דילוג לתוכן העיקרי

מדוע לדאע''ש אין שום אהדה לחמאס

ארגון דאע''ש אינו רואה במאבק בישראל מלחמה לגיטימית, ובמקום זה קורא קודם כל 'לטהר' את העולם המוסלמי, כולל קריאת תגר על החמאס.
A militant Islamist fighter gestures as he takes part in a military parade along the streets of Syria's northern Raqqa province June 30, 2014. The fighters held the parade to celebrate their declaration of an Islamic "caliphate" after the group captured territory in neighbouring Iraq, a monitoring service said. The Islamic State, an al Qaeda offshoot previously known as Islamic State in Iraq and the Levant (ISIL), posted pictures online on Sunday of people waving black flags from cars and holding guns in th

לרוב התנועות הסלאפיות שפועלות היום אין עניין בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ולעת עתה הוא איננו רלוונטי עבורם. במקום זה הם קוראים לעימות חזיתי, עוצמתי ועקוב מדם, שיכלול הפצצות, הוצאות להורג וטרור מתאבדים נגד ממשלות שבראשן יושבים מוסלמים ונגד אזרחים מוסלמים.

ארגון אל קאעידה פועל בדרך זו כבר עשרות שנים, וכיום הולך בעקבותיו גם ארגון דאע"ש, שמנהל מלחמה אכזרית בחלקים מעיראק ומסוריה, מתוך כוונה "לטהר" את האזורים הללו באמצעות הרג ועקירת אוכלוסייה. גם לאחר שהארגון משתלט על טריטוריה מסוימת, הוא אינו מגייס את האוכלוסייה שבשליטתו להתנגדות לפעולה הצבאית של ישראל בעזה. אבל מדוע לא, בעצם?

כמה ג'יהאדיסטים או סלאפים פרו-ג'יהאדיסטים פרסמו סרטונים וציוצים שמסבירים את חוסר הסיוע שלהם לפלסטינים. באחד הציוצים נכתב: "ממשלת החמאס כופרת, ובמעשיה היא איננה יוצאת לג'יהאד, אלא להגנת הדמוקרטיה [שהסלפים מתנגדים לה]". אחר צייץ, "חאלד משעל: חמאס לוחם בשם החירות והעצמאות. המדינה האיסלאמית נלחמת כדי שכל הדתות יוכלו להיות למען האל". משעל הוא ראש הזרוע המדינית של חמאס.

ב-22 ביולי הצהיר השייח המצרי-סלאפי טלעת זהראן שאין זה הולם לסייע לתושבי עזה, כי הם אינם נוהים אחר הנהגה לגיטימית, וכי הם שקולים לשיעים היות והם נוהים אחריהם. הכוונה היא לחיזבאללה ולאיראן שכרתו ברית עם חמאס. אם כן, עמדתם של הג'יהאדיסטים איננה בפשטות עמדה פוליטית; מקורה בעקרונות התיאולוגיים של הסלאפיזם.

הסלאפים מאמינים כי רק הנהגה לגיטימית יכולה לקיים ג'יהאד. הטיעון הזה מקודם באמצעות רעיון "הדגל והמצביא", שמחייב את כל מי שיוצא לג'יהאד ללכת בעקבות מצביא שעומד בכל אמות המידה הדרושות להנהגה הדתית והפוליטית ושהניף את דגל הג'יהאד. כיוון שאין בפלסטין מנהיג לגיטימי וגם לא הכרזה על ג'יהאד שזוכה להכרה סלאפית, הלחימה שם אסורה.

כמו כן, על פי הסלאפיזם, אם לא-מוסלמים שולטים במדינה איסלאמית ואם כופרים חיים בעולם המולסמי, חובה לטהר את העולם המוסלמי מאותם כופרים, בראש ובראשונה. ובמילים אחרות, טיהורה של החברה המוסלמית עולה בחשיבותו על מלחמה נגד חברות לא-מוסלמיות. על בסיס הרעיון הזה, רואים הסלאפים בעימות עם ממשלת החמאס הלא-חוקית כביכול צעד ראשון לקראת עימות עם ישראל. אם תזדמן להם האפשרות לצאת לפעולה צבאית בשטחים הפלסטינים, הסלאפים יילחמו בחמאס ובסיעות האחרות שלהערכתם יש חובה ''לטהר'' בשטח עצמו, ויתקיפו את ישראל רק אחר כך.

לגישה הזו יש שורשים עמוקים בתולדות האיסלאם, שלדעת הסלאפים מאששים את עמדתם. כמה מנקודות ההתייחסות הרלוונטיות לאורך ההיסטוריה הן בחליפות הראשונה של אבו בכר, שהעניקה עדיפות למלחמה בכופרים על פני מסעות כיבוש והרחבת האימפריה – שלב שהגיע מאוחר יותר, בימי החליפות השנייה של עומר בן אל-חטאב. על אותו משקל, גם צלאח א-דין נלחם בשיעים ודיכא אותם לפני שפתח בחזית מול הצלבנים בארץ הקודש.

הסלפים של ימינו מייחסים חשיבות עליונה למלחמה בשיעים, המכונים "מונאפיקין" (צבועים, או מוסלמים מזויפים) ובשאר הכופרים, שנקראים בפיהם "האויב הקרוב". במלחמה הנוכחית בעזה כמה מלוחמי דאע"ש שרפו את דגל פלסטין, משום שהם רואים בו סמל לשקיעתו של העולם המוסלמי, שנכנע לפלגנות הלאומית ביצירת מדינות עצמאיות. על פי הדוקטרינה הסלאפית, העולם המוסלמי כולו צריך להתאחד למדינה אחת, החליפות האיסלאמית שעליה הכריז דאע"ש ביוני האחרון.

ארגוני הסלאפים שפועלים בעזה יצאו נגד חמאס בהזדמנויות שונות, אבל עד כה לא הצליחו להשיג דריסת רגל משמעותית ברצועה. כמה קבוצות העלו סרטונים שמביעים את תמיכתם בדאע"ש בעקבות הישגיו האחרונים של הארגון בעיראק ובסוריה. הסכסוך המרכזי בין חמאס לארגוני הסלאפים נובע מההבדלים העקרוניים ביניהם. חמאס הוא ארגון ריאליסטי ופרגמטי הרבה יותר מהסלאפים הג'יהאדיסטים. הראשון הוא ארגון שמטרתו הפוליטית המוצהרת היא לשחרר את אדמות פלסטין, ואילו השני הוא ארגון דתי שמעוניין לייסד חליפות איסלאמית טוטליטרית, ושרואה בנושא הישראלי עניין משני בלבד לעומת מטרתו המרכזית.

More from Ali Mamouri