדק את התיאום עם מצרים ומדינות אחרות כדי לבלום התפשטות סונית או שיעית קיצונית לשטחן.
שעות אחדות לפני שהדברים הללו יצאו מפיו, אישרה ממשלתו תוכנית מקיפה להגברת השליטה במזרח ירושלים. התוכנית מזכירה במידה רבה את משנתו המדינית של מנהיג הבית היהודי, נפתלי בנט, לסיפוח שטחי סי וגוש עציון תחילה. הייתכן שראש הממשלה אינו מבין שהחלטות מעין אלו, כמו גם ענישה קולקטיבית של האוכלוסייה הפלסטינית, מעצרים המוניים והלוויות של נערים פלסטינים, מסייעים להתפשטות סונית ושיעית קיצונית לשטחים הפלסטיניים ומשם לתוך גבולות ישראל?
האמנם נתניהו מאמין שניתן בעת ובעונה אחת לבנות בהתנחלויות בגדה ובמזרח ירושלים ולבנות שיתוף פעולה עם מדינות מוסלמיות? הוא לא יודע שהייאוש עושה למחנה השלום הפלסטיני מה שהוא עושה למחנה השלום הישראלי? הרי אלמלא קריסתו של הסכם אוסלו והאינתיפאדה השנייה, סביר להניח שקואליציית הימין והימין הקיצוני בראשותו לא הייתה חוזרת לשלטון. מי שלא רצה את הפתח, קיבל את חמאס.
בכנס שהתקיים בסוף השבוע [29 ביוני] באי גוטלנד בשבדיה סיפר ד"ר סלאם פיאד, מי שעמד במשך כשש שנים בראש ממשלת הרשות הפלסטינית, כי אלמלא עמידתם האיתנה של אנשי הביטחון של הרשות, גם הגדה המערבית הייתה נופלת לידי חמאס.
למחרת הכנס בתל אביב שהבטיח, כאמור, לדון ב"אופציות לישראל כשהדרך להסדר קבע חסומה", נכתב באתר של המכון כי נתניהו הציג את "משנתו המדינית בעת הנוכחית". מראש ממשלה שמתיימר להחזיק ב"משנה מדינית" ניתן היה לצפות שיאמר כי הדרך להסדר קבע היא הדרך היחידה לשלום. מנהיג שהבטיח לפעול למען פתרון שתי מדינות, צריך היה לספר כיצד בדעתו לשחרר את החסימות שמכשילות את השלום. היה עליו לומר כי דריכה במקום וחיפוש שווא של דרכים חד-צדדיות מובילים לעוד ועוד אסונות כמו הרצח המשולש בשטחים כבושים.